"ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב" (ויקרא כו,ז-ח). '"ורדפו מכם" - (ת"כ) מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם. "חמשה מאה ומאה רבבה" - (ת"כ) וכי כך הוא החשבון? והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו? אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה. "ונפלו איביכם" וגו' - שיהיו נופלין לפניכם שלא כדרך הארץ' (רש"י). מדוע התורה נקטה דווקא במספרים אלו הרי יכלה לומר בכל מיני מספרים (שוודאי שאין הכוונה שבדיוק כך יתחלקו המספרים. ואף אם הכוונה בדיוק כך בדווקא, אז יותר קשה מה המיוחד שדווקא כך הגילוי)? בראב"ע מובא: 'ומנהג המרבה לאמר: 'אחד לעשרה', כמו "כי עתה כמונו עשרה אלפים" (ש"ב יח , ג); ופה הוסיף, כי המאה ירדפום חמשה, והנה כפל מנהג המרבה'. לפי זה אפשר שהובא חמשה כיון שבאו לומר שירדפו מאה שזהו מספר שלם וגדול, ולכן כנגד זה נאמר שהכמות שירדפו זהו חמשה כדי לומר על הריבוי יותר מהריבוי הרגיל שזהו עשרה, ולכן בריבוי נאמר פי עשרים, ולכן נאמר שחמשה ירדפו את המאה. אולי אפשר גם שמספר חמש מרמז על התורה שבה יש חמשה חומשי תורה, שכך הלוחמים שיוצאים להילחם באים מכח גילוי התורה שחל עליהם, שכך ה' בא בעזרם לנצח את אויביהם. לכן נאמר שהרודפים הם חמשה, והם רודפים מאה שמספר זה מזכיר את היותנו ממשיכי אברהם אבינו, שזהו שיצחק אבינו נולד לו בגיל מאה; ואברהם יצא להילחם וניצח את ארבעת המלכים החזקים בעולם, שכך גם עלינו, צאצאיו, חל שם ה' לנצח את אויבנו חזקים ככל שיהיו. בנוסף, לאחר מלחמת ארבעת המלכים נאמר לאברהם על גלות מצרים שתהיה ארבע מאות שנה, וזמן זה נספר מהולדת יצחק (רש"י; בראשית טו,יג), ולכן יש בזה כרמז לגילוי של מאה בגיל אברהם שיחול מה שנאמר לו במלחמת ארבעת המלכים, שכך זהו גילוי של מאה בקשר לניצחון גדול במלחמה וקשור בזרעו, בנו בנ"י (שנאמר על הזמן מזרעו - יצחק; וכן בברית בין הבתרים נאמר על מה שיקרה לזרעו במצרים). ולכן מתגלה בחמשה רודפים כעין כנגד שאברהם יצא להציל את לוט שהיה מתושבי חמשת המלכים, שאברהם הצילם, ולכן כעין מתגלה בו כח כעין שקשור לחמשת המלכים (שיצא למלחמה להצילם), ולכן זה נרמז באברהם שרדף ובגילוי כעין חמשה, שזהו שמתגלה בגילוי של חמשה שרודפים, והם רודפים מאה כגיל מאה בהולדת יצחק. אולי אפשר גם שנאמר חמשה רודפים כעין רמז לחמשה סוגי כלי מלחמה שנאסר לצאת בהם בשבת: 'לא יצא האיש לא בסיף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח' (משנה; שבת ו,ד). ובשבת ה' שבת ממלאכה, שלא אמר מאמרות לבריאת העולם, והמאמרות הם עשרה וכנגדם נתנו עשרת הדברות לתיקון העולם, ואותם לוחמים המקושרים לתורה מתגלה בהם גילוי שבת שהיא זמן ללימוד תורה: 'רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה' (יר' שבת טו,ג), וכן בשבת נתנה תורה (שבת פו,ב) כך שיש קשר עמוק בין שבת ותורה, כיון ששניהם באים יחד לגילוי שם ה' בעולם. לכן במלחמה שזהו גילוי שם ה' גדול ביותר במציאות העולמית ושיש בה תיקון עולם גדול, מתגלה בלוחמים הדבקים בתורה גילוי של תורה ושבת, ולכן מתגלה בהם בחמשה לוחמים שנרמזים כנגד גילוי כלי מלחמה בשבת, שמנצחים פי עשרים כרמז לעשרת המאמרות מהם שבת ה' בשבת ועשרת הדברות שכנגדם. עוד אפשר שחמשה לוחמים מרמזים על גילוי תורה שחל בהם, שזהו כנגד חמשה חומשי תורה שמתגלה בהם במהותם. ודבר זה גורם לכח ניצחון על האויבים, ששם ה' מתגלה עליהם, וזה בא לידי ביטוי שיא בכך שארון ברית ה' יוצא עמם למלחמה, שהוא הארון עם הלוחות השבורים: 'דתני, ר' יודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בו, ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באוהל מועד, הדא היא דכתיב (במדבר יד): "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן' (יר' סוטה ח,ג). לכן מתגלה כנגד עשרת הדברות שבלוחות הראשונים שנשברו, שהארון עם הלוחות האלו יוצא ומנצח את אויביהם, וזה בא יחד עם גילוי הכפרה על חטא העגל שלכן אין בזה קטרוג (שהרי הם נשברו בגלל העגל), ולכן זה מתגלה יחד עם הלוחות השניים שבהם גם עשרת הדברות (שהם נתנו לישראל לאחר הכפרה, שלכן נתנו שוב הלוחות), ולכן כעין גילוי של עשרים ביחד (ובפרט שהלוחות נתנו בדרגות שונות [ראה 'תורת המקרא' פרשת "יתרו" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א] ולכן ראוי שיתגלה כנגד שניהם), וזהו שמתגלה שרודפים פי עשרים. או שמתגלה פי עשרים כרמז לעשרת הדברות ועשרת המאמרות, כעין גילוי שע"י התורה שגנוזה בעשרת הדברות (יר' שם) משפיעים על עשרת המאמרות לגרום להחלשות כח האויב ובכך לנפילתו המהירה והחזקה (שיפלו שלא כדרך הטבע הרגיל), ולכן זה פי עשרים כרמז להשפעה מעשרת הדברות אל עשרת המאמרות ומשם למציאות, ולכן זהו כעין גילוי של עשרים שפועל. או כעין רמז שהתורה כולה גנוזה בעשרת הדברות, שזהו התפרטות של עשרת הדברות (שבהם גנוזה כל התורה), ולכן זהו כרמז כהמשך (כהתפרטות) מעשרת הדברות, ולכן כעין כפול כרמז להמשכיות נוספת, ולכן מתגלה בעשרים. וכשרודפים מאה (שנאמר מאה כעין כהמשך לנאמר קודם שירדפו מאה מהאויבים, שלכן עכשיו אומרת התורה במאה אצלנו שרודפים) אז ירדפו רבבה שזה פי מאה כיון שגדול כח המרובים העושים את התורה, ולכן מתגלה פי חמש מכח הרדיפה שקיימת כאשר יש חמשה שרודפים (שהם המועטים יותר. שחמשה רודפים מאה זה פי עשרים מהם, ומאה שרודפים רבבה זה פי מאה מהם; כך שההפרש בין עשרים למאה זה פי חמש בהתגברות כח הרדיפה), שזהו כרמז להתגברות התורה, שנרמז בפי חמש כנגד חמשה חומשי תורה, לומר שגילוי כח התורה אצלם גדול יותר בשל היותם רבים ולכן גם ההשפעה על כח רדיפתם גדולה יותר.