"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת. ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר. קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת" וגו' (שמות לה,א-ה). לפני הקמת המשכן נאמרה מצוות שבת (מעבר לצד ההלכתי שבא לומר שאין לחלל שבת בשביל הקמת המשכן: '"ויקהל משה" וגו', למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "ועשו לי מקדש" (שמות כה) שומע אני, בין בחול בין שבת, ומה אני מקיים "מחלליה מות יומת"? בשאר כל מלאכות חוץ ממלאכת המשכן. [או אינו אף במלאכת המשכן] ומה אני מקיים "ועשו לי מקדש"? בשאר כל הימים, חוץ מן השבת. או אף בשבת, והדין נותן, ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי היא דוחה שבת. מכשירי עבודה שאין באה אלא מכחן אינו דין שידחו את השבת? כגון שנטל קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין, שומע אני יתקנם בשבת, תלמוד לומר: "ויקהל משה" וגו', בחול ולא בשבת' [מכילתא]. מצד הדרש) אפשר שבא לרמז שבמשכן מתקנים ומעלים את כל העולם שנברא בבריאה, שהשבת מייצגת את גילוי ה' שבבריאה, שה' שבת וציווה שנשבות כמותו, וכך אנו מגלים במעשה את גילוי שם ה' בבריאה כולה; כך המשכן לא רק נעשה לגילוי שם ה' במקום המקדש אלא זה מתפשט לכל הבריאה, שבמשכן יש גילוי כנגד הבריאה כולה שנבראה ונאמרה בבראשית, וכך מעלה את כל הבריאה לגילוי שם ה': 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב), ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני: "יהי רקיע", ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים", ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים",
ובמשכן כתיב: "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים",
ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף", ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן: "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה" (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי: "ויכולו השמים והארץ", ובמשכן כתיב: "ותכל כל עבודת", בבריאת העולם כתיב: "ויברך אלקים", ובמשכן כתיב: "ויברך אותם משה". בבריאת העולם כתיב: "ויכל אלקים", ובמשכן כתיב: "ויהי ביום כלות" (במדב' ז א)' (תנחומא "פקודי" סימן ב). בנוסף, כמו שבמשכן יש גילוי שם ה', שהשכינה שורה במשכן, כך גם בשמירת שבת מביאים להשראת השכינה בעולם, שלכן השבת היא כעין לעתיד לבא: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). לכן גם שמירת שבת מביאה לגאולה, שהעולם כולו מתוקן: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה: "והביאותים אל הר קדשי" וגו' (שבת קיח,ב). לכן גם נאמר בפס' על איסור הדלקת אש בשבת, כרמז שחילול שבת יביא לשריפה בעולם, כרמז שכל המציאות מתעלה ומתקדשת ומתקיימת בזכות שבת; ולכן בחילול שבת בא ח"ו שרפה המכלה את הכל ח"ו: 'א"ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר (ירמיהו יז, כז) "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא" וגו' "והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה". מאי "ולא תכבה"? אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר (יחזקאל כב, כו): "ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם"' (שבת קיט,ב). וע"פ דברי אביי גם מובן שיש בזה רמז שהמקדש תלוי בשמירת שבת, שבחילולה נחרבה ירושלים, לכן שבת נאמרה קודם הקמת המשכן כרמז שהוא יסוד לעמידתו וקיומו. (וזה מתגלה באש כרמז לשכינת ה': "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא א'ל קנא" [דברים ד,כד]). ב'מועדי ישראל' ('בריאת העולם וגבורות גשמים') וכן ב'תורת המקרא' ("בראשית") מעמיד מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שפרק א בבראשית זהו הטבע (בגימטריה אלקים, כמו שהביא מהמקובלים [מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א היה גם מקובל ניסתר]), שבו אין בחירה (ראה שם בעמקות), וההמשך זה בבריאה עם בחירה, לפי זה כאן זה כעין השלמה בדומה במקביל, ולכן מתחיל בשבת כרמז לגילוי כנגד הבריאה בבראשית (שבו נאמר שה' שבת) ומיד באה מצוות המשכן שבא לרמז להשלים גם את חלק הבחירה שיש בבריאה, שזהו "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'". שכל הבריאה כולה יעבדו את ה' ברצון גמור.
