עלון פרשת השבוע
| 24/3/2026
- בס"ד שנה ג' גליון מס' 135
- אשר לשלמה על פ' צו- שבת הגדול
- שבת זו היא נקראת "שבת הגדול" מפני נס גדול שנעשה בו (רמ"א הל' פסח) ואף אנחנו כלל ישראל הפרט בארץ ישראל רואים ומרגישים את הניסים הנפלאים שהקב"ה עושה עמנו בכל יום... בפרט ובפרט עתה בשעת מלחמה ששונאי ישראל ירו עלינו עשרות מאות ואולי אפילו כאלף טילים! וממש רובם ניהיו כעפרא דארעא וה' שפך חמתו על עצים וערבים וע"ז אומרים אנו בליל הסדר "והקב"ה מצילנו מידם" שזה ממש הכל מאיתו יתברך וניכר במוחש את גודל אהבתו אלינו כמ"ש "אהבתי אתכם אמר ה' "
- וכבר כתב האר"י הק' שתקופה זו עד י"ד ניסן עבדו ישראל בפרך וזה היה בבחי' אשה מעוברת... אבל ליל הסדר הוא בבחי' לידה שיצאנו ממצריים ונולדנו מחדש ע"ד "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי אתכם לי לעם" ועל זה הדרך עכשו אנחנו בתקופה קשה ומאתגרת בבחי' "אשה מעוברת" אבל דעו נא אחי ורעי שבסוף מגיעה הגאולה והוא ד"ליל הסדר" היא הלידה היא הגאולה שכולם יושבים בביתם נאווה קודש עם הקיטל והמצות והיין ומסיבים כבני חורין ד"כל ישראל הם בני מלכים" והוא כלידת תינוק שיש שמחה גדולה במשפחה שנולד ילד ועושים שלום זכר ברית פדיון הבן או קידוש והבעל תולה מודעות בכל קצוות העיר למען כולם ידעו ויגיעו לשמחה הגדולה.... וכבר לא מסתכלים על סבל האם בכל חדשי העיבור.... ה"ה בליל הסדר מחמת הגאולה הגדולה שיש בכל שנה ושנה ואף השנה... אזי כבר לא יענין לא טילים ולא אזעקות וכדומה ואולי כבר ירחם המרחם ונגמור את המלחמה הזאת במהרה בימינו ויבוא משיח צדקנו ויבנה לנו בית תפארתנו ברוב רחמיו הפשוטים של הקב"ה....
- ועתה נכתוב כמה סיפורי צדיקים הקשורים לפסח: א. שימח את בצדיק- סיפר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: פעם סיפרו לי שהבבא סאלי בעצבות, על כן קראו לי כי אמרו שכאשר אני מגיע יש לו שמחה. באתי לשמח את לבבו. ומיד כשהתקרבתי לביתו הוא הרגיש בדבר ואמר לאנשים שאני צריך להגיע, וכשהגעתי ביקש שיכניסו אותי לחדרו. נכנסתי ואמרתי לו שיש לי קושיה. אנחנו אומרים בהגדה: "אילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו את הים – דיינו ". לכאורה, איזו חשיבות יש ביציאת מצרים אם הקב"ה לא היה קורע לנו את הים? הרי המצרים היו תופסים אותנו והורגים אותנו. אמר לי הבבא סאלי: אכן זו שאלה טובה. אמרתי לו: יש לי תשובה, אבל אני מבקש שכבודו לא יכעס עלי אם אני אומר אותה. אמר לי: תגיד, לא אכעס. אמרתי לו: שמעתי ששם המשפחה המקורי שלכם היה אלבז ולא אבוחצירא, אלא שזקנכם היה בדמשק ורצה לנסוע לארץ ישראל, לא היה לו כסף ולא רצו לתת לו לעלות לספינה, לקח מחצלת הניחה על הים וכך הגיע לארץ ישראל, ועל שם הנס הזה שינו את שם משפחתכם לאבוחצירא שפירושו מחצלת בערבית. אמר לי: נכון. אמרתי לו: אני חושב שבעל ההגדה התכוון לומר כך: "אילו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו ואת הים" – אלא היה עושה לנו נס כמו שעשה לרב אבוחצירא עם מחצלת – "דיינו". עכשיו שגם הוציאנו ממצרים וגם קרע לנו את הים, וגם העבירנו בתוכו בחרבה, אנחנו מודים לו יותר ויותר. צחק הבבא סאלי ואמר לי: הכנסת אותנו להגדה של פסח?...
- ב. לא לבייש בגלל חומרא- רבי זאב וולף מזְבַּריז היה מחמיר מאוד במצוות הפסח. על שולחנו לא עלתה אלא "מצה שמורה", שנעשתה מקמח שנשמר שמירה יתרה שלא יחמיץ. פעם אחת בימי הפסח ישבו לפניו החסידים ואכלו עמו. אחד מהם הביא עמו מצה פשוטה, שאינה שמורה, ורצה לאוכלה. כשראו זאת חבריו, גערו בו בלחישה, עד שנתבייש האיש מאוד. הרגיש הרבי בכך, עמד על רגליו ואמר: "חושבים אתם כי המוני בית ישראל, שאינם אוכלים מצה שמורה, אוכלים חמץ בפסח? חס וחלילה! גם מצות אלה כשרות מאוד, ואם כן – מדוע ביישתם לחינם איש זה?" מיד ציווה הרבי להביא לפניו מצה פשוטה ואכל אותה לעיני חסידיו... כעין זה מעשה מספרים על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל שבליל הסדר על שולחנו יהודי שם בתוך המרק מצה וכולם רצו לגעור בו דזה "שרויה"... ואמר להם דהמלבין פני חבירו זה דאורייתא אבל שרויה זה דרבנן וא"כ מה יותר חמור?!...
- ג. 2 מיני ליל הסדר- הרבי ר׳ שמואל מקאריב היה נוסע לרבו החוזה מלובלין והוא היה אביון גדול רח"ל. ופעם אחת נטל על עצמו שלא לספר לשום אדם שיתן לו כלום אפילו באם חלילה יהיה בסכנת נפשות. רק מה שיעזור השם יתברך שיעורר בלב האנשים שיתנו לו מעצמם. ואף על פי שהציקה לו אשתו, אף על פי כן לא השגיח על זה. וכך נהג מנהגו זמן מה. פעם אחת לא היה לו כלום על חג הפסח. ולא רצה לשנות מנהגו ולא דיבר לשום אדם. והיה לו מזה עגמת נפש וצער הרבה. כי לא היה לו אפילו הכזית מצה ויין על ד׳ כוסות הצריכים לכל איש ישראלי והיה בוטח בה׳ שבודאי ישלח לו עזרתו. וקודם הפסח היה גביר אצל החוזה מלובלין. אז אמר לו החוזה שיראה לשלוח להרב הקדוש ר' שמואל מקאריב הנ״ל כל צרכי פסח הן כל מיני אכילה ושתיה וכל מיני כלים הצריכים על יום טוב הקדוש הזה. וכן עשה. ערב פסח לעת ערב. בא פתאום עגלה מלאה כל טוב. לקאריב להרב הקדוש, ור׳ שמואל כאשר השיג כל זאת נעשה בדיחא דעתיה מאוד. וישב על הסדר בשמחה ובהרחבת הדעת מאוד. עד שהיה שוכח ממש שישנו בעולם הזה. וכל דבר ודבר שעשה היה נדמה לו שפורח בשמים מחמת המדרגות קדושות שהשיג אז מהשמחה עצומה שהיה לו שהשם יתברך עזר לו בכל טוב ולא הוצרך לדבר לשום אדם והיה נדמה לו שמעולם לא עשה סדר כזה במדרגות גדולות כל כך כמו היום. ובלילה השנית השכיב עצמו על מטתו לנוח קצת קודם הסדר, ונרדם וישן, עד שהקיץ וראה שעוד מעט יגיע חצות הלילה. והרב הקדוש הזה היה מאוד נזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילה. והיה לו מזה צער ועגמת נפש הרבה. עד שחטף כל הסדר והד׳ כוסות הכל בשעה קטנה מאוד כדי שיגיע לאכילת האפיקומן עוד קודם חצות. והיה נדמה בדעתו שמעולם לא עשה סדר כזה בשיפלות הדעת מאוד. עד שאינו בנמצא איש כזה בכל העולם שיערוך סדר כזה. והיה לו מזה צער הרבה. ולאחר הפסח נסע לרבו החוזה מלובלין וכאשר בא אל הקודש נתן לו הרבי שלום ואמר תיכף ניתי ונחזה הסדרים של פסח שערך ר' שמואל. הלילה ראשונה היה מאוד בשיפלות הערך כי נדמה לו שפרח בשמים. ומה זה פריחה בשמים. הלילה השניה. יפה. ויפה מאוד עד שאין בנמצא מי שיערוך סדר...
- ד. שלום בית קודם לחומרות- חסיד אחד בא עם אשתו לפני רבי משה מקוברין, וביקש להתגרש. האיש הקפיד, כמנהג החסידים, שלא לאכול בפסח "מצה שרוּיָה", שנרטבה במים או במשקה אחר. אולם האישה לא הסכימה להקפיד על מנהג חסידי זה והכשילה אותו באכילת מצה שרויה. הרבי לא נענה לבקשתו של החסיד, וגזר עליו להשלים עם זוגתו. וכך סיפר הרבי לאותו חסיד: יודע אתה כי מורנו הרבי מאפטא היה מקפיד מאוד לאכול בפסח רק 'מצה שמורה' – מצות מהודרות שהקמח שממנו נוצרו נשמר בקפדנות בשמירה מיוחדת עוד משעת הקצירה של החיטים, כדי שלא יבוא במגע עם מים ויחמיץ. מצותיו המהודרות של הרבי היו נאפות במיוחד בערב החג, והן נשמרו עטופות במפה בביתו. פעם אחת, בערב הפסח באו גבאי צדקה לבקש מצות בשביל עניי העיר. הרבנית, שהיתה טרודה בעיסוקיה לקראת החג, נתנה להם בלי משים את המצות השמורות המיוחדות לבעלה הרבי. רק לאחר זמן מה ראתה מה קרה, והנה המצות אינן. נבהלה הרבנית ולא ידעה מה לעשות וכיצד תאמר זאת לבעלה. לבסוף, לקחה מצות פשוטות שאינן 'שמורות', הניחה אותן בתוך המפה, במקום המצות המהודרות, ולא גילתה לבעלה שכך עשתה. כך ערך הרבי מאפטא את הסדר עם מצות פשוטות, שאינן שמורות. לאחר חג הפסח בא גם אל הרבי מאפטא זוג נשוי. גם במקרה זה רצה האיש לגרש את אשתו בגלל שזו סירבה לבשל לו מאכלים שאינם מכילים 'שרויה'. אז קרא הרבי מאפטא לאשתו הרבנית ושאל: 'אמרי לי את האמת, אילו מצות הגשת לשולחן בליל הסדר?' שתקה הרבנית ולא ידעה מה לומר. 'אינך צריכה לחשוש,' הרגיע אותה הרבי, 'אמרי לנו.' 'הגשתי מצות פשוטות', השיבה לבסוף האישה. כששמע זאת, פנה הרבי מאפטא אל האיש ואמר לו: 'אתה רואה, בני? אני ידעתי כי מונחות לפניי מצות פשוטות בליל הסדר, אך התנהגתי כאילו איני יודע זאת, כדי לא לבוא לידי 'קפידה', לכעס ומריבה. ואתה רוצה לגרש את אשתך רק בגלל מנהג חסידים?' כך פייס אותם הרבי מאפטא, והם חיו מאז בשלום." בסיפור זה פייס גם רבי משה מקוברין את הזוג שבא לפניו, והם שבו לביתם בשלום.
מערכת אשר לשלמה מאחלת לכל קוראיה ותומכיה פסח כשר ושמח ושנאכל שם במהרה מן הזבחים ומן הפסחים
- ה. ראיית אליהו הנביא- מעשה ביהודה שניאור הפרנס משפירא (העיר שפייר שבגרמניה), שבא להתארח אצל רבי יהודה החסיד ברגנסבורג בראש חודש ניסן ועשה אצלו את הפסח.
- בליל הסדר כאשר הגיעו לשיר 'כי לו נאה' שמח מאוד רבי יהודה החסיד, ויהודה שניאור הפרנס רקד מסביב לשולחן ומחא כפיים בשמחה.
- לאחר הסדר שאל רבי יהודה החסיד את יהודה שניאור הפרנס: למה מחאת כפיים?
- השיב לו יהודה שניאור: מתנועת אצבעותיך הבנתי שאתה רוצה לרקוד. אמר רבי יהודה החסיד לאורחו: שמחתי כי אליהו היה פה איתנו. אוי לי שלא ראיתי אותו, ענה יהודה שניאור הפרנס בעצב.
- אמר לו רבי יהודה החסיד: אדרבה, אשריך שאליהו היה קרוב אליך יותר מאשר אליי לקבל במייל: הרב שלמה דייטש
- [email protected]
- בנק לאומי-10 סניף-904 מס' חשבון-10947843
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
