הגמרא במסכת תענית[1] אומרת ש: "אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון"- משמע מכאן שיהושע היה מספיק חשוב כדי ליפול על פניו.

בהמשך הגמרא כתוב ש: "משה ואהרון בנפילה יהושע וכלב בקריעה...הא והא עבוד" זאת אומרת שליהושע לא הספיקה נפילה אלא היה צריך גם לקרוע! ואם כן- הרי שלא היה חשוב כדי להענות בנפילה- ולכן יקשה על הגמרא לעיל שהביאה ממנו ראיה לכך.

המהרש"א מתרץ קושיה זאת שבימי משה תהיה יוהרא מצד יהושע אם רק יפול על פניו ולכן הוסיף קריעה. אך לאחר מות משה- היה יכול ליפול בלבד. ואכן הפסוק המובא לעיל היה לאחר מלחמת העי שהייתה לאחר מות משה.

אני חשבתי לעניות דעתי להוסיף שמכאן רואים שכאשר מנהיג נפטר- המנהיג אחריו מקבל כוחות שלא היו לו כאשר לא היה מנהיג, כיון שמי שנושא בעול הציבור מקבל כוחות מלמעלה.

מצאנו זאת אצל משה רבינו בעצמו כאשר בקש שיהיו איתו עוד זקנים שינהיגו איתו את הדור: "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך"

ואומר אור החיים הקדוש: "טעם סדר זה, להראותו כי ה' נתן בו כח שיכול שאת משא כל העם וכשמאן חזר ונטל ממנו מה שצריך לבאים לשאת עמו במשא העם... שוב בא לידי מאמר חז"ל (במד"ר פט"ו) וזה לשונם: 'אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני נתתי לך בינה ודעת לפרנס את בני ותתיחד אתה באותה גדולה עכשיו משלך הם נוטלים' עד כאן".

רואים מכאן שהכח שמגיע מלמעלה זה בהתאם לאחריות שהוא לוקח על עצמו, ומאחר שבחר להקל מעצמו- נלקחים ממנו אותם כוחות.