בס''ד          פרשות ויקהל – פקודי: האם מותר לקפל את הטלית בשבת

פתיחה

בפרשת ויקהל כותבת התורה על משה המקהיל את כל עדת ישראל, ומונה בפניה מספר מצוות. בנוסף למצוות להימנע ממלאכה בשבת, מדגישה התורה שאסור גם להדליק אש בשבת: ''שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ... לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת''. בטעם הדבר שהדגישה התורה מלאכת הבערה פירש הרמב''ן (שם, ד''ה אלה), שהיה מקום לומר שמותר להדליק אש לצורך אוכל נפש, כשם שמותר ביום טוב, לכן באה התורה להדגיש שלא כן בשבת. ובלשונו:

''לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת - ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש... והוצרך לומר כן מפני שלא אמר "העושה בו כל מלאכה" כאשר אמר בעשרת הדיברות (לעיל כ, י) לא תעשה כל מלאכה, ואמר מלאכה סתם, והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש, כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז, ח) לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו, ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו.''

בעקבות התורה הכותבת על מצוות השבת, נעסוק השבוע בהלכות שבת ובשאלה, האם מותר לקפל את הטלית לאחר התפילה. על מנת לענות על שאלה זו, נפתח במחלוקת הרמב''ם והראב''ד, מדוע נאסרו פעולות בשבת שמטרתן הכנה ליום חול. כמו כן, נעסוק בשאלה האם מותר להכין משבת לשבת, וכן האם ישנן פעולות שמטרתן הכנה ליום חול, ובכל זאת הותרו.

מקור הדין

הגמרא במסכת שבת (קיג ע''א) כותבת, שישנן פעולות שמותר לעשותן, רק במקרה בו הן נצרכות לשבת, ולא לצורך מוצאי שבת:

לדוגמא, מותר לסדר את המיטות מליל שבת לשבת בבוקר, ומשבת בבוקר לשבת בצהריים, אך לא משבת בצהריים למוצאי שבת. עוד מוסיפה הגמרא (קיח ע''א), שקערות שאכלו בהן בליל שבת או בשחרית, מותר לשוטפן רק כשיש בהן צורך לסעודה שלישית ולא למוצאי שבת. לעומת זאת כוסות, משום השימוש תדיר בהן, תמיד מותר לשוטפן, שכן כל שטיפה היא לצורך השבת. מדוע אסור להכין משבת למוצאי שבת? לכאורה נראה שנחלקו בכך הראשונים:

א. הרמב''ם (שבת כג, ו - ח) כאשר דן בסוגיה זו, פתח בהלכותיו באיסור לשפשף כלי כסף, שכן ליבון כלי הכסף הוא תיקונו. לאחר מכן כתב שאסור להדיח קערות ואלפסין מפני שהוא מתקן, ובפשטות השווה בין טעמי האיסורים. ב. הראב''ד (שם) הר''ן (מד ע''א בדה''ר, ד''ה ת''ר) וראשונים נוספים חלקו וסברו, שטעם האיסור הוא הכנה מקודש לחול, ונראה שהבעיה היא שהכנה זו פוגעת בקדושת השבת. ובלשון הרמב''ם והראב''ד:

''אסור לחוף כלי כסף בגרתקון, מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין, ונמצא כמתקן כלי וגומר מלאכתו בשבת...  ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן, מפני שהוא כמתקן, אלא אם כן הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה. השגת הראב"ד: ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן. אמר אברהם, כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול.''

אולם, הרדב''ז (ה, קל) סירב לפרש שאכן יש מחלוקת בין הראשונים, וטען שהרמב''ם מודה שהאיסור להדיח קערות הוא משום הכנה מקודש לחול, ולראייה שאכן כך הבנתו, שבעוד שכאשר הוא דן בשפשוף כלי כסף, כתב שהמשפשף 'מתקן כלי', וכאשר דן בסידור המיטות, כתב רק שהוא 'מתקן'. לביסוס שיטתו, הביא שני נימוקים נוספים. הראשון, איזה תיקון יש בסידור דברים למוצאי שבת?! השני, אם אכן יש בכך איסור תיקון, מדוע כאשר ההכנה היא לצורך שבת, היא מותרת, וכי מותר לתקן לצורך שבת?!

עוד הוסיף וטען (וכן טען המגיד משנה (רמב''ם שם)), שגם הראב''ד לא בא לחלוק על הרמב''ם, אלא לפרשו, שכיוון שהרמב''ם הצמיד את איסור תיקון כלי (הדחת הקערות) לסידור המיטות, יש חשש שיטעו שטעם האיסור זהה, ולכן בא הראב''ד להדגיש שלא כך הדבר. אבל אם אכן כך, מדוע בכל זאת הרמב''ם הצמיד איסורים אלו? הרדב''ז תירץ, שכיוון שהמעשה של תיקון כלי וסידור הדברים למוצאי שבת דומים במעשיהם, הצמידם הרמב''ם, למרות שטעם האיסור שונה.   

דעת החולקים

אמנם אחרונים רבים, חלקו וסברו שאכן הרמב''ם חולק על טעמו של הראב''ד. הם הסבירו בביאור שיטת הרמב''ם, שכאשר מסדרים חפצים ומחזירים אותם למצבם הנכון, יש בכך מעין תיקון שלהם. להבנתם, (ובכך דחו את קושיית הרדב''ז), הסיבה שגם לדעת הרמב''ם מותר לתקן מלילי שבת לשבת למרות שתיקון בדרך כלל נאסר בשבת, היא שתיקון זה (הדחת קערות) אינו תיקון משמעותי, כמו תיקון של כלי שבור שאסור מדאורייתא, אלא תיקון קל מדרבנן, שכאשר נעשה לצורך שבת לא גזרו עליו.

ראייה להבנה זו והוכחה לדברי הרמב''ם, יש מכך שהמשנה העוסקת בשטיפת הכלים ממנחה למוצאי השבת, פותחת באיסור לקפל כלים בשבת בצורה מדוקדקת, איסור שעל אף שיכול להיות בו גם ממד של הכנה מקודש לחול כפי שנראה להלן, מסכים הראב''ד שעיקרו משום תיקון הבגדים. ונמצא שלשיטתו, כל המשנה עוסקת באיסור הכנה מקודש לחול, ורק הפתיחה עוסקת בתיקון בשבת, ויש בכך מעט דוחק. מכל מקום, האחרונים הנ''ל הביאו לפחות שתי נפקא מינות למחלוקת בין הרמב''ם לראב''ד:

א. הציץ אליעזר (יד, לז) דן, האם מותר לשטוף כלים כאשר לא ישתמשו בהם אחר כך לצורך השבת, אך לא שוטפים אותם לצורך חול (אלא לדוגמא כדי שלא יהיו חיידקים על הצלחות), וכתב שייתכן שהדבר תלוי במחלוקת שראינו. לדעת הרמב''ם, שהאיסור משום תיקון, ההיתר הוא רק לצורך מטרה חיובית, דהיינו שימוש משמעותי בשבת עצמה, ולא הסרת נזק. לעומת זאת לפי הראב''ד, שטעם האיסור הוא שהטורח לצורך חול, במקרה זה הרי הוא לא שוטף את הכלים לצורך יום חול. ובלשונו:

''אם כן יש לומר, שהדבר תלוי בחילוקי הטעם בזה, דלהרמב"ם שמפרש הטעם מפני שהוא כמתקן צריך להיות אסור אפילו כשאינו לחול... דבהיות שטעם האיסור הוא מפני שהוא כמתקן לכן לא הותר אלא כשהוא צריך לזה באופן חיובי.... אבל להראב"ד שהטעם הוא מפני שהוא טורח לחול, יש לומר שהא כל שאינו טורח בזה לצורך החול, הגם שאינו צריך לזה באופן חיובי לשם שימוש בהן עוד באותו יום, מכל מקום מותר אזי להדיחן.''

ב. החוות בנימין (א, כט, ד''ה אלא) כתב, שייתכן שהשלכה למחלוקת תהיה הכנה משבת לשבת. לדעת הראב''ד, שהאיסור הוא משום הכנה משבת לחול ופגיעה בקדושת השבת, ייתכן שכאשר מכין לשבת אחרת שגם היא קודש, אין בכך פגיעה בשבת. לעומת זאת לדעת הרמב''ם, שהאיסור הוא משום תיקון, ייתכן שרק כאשר מתקן לצורך שבת זו התירו חכמים.

קיפול טלית בשבת

איסור שמלכד הן את האיסור לתקן, והן את האיסור להכין מקודש לחול, הוא קיפול בגדים בשבת. הגמרא במסכת שבת (קיג ע''א) כותבת, שכאשר רוצים לקפל בגד בשבת, ישנם מספר תנאים בהם צריכים לעמוד;  דווקא אדם אחד יכול לקפלו, ולא שניים. דווקא כאשר מדובר בבגדים חדשים ולא בישנים, ודווקא לבנים ולא צבועים. נחלקו הפוסקים, האם בעקבות כך אסור לקפל טלית:

א. האורחות חיים (שבת, שצח) סבר, שאין מניעה לקפל טלית בשבת, וכן פסקו ערוך השולחן (שב, יב) והאור לציון (ב, כג), שהוסיף שראוי לחוש למחמירים שנראה להלן. ונימק האורחות חיים, שקיפול הבגדים בזמנינו אינו מדוקדק כפי שקיבלו בעבר, שכן אז היו מקפידים ליישר את כל הקפלים, ורק בקיפול מעין זה ולא בקיפול סתמי יש איסור מתקן. עם זאת, נראה שגם לשיטתו יהיה אסור לקפל חליפה, שכן בחליפה לרוב מקפידים שהקיפולים יהיו מדויקים ומהודקים.

ב. המרדכי (שבת, שפח) חלק וסבר שאין לקפל טלית, אלא אם כן האדם מקפלה שלא כסדר המקורי, שכיוון שלא מסדרה כראוי אין בכך תיקון. כך נראה שפסק השולחן ערוך (שב, ג) ובעקבותיו הרב עובדיה (יחוה דעת ב, מ), שהסביר שלמרות שבבית יוסף הביא דברי האורחות חיים, כיוון שלא הביא את דעתו בשולחן ערוך, משמע שלא פסק כמותו. בדומה לכך פסק המשנה ברורה (שם, יט) שהוסיף שכיוון שיש הסוברים שאין לקפל אפילו שלא כסדר הראשון, טוב לחוש לדבריהם. ובלשון הרב עובדיה:

''אולם נראה, שאפשר לסמוך להלכה ולמעשה על סברת ראבי"ה והמרדכי, שהובאו להלכה בשלחן ערוך בשם יש מי שאומר, שכל שמקפל הטלית שלא כסדר קיפולו הראשון מותר. וכן מתבאר בכנסת הגדולה... בסיכום: מותר לקפל הטלית בשבת שלא כסדר קיפולו הראשון, אפילו אינו חוזר ללובשו בו ביום. והנוהגים להתיר לקפלו כסדר קיפולו הראשון, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמכו.''

אמנם לכאורה, גם אם מצד הלכות תיקון הבגד אין בעיה לדעת האורחות חיים לקפל את הטלית, הרי שיש בכך בעיה של הכנה מקודש לחול, שכן לא ישתמש בה יותר בשבת. מדברי השולחן ערוך והמשנה ברורה עולה, שאכן כך, וההיתר לקפל טלית (שלא כסדר הראשון לשיטתם לעיל) הוא רק במקרה בו הוא מתכוון להשתמש בה בשבת. אמנם, אם מקפלים את הטלית שלא כסדר כקיפולה הרגיל, אין בכך איסור, כי כיוון שלא מקפלה כדרך שמקפלה בחול, ממילא אין בכך הכנה לחול.  

עם זאת, ייתכן שיש סברא נוספת להקל ולקפל את הטלית גם כסדר הראשון (למקילים בכך). כפי שראינו בעבר (תרומה שנה ח') ונראה להלן, חלק מהפוסקים נקטו, שכאשר מדובר בפעולה יומיומית הנעשית ללא משים, מותר לעשותה, גם אם אין בפעולה זו צורך השבת. מסיבה זו, התיר השמירת שבת כהלכתה לשטוף מברשת השיניים לאחר השימוש בשבת, למרות שהפעם הבאה שישתמשו בה תהיה בחול. אם כן, ייתכן שמותר לקפל את הטלית, שכן זוהי פעולה יומיומית פשוטה הנעשית ללא משים.

טלית של שבת

האם כאשר לאדם יש טלית מיועדת לשבת בלבד, מותר יהיה לו לקפלה לשבת הבאה? כפי שראינו לעיל, החוות בנימין טען שנחלקו בכך הרמב''ם והראב''ד. מכל מקום למעשה נחלקו הפוסקים:

א. הראב''ן (שנט) כתב בעקבות התוספתא במסכת שבת (יג, יט), שאין לשטוף כלים משבת זו לשבת הבאה, ואסור להכין משבת לשבת. כך פסק גם המהרי''ל (הל' שבת), ומשום כך היה מקפל את טליתו המיוחדת לשבת, רק במוצאי שבת. ראייה נוספת הביאו מהגמרא במסכת שבת (קיז ע''ב) שכותבת שעל אף שהתירו להציל אוכל מפני הדליקה שפרצה ביום כיפור, לשבת החלה למחרת, אבל לא התירו להציל משבת זו לשבת הבאה.

ב. רבינו חננאל (קיג ע''ב), חלק וסבר שמותר להכין משבת לשבת, ייתכן שגרס אחרת בדברי התוספתא, או שדייק כך מדברי המשנה האוסרת להכין משבת לחול, משמע שמשבת לשבת מותר. כך פסק גם בשו''ת שלמת חיים (סי' עד), ולכן נקט שמותר לשטוף כוסות קפה המיועדות לשיעורים בשבתות בלבד. את הראייה מהגמרא במסכת שבת אודות השריפה דחו, שהסיבה שאסרו להציל אוכל לשבת הבאה, אינה בגלל איסור הכנה מקודש לקודש, אלא שחששו שמא יבואו לכבות את הדליקה.

היתרים

האחרונים העלו מספר היתרים שיש בהכנה מקודש לחול:

א. במקום הפסד: כאשר מניעת הפעולה תגרום להפסד, לדוגמא, העברת מאכל שמתכננים לאכול ביום חול, ממקום בו יתקלקל לתוך המקרר, פסק בשו''ת מהרש''ג (א, סא), שאין בכך איסור הכנה. ונימק, שאיסור הכנה מקודש לחול מבוסס על כך שרוצה לחסוך זמן ביום חול באמצעות פעילותו בשבת, כגון שוטף כלים שמיועדים ליום חול. לעומת זאת כאשר מציל מאכל מהפסד, אין מטרתו לחסוך זמן ביום חול, אלא שלולא הפעולה בשבת, מאכל זה לא יישמר.

ב. פעולות יומיות: כפי שראינו לעיל ביחס לשטיפת מברשת שיניים שבת, כאשר מדובר בפעולות רגילות, אותן עושים מבלי משים ביום חול, אין איסור לעשותן בשבת. לכן לדוגמא, פסק הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה ב, לו) שמותר להחזיר ספר למקומו לאחר השימוש, או להחזיר את הטלית הביתה לאחר התפילה. הדבר מותר בפרט כאשר יש בכך צורך השבת, כגון הכנסת כלים למדיח לאחר הסעודה, כדי שהכיור בשבת ייראה נקי ומכובד.  

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...