"ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת. כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת עשה את הכרבים משני (קצוותו) קצותיו. ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים" (שמות לז,ז-ט). '"ועשית שנים כרובים", כרובים הללו למה לי? כדי לידע שיש כרובים למעלה. ומנין שיש כרובים למעלה? דכתיב (יחזקאל י,כ) "היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה". ותסגי ליה בחד? דלמא אתו למטעא ויאמרו אלוה הוא. למה היו דומין? פניהם וגביהם וידותם ואשדותם כמראה אדם, ולהם כנפים ככנפי העוף כדמות מרכבה שלמעלה, דכתיב בהו (יחזקאל א,י) "ודמות פניהם פני אדם", וכתיב (ישעיהו ו,ב) "ובשתים יעופף", כך היו הכרובים' (מדרש הגדול; שמות כה,מח). (ראה בהרחבה על עניין הכרובים ב'הגלות והגאולה', 'מעשה הכרובים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). 'פניהם ... כמראה אדם', יש שתי אפשרויות להסביר את הנאמר 'ואשדותם' כמו שמביא התורה שלמה (על הפס' בפרק כה): 'ואשדותם. בהערות למדרה״ג: איני יודע מהו. ויש לפרש בשני אופנים א. שהעיקר כהגירסא בכת״י מדרה״ג ויתדתם ואשדותם, והפי׳ אשדותם היינו ידותם, כמבואר בתרגום יוב״ע "וידות האופנים" (מ״א ז, לב), אשדת גלגלא וראה ערוך ע׳ אשדת. ולפ״ז ויתדתם הכוונה לרגליהם של הכרובים. ואפילו להגרסא: וידותם ואשדותם, י״ל שהמלה וידותם היא פירוש להמלה ואשדותם ונכנסה מהגליון בפנים. ב. להגרסא: וידותם ואשדותם, י״ל כמו שי״מ "אשדות הפסגה" (יהושע יג, כ) רגלי הפסגה, גם כאן הכוונה לרגלי הכרובים'. לאפשרות שנאמרו ארבעה דברים אפשר שזה כרמז לארבעת הדמויות במרכבה (שהכרובים מגלים שיש כרובים למעלה), כרמז בדמות אדם שהאדם צריך להיות מרכבה לשכינה, לגילוי שם ה' בעולם. אולי פני אדם זהו כרמז לדמות אדם, גב רמז לנשר כיון שמהגב יוצאים הכנפיים, ידים רמז לאריה שמשתמש גם בידיו כשטורף, רגלים רמז לשור שהולך במרעה. והכנפיים כמו נשר שעף גבוה בשמים, כרמז לגילוי כעין מרכבה של מעלה (ושיש בה דמות נשר) שעל האדם להיות מרכבה לשכינה; וכרמז ללמד שיש כרובים למעלה. אולי אפשר שמביא המדרש שזה בא ללמד על כרובים של מעלה ושאינם האלקים, והרמב"ם מסביר על הכרובים גם בחלקו בדומה לכך: ' ... וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה שאם אין נביא - אין תורה; והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות המלאך "ויקרא מלאך ה'" "ויאמר לה מלאך ה'", וזה הרבה מלספור, עד שמשה רבינו תחילת נבואתו היתה במלאך "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש". הנה התבאר שאמונת מציאות המלאכים קודמת לאמונת הנבואה ואמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה ... הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשכת אחר אמונת מציאות האלוק ובה תתכן הנבואה והתורה. ולחיזוק אמונת זאת הפינה צוה האלוק ית' לעשות על הארון צורת שני מלאכים - לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון אשר הוא דעת אמיתי שני לאמונת מציאות האלוק והוא התחלה לנבואה ולתורה ומבטל עבודה זרה, כמו שבארנו. ואילו היתה צורה אחת, רצוני לומר כרוב אחד, היה בו הטעאה שהיו חושבים שהיא צורת הא'ל הנעבד כמו שהיו עושים עובדי עבודה זרה או שהמלאך הוא איש אחד גם כן והיה זה מביא לקצת שניות; וכאשר עשה שני כרובים עם באור "ה' אלוקינו ה' אחד" התבאר קיום הדעת במציאות המלאכים ושהם רבים והיה הענין בטוח מתעות בהם בני אדם שיחשבו שהם אלוק, אחר שהאלוק אחד והוא ברא אלו הרבים' (מורה נבוכים ג,מה). אולי לכן נרמז כאן פנים כרמז לנבואה שמתגלה לאדם, כעין אדם שמדבר לחברו (וזה ע"י המלאך שמודיעו). גב רומז לאחור כעין רמז לדברי הקב"ה למשה: "והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו" (שמות לג,כג), שזה נרמז בכרובים שמה שנראה זה אינו דמות הקב"ה עצמו, שאותו אי אפשר לראות (או לתפוס הבנה בו). (או גב כרמז לעמוד שדרה שמעמיד את האדם, שכך הקב"ה מעמיד את כל העולם, והוא עצמו מעל ומעבר ואין בו תפיסה במציאות שברא). רגלים כרמז לעמידה, שכל עמידתנו האמיתית בעולם זה ע"י התורה שמלמדת אותנו את רצון ה', את העמידה הנכונה בעולם, שזהו שהכרובים מלמדים על הנבואה שמלמדת על אמיתות התורה. ולפירוש שנאמר גם ידיים, זה מרמז על מלאך שהוא שליח לעשית שליחות מה', וכל מלאך עושה שליחות אחת שנשלח, ולכן הם רבים, שלא כה' שהוא אחד. שכל זה בא ללמד את האדם, ולכן דמות אדם; וכנפיים כנשר, כרמז למלאך בעל כנפיים, שמלמד על קיום המלאכים שהם מביאי הנבואה. וכך דמות אדם ונשר שבמרכבה כרמז שהכל בא ללמד את האדם על אמיתות הנבואה והתורה ונגד ע"ז, שכך מביא לשכינת ה' בעולם, שחל עליו היותו מרכבה לשכינה. אולי באו לרמז בשלושה דברים כדמות אדם כרמז שבשם כרוב יש שלושה פירושים (שמות כה,יח): א. '"כרבים" - דמות פרצוף תינוק להם' (רש"י). ב. 'וכאשר חפשתי על מלת כרובים – הנה הוא צורות' וכו' (ראב"ע). ג. כרובים – עופות' וכו' (רשב"ם). שפנים מרמז על פרצוף תינוק. גב מרמז על כנפים כמו בעוף, שהכנפיים מחוברים לגב. רגליים מרמז לצורה כללית, כעין רמז ברגל לעמידה, כעין שכרוב מילה כללית לצורה, שחל בכל מה שתעמיד כצורה. כרמז שעל האדם להבין שעליו חל גילוי שכינה, שזהו צורת אדם ונשר במרכבה, שהאדם מיוסד מחלק גשמי (גוף) ורוחני (נשמה) [וכן אדם כגשמי ועוף כמלאך עם כנפיים כרוחני], ועליו להרים את העולם למעלה כעין עוף שפורח ועף למעלה, שזה נעשה בכל מה שעושה בעולם כעין כל צורה שתבוא ויפגש בה בעולם עליו להעלותה לקדושה. אולי אפשר שמהכרובים למדים נגד ע"ז (כרמב"ם), ולכן נרמז בזה כנגד הפס' שלא לעשות דמות כמו הכרובים ועוד: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ,יט). '"לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב". רבי ישמעאל אומר: דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים' (מכילתא). 'עמי בני ישראל לא תעבדון למסגוד דמות שימשא וסיהרא וכוכביא ומזליא ומלאכיא דמשמשין קדמיי דחלן דכסף ודחלן דדהב לא תעבדון לכון' (יב"ע). שכך שמש מרומז בפנים, כעין רמז בפנים מאירות. ירח נרמז בידיים שפועלות כשיש אור ורואה, שכך הירח פועל ומאיר כשיש אור עליו (מהשמש). בגב יש חוליות ועצמות כרמז לכוכבים שונים ורבים (ובאים בקבוצות כמו חוליות מחוברות). רגלים כרמז למזלות שמשפיעים וכעין מזיזים דברים בעולם (כמו שזזים ברגלים). שכל אלו אדם רואה ומשתמש בהם, ואסור ליצור כדמותם. וכנפיים כעוף כרמז למלאך בעל כנפיים, וכדומה לו דמויות קודש ככרובים. שאין לו לעשות כאלו, אלא כעין אדם ונשר במרכבה לגילוי שכינה, שלא לעשות בעולם דמויות שזה פוגע בגילוי שכינת ה' בעולם. אולי אפשר שמרמז על עשיה מדוייקת בלא לשנות, שרק כך מותר; שזהו: '"אלהי כסף" - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות. "ואלהי זהב" - בא להזהיר שלא יוסיף על ב' שאם עשית ד' הרי הן לפני כאלהי זהב. "לא תעשו לכם" - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר "לא תעשו לכם"' (רש"י). פנים מרמז על שינוי זהב וכסף שנוצצים, כעין רמז בפנים מאירות. גב מרמז כנגד ביה"כ וביהמ"ד, שהם מקדש מעט, שאסור לעשות בהם כרובים, והרמז שבגב יש חוליות שכנגדם מספר הברכות בשמונה עשרה ('א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה' [ברכות כח,ב]), שמתפללים בביה"כ. רגלים כרמז לשני רגלים, שאסור לעשות יותר משני כרובים. ולפירוש שגם נאמר ידים, זה כנגד ההתחלה: '"לא תעשון אתי" - לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום', שזהו רמז בידים שמשתמשים לפעולה, שזהו השמשים שמשמשים במרום. שכל זה דמות אדם, כרמז לאדם שיש בו כח יצירה ויוצר, שאסור לו ליצור דמויות כאלו, אלא רק לה' לבדו ובמדוייק, שזהו כנפיים כנשר שרומז למרכבה (ששם דמות נשר), שצריך להיות מדוייק כדי שיזכה להתגלות כגילוי דמות האדם במרכבה, שמגלה שכינה בעולם. אולי גם אפשר שרומז לגילויים של הכרובים, שהרגלים רמז לעמידה, שהכרובים מעמידים את האמונה (כדברי הרמב"ם). ידים כרמז שבכרובים רואים גילוי לחיבתנו לה', שמתגלה באחיזה וחיבוק שזה בידים: 'אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה' (יומא נד,א). 'הכרובים - מדובקין זה בזה ואחוזין ומחבקין זה את זה כזכר החובק את הנקבה' (רש"י). גב מעמיד את גוף האדם, שזהו רמז לדבקות האדם בתורה, עד שכעומד בכל מציאותו בחיבור לתורה. פנים מרמז לכיוונו בעולם, לאן מועדות פניו, שזה רמז שכל כיוונו בעולם זה לעבוד את ה'.