"ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד” (שמות לח,ח). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א מביא ('הגלות והגאולה', 'מראות הצבאות') שבחז"ל והראשונים מובאים כמה פירושים לנאמר "מראת הצבאת" (ראה שם בהרחבה): א. זה בא ללמד על מיקומו של הכיור: '"במראות הצובאות" – שהיה נתון בין אוהל מועד ובין המזבח, משוך מעט כלפי צפון, כדי שתראנה אותו הנשים הצובאות, ויהא נזכר להנה שמשם משקין הסוטות, כדכתיב: "מים קדושים בכלי חרש" (במדבר ה,יז), ומתרגמינן מי כיור במאן דחסף, ונוסרו במראות – במקום ראייתן' (ר”י בכור שור). ב. כרמז שהעמידו צבאות רבים במצרים: '"במראת הצובאת" - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע. א"ל הקב"ה: קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים לומר: אני נאה ממך; ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם, שנא' (שיר השירים ח): "תחת התפוח עוררתיך". וזהו שנאמר: "במראות הצובאות". ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה. ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נאמר: "ונחשת התנופה שבעים ככר" וגו' "ויעש בה" וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם; למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת התנופה; כך דרש רבי תנחומא' וכו' (רש"י [ובתנחומא "פקודי" סימן ט]). גם הפירוש שזה בא להוכיח על טהרתן במצרים (כלי יקר), שלא שלטו בהן המצרים, זה תוספת בירור לפירוש זה (כמו שאומר במפורש שזה הסבר לרש”י), שזה מרמז על העמדת צבאות ישראל במצרים – שזהו שהעמידו את כל הרבים רק מישראל. ג. מרמז על שהנשים שפרשו מתאוות העולם והיו באות למשכן להתפלל ולשמוע את דבר ה': 'וטעם הצבאת – כי משפט כל הנשים להתייפות, לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית, לתקן הפארים שהם על ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיהו (ישעיהו ג,כ), כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום. והנה היו בישראל עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להיות יפות, רק באות יום יום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו: אשר צבאו – כי היו רבות' (ראב"ע [ובחזקוני]). ד. שצבאו על המשכן להביא את המראות: 'ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן. והיה נחשת המראות נחשת קלל ממורט ויפה מאד ועל כן ייחד אותו מתחלה לכלי הזה. והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו. וגם נכון הוא שיתכונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה, והן קבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן' (רמב"ן). אולי אפשר שזה מתפרש בארבע צורות כרמז שאת הכיור עשו מהמראות שהביאו הנשים, ולכן זה מרמז על הנשים הצדקניות, שהן מתגלות כגילוי ארבעת האמהות הקדושות. הפירוש של המיקום אולי מרמז כנגד רבקה, שאברהם שלח את אליעזר להביאה מרחוק, כך שזה עניין של מיקום; ואליעזר ניסה אותה אם היא ראויה לבית אברהם בנתינת מים לשתיה (ראה 'תורת המקרא' “חיי שרה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כמו שהמיקום בא להראות לנשים את מי הכיור להזכיר להם את מי הסוטה שבודק אותן אם ראויות לביתם (שלא זנו), וזה בשתית המים המאררים (כמו שנתנה לאליעזר לשתות). ההסבר של העמדת צבאות רבים במצרים, ושלא העמידו אותם מהמצרים, זה נגד שרה, שזמן הגלות של ארבע מאות שנה שנאמר לאברהם נחשב מהולדת יצחק (רש"י; בראשית טו,יג), ולכן מרמז על העמדת זרע וכרמז לגלות; וההוכחה שלא הביאו אותם מהמצרים, כעין שחשדו ביצחק שלא נולד מאברהם אלא מאבימלך, ולכן ה' עשה שיצחק ידמה לאברהם שיוכח שהוא ממנו (רש”י; בראשית כה,יט), וכך כאן המראות הוכיחו שילדו רק מישראל. (ובהסבר השני בכלי יקר, גם מרמז לשרה, שאצלה נאמר "באהל”: 'ולי נראה שמדבר הכל בצניעות הנשים, כמ״ש (בראשית יח,ח) "הנה באהל”. פירש״י: צנועה היא; כך אותן צבאות שהעמידו צבאו פתח אהל מועד רצה לומר באהל שלהם' וכו'). ההסבר שמתייפות במראות, ואותן נשים עזבו את תאוות העולם ובאו לשמוע את דבר ה', זה כנגד רחל, שהיתה יפה בטבעה וכל יופיה היה בשביל הקדושה, שלכן יעקב רצה בה. ההסבר שצבאו כדי להביא את המראות, והתכוונו בכך לקבל עליהם את ענין הסוטה, זה מרמז ללאה, שהביאה לרחל את דודאי בנה בשביל להרבות השבטים: '"וישמע אלקים אל לאה" - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים' (רש"י; בראשית ל,יז). שכך נתינת המראות כנגד נתינת הדודאים, וזה קשור בטהרת המשפחה (מי סוטה), שעשתה זאת לשם הקדושה להרבות שבטים; וכן בסוטה כשרה נעשה פקידה לטובה בזרע ('"ונקתה ונזרעה זרע", שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות יולדת זכרים, קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים' [סוטה כו,א]), שכעין כך נעשה בשביל ריבוי זרעה של לאה (להרבות השבטים), שזהו גילוי של טובה בזרע. (ואולי אפשר גם הפוך, שדברי ראב"ע זה כנגד לאה, שלא היתה יפה [כרחל], שכך הנשים מסרו את המראות ויותר לא התייפו; ודברי הרמב"ן זה כנגד רחל שמתה בלידתה, כך שהיה לה קושי בלידה, שזה רומז על עניין הסוטה שהמים המאררים מקלים, לאשה כשרה, את הלידה למי שיולדת בצער, והיא מסרה ללאה את הסימנים שיעקב נתן לה כדי שיתחתן איתה ולא ירומה ע"י לבן [מגילה יג,ב], שכך צבאו הנשים כדי לתת את המראות כמו שהיא נתנה את הסימנים ללאה). אולי אפשר שיש ארבעה הסברים כרמז לארבעת החיות שבמרכבה, שהנשים מביאות לעולם את בנ"י (שהיהדות עוברת דרך האם; וכן מחנכות את הילדים בבית), ולכן מרמז על בנ"י שאנו גילוי של המרכבה לשכינה (לקח טוב; במדבר ב,ב), שמביאים לגילוי שם ה' בעולם, גילוי כסא ה' בעולם (ובפרט שהמקדש הוא כנגד כסא ה' [תנחומא "פקודי" סמן א], ולכן מתגלה כאן בכיור, כיון שקידוש ידים ורגלים זהו ההתחלה של העבודה במקדש), ובמרכבה יש ארבעה דמויות, ולכן כנגדם ארבעה הסברים במראות הצבאות. על ארבעת הדמויות נאמר: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (שמות טו, א): "אשירה לה' כי גאה גאה"? שירה למי שמתגאה על הגאים. דאמר מר: מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו' (חגיגה יג,ב). 'מלך שבחיות ארי כו' - ואלו ארבעתן בכסא והוא למעלה מהן' (רש"י). ההסבר של מיקום הכיור שהוא כדי שיראו אותו הנשים, זהו גילוי נשר שרואה למרחק. ההסבר שהעמידו צבאות רבים במצרים (על אף שהמצרים ניסו למנוע מהם להתרבות), ולא שלטו בהן המצרים, זהו גילוי של אריה שהוא מלך החיות, שמראה על גבורה על כל החי בעולם (שזהו כעין מול המצרים שהם חיים וניסו למנוע מישראל מלרבות, והן התגברו עליהם). ההסבר שמאסו בתאוות העולם, זה כנגד שור שהוא בהמה, שכאן הסירו את הבהמיות ומסרו עצמן לה'. ההסבר שצבאו כדי להביא את המראות מרמז על אדם, שהוא מתייפה (וכן קיבלו ברצון את עניין הסוטה, שזהו גילוי של אדם שהצטווה על איסור זנות [שלא כבעלי חיים]). אולי אפשר שהכיור הוא התחלת העבודה במקדש, שאסור לעבוד בלי שירחץ ידיו ורגליו, ולכן הכיור רומז לעבודת ה', וכעין מה שהתחיל הטור את ספרו: '"יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך. והתחיל ב"עז כנמר", לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך. לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה, ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו; ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין, ואל תימנע מלעשות המצוה … ואמר "קל כנשר", כנגד ראות העין. ודימה אותו לנשר, כי כאשר הנשר שט באוויר, כך הוא ראות העין, לומר שתעצים עיניך מראות ברע. כי היא תחילת העבירה, שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין. ואמר "גבור כארי", כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב; ואמר שתחזק לבך בעבודתו. ואמר "רץ כצבי", כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו' וכו' (טור; או"ח סימן א). שכך נרמז לעבודת ה' בכיור (שעבודת המקדש היא פסגת עבודת ה') – ההסבר שבא לציין את המיקום, שניתן שם כדי שהנשים שבאות למקדש יראו את הכיור ויזכרו בדין סוטה, זהו גילוי נשר שקשור לראיה. ההסבר שהרבו את ישראל במצרים, זהו גילוי של נמר שלא נמנעו לקיים את מצוות פו"ר והרבו את ישראל על אף מעשי המצרים שניסו למנוע מהן, כעין המלעיגים שמנסים למנוע ממצוות (וכן הלעיגו שבטוח המצרים שלטו בנשות ישראל, ולכן בכיור הוכח טהרתן, שזהו עמידה נגד המלעיגים). ההסבר שפרשו מתאוות העולם ולכן הביאו את המראות למשכן, וצבאו לבא לשמוע את דבר ה' ולהתפלל, זהו כנגד גיבור כארי, שמחזק ליבו שלא יחטא (שזהו שהתחזקו ופרשו מתאוות העולם), ומתגבר ועושה את המצוות בחוזק הלב, שזהו שבאו לשמוע את דבר ה' ולהתפלל (שדבקו בכל ליבם בה'). ההסבר שבאו למסור את המראות כשהצטוו לכך, זהו כנגד רץ כצבי, שהולך מיד וממהר לעשות את מצוות ה'. שכך נרמז על עבודת ה' כראוי.