בתענית דף כב' עמוד א' מסופר על ר' ברוקא חוזאה שעמד עם אליהו הנביא בשוק ושאל אותו מי כאן בן עולם הבא? וענה לו שיהודי אחד שנראה כמו גוי הוא בן עולם הבא. מאוחר יותר מתברר שהוא עושה זאת כדי שיוכל להציל יהודיות בכלא מביזיון ולבטל גזירות ששומע מהגויים.

אחר כך רואים עוד שני אחים שעוברים בשוק וגם עליהם אומר אליהו הנביא שהם בני עולם הבא-ומסתבר שהם שני בדחנים שמשמחים אנשים עצובים ומשכינים שלום בין אדם לחבירו.

מספר שאלות עולות בעקבות הסיפורים האלה:

1. כיצד ניתן להשוות בין אדם המסכן את חייו למען עם ישראל- לבין שני בדחנים?

2. מדוע היה צורך בשני בדחנים? וכי אדם אחד לא יכל לעשות את המלאכה?

לעניות דעתי יש לתרץ שגם בעבודת הבדחנים יש מסירות נפש גדולה- להיכנס בין שני אנשים שרבים כאשר יש סיכוי להיפגע מהמחלוקת- זו מסירות נפש! וכידוע שאנשים רבים פוחדים להתערב במריבות של חבריהם מחשש שהדבר ישפיע על היחסים עמהם. וכן ידועה מעלת השלום השומרת מפגעים[1].

הסיבה שהם בחרו לעבוד יחד- כיון שהאדם באופן טבעי מושפע מחברתו כמו שכותב הרמב"ם[2]-והיה חשש שיושפעו מהעצבות/העצבים של האנשים איתם הם מתעסקים-התחברותם יחד משרה עליהם שמחה תמידית שאינה ניתנת לפגיעה.