'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו. אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין; אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?! א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני' (מנחות כט,ב). 'כתרים - כגון התגין דס"ת. מי מעכב על ידך - מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים. שהגיע לדבר - שצריך טעם. נתיישבה דעתו - של משה, הואיל ומשמו אומר אע"פ שעדיין לא קיבלה. במקולין - מקום הקצבין שוקלין בשרו, כדאמר בברכות (דף סא:) שסרקו בשרו במסרקות ברזל' (רש"י). בפשטות ה' התעכב כדי לסמן את הכתרים שהם חובת הס"ת להדגיש שזה דבר חשוב. אולם נראה שזה בכוונה היה כך, כדי שיהיה גילוי של ר"ע, כיון שהתורה שבכתב והתושב"ע קשורים זה בזה, לכן ה' בכוונה עשה כך שיהיה גילוי לכח ר"ע במתן תורה כדי שיהיה גילוי של התושב"ע בשלמותה שנעוץ בתורה שבכתב; כמו שר"ע דרש מלא דרשות על בסיס הכתוב בתורה כולל הכתרים. נראה שבכוונה נאמר 'כתרים' כדי לומר שהגילוי של התושב"ע הוא מעלת בנ"י, שהתושב"ע קשור לגילוי תורה דרכנו, ולכן זהו כתרים כעין כתר של מלך, שבדרשות אנו מראים שאנו בני מלך, בניו של הקב"ה, ולכן מתגלה בנו התושב”ע. אולי לכן נאמר שישב משה בסוף שמנה שורות כרמז לברית המילה (ביום השמיני) שמראה את היותנו מחוברים לקב"ה במהותנו, שזהו הבסיס לתושב"ע; וע"פ הנוסח שבכל כתבי היד ובעין יעקב, שמובא 'שמנה עשרה שורות' יש בזה רמז ל'חי' (=18) כרמז לחיי יהודי שבמהות חייו דבוק בשכינה, דבוק בקב"ה, ולכן מתגלה דרכו התושב"ע. (ואולי אפשר שזה כרמז שכל אותם החכמים הגדולים הרבים שלמדו שם אצל ר"ע כולם ימותו בהמשך במגיפה, ולכן נרמז בשורה שמינית כרמז לוולד שנולד בחודש השמיני שאינו יכול לחיות אלא ימות בטוח). לכן נראה שתלמידי ר"ע הם אלו שהעמידו את התושב"ע שבידנו: 'דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש; וכולהו אליבא דר"ע' (סנהדרין פו,א). לכן גם תלמידיו השניים של ר"ע היו חמשה (יבמות סב,ב) או שבעה (ב"ר סא,ג), שזה כנגד התורה שהיא חמשה ספרים או שבעה ספרים (שבת קטז,א), שזהו שמשה הביא את התורה, ואצל ר"ע התגלה גילוי התושב"ע שזה דרך הת"ח, ולכן מתגלה כנגד הספרים שבתורה בגילוי של אנשים – תלמידיו. והנה אצל משה נהרגו בחטא בעל פעור במגפה: “ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" (במדבר כה,ט), וכך נעשה אצל ר"ע שמתו 24 אלף תלמידיו במגפה (יבמות שם) [כעין כמו שבזמרי היה גילוי של חוסר כבוד למשה, כך גם בתלמידי ר”ע מתו על חוסר בכבוד בין אדם לחברו]. לכן כיון שר"ע היה גילוי של התושב"ע בשיא מעלתה לכן יכל לדרוש דברים שמשה לא השיג בגילוי שיא מעלת תורה שבכתב; לכן נאמר שמשה לא הבין למה ה' מתעכב בשביל הכתרים, שזה לא נוגע לגילוי של משה, ולכן לא הבין את עומק דרשות ר”ע שכן היה דורש (אמנם מרש”י [ד"ה 'נתיישבה'] אפשר להבין קצת שהטעם שמשה לא הבין מה ר"ע לימד זה משום שהתורה עדיין לא נתנה לו, וממילא תשש כוחו כי שמע דבריהם והבין כמה זה קשה ללמוד תורה בעומק [אמנם בפשט כוונתו שהתיישבה דעתו של משה אע”פ שעדיין לא קיבל את התורה, ולא שלכן לא הבין את דברי ר”ע]). לכן משה שגילה את התורה שבכתב שירדה משמים, היה בזה גילוי של שמים בארץ, ולכן נעשה כעין מלאך עד סוף חייו: “ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה" (דברים לד,ז); לעומתו ר"ע כגדול התושב"ע היה צריך להראות את מעלת התושב"ע שזהו המקור האלוקי שמתגלה בנו, לכן מת ר"ע במסירות נפש, שמראה שהגוף לא חשוב לו כלל אלא רק גילוי שם ה' בתורה (שלכן מת על שלימד תורה ברבים), שזה מראה שגופו לא השפיע עליו לחומריות כמשבשת גילוי התושב"ע, אלא היתה רק השפעה של הנשמה הרוחנית שממנה התגלה התושב"ע (ע"פ גילויו בעולם, אבל בקדושתה וטהרה שלמה). לכן גם נסרק בשרו ביסורים, וכן ראה משה ששוקלים את בשרו במקום הקצבים, כעין רמז שבשר גופו אינו נחשב לו ככלום. אולי אפשר שמיתת ר"ע קשורה ככפרה על מכירת יוסף (כמו שנאמר במדרש אלה אזכרה, וכן אומרים בתפילת יוה"כ), לכן מתגלה אצלו שנקרא 'בן יוסף', כרמז שגילויו קשור לגילוי יוסף, וכן עקיבא כעין לשון עיכוב, שהתעכב עד דורו העונש על מכירת יוסף, והוא היה צריך להיענש כחלק מהכפרה, ולכן נהרג (כעין שרצו בתחילה להרוג את יוסף). וזה נעשה עכשיו העונש, כיון שבכח יוסף יש כח נגד עשו: “והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר” (עובדיה א,יח), לכן מכירת יוסף שזהו הרחקת יוסף מישראל גורמת לעליית כח השפעת אדום עלינו (כי אין את יוסף שירחקו בגילוי כוחו), ולכן בגלות אדום נעשה העונש על מכירת יוסף. וכן העונש נעשה בגדולי הת"ח כעין רמז שרצו למכור את יוסף משנאתם אותו שזה גם בשל כתנת הפסים שנתנה לו ע"י יעקב על היותו "בן זקנים" (בראשית לז,ג), שהיה ת"ח (רש"י; וב”ר פד,ח). נראה שביוסף מתגלה מעלת תורה (שלמד מיעקב אביו [שם]), וכן מעלת א"י (דברים רבה ב,ח), וכך גם הגיע ר"ע (כעין גילוי יוסף) למעלה של לימוד עמוק יותר מהשגתו של משה שלא היה בא”י, לכן גם מיתתו מתגלה בהקשר לתורה וא"י, שהרגוהו על שלימד תורה, וגזרו נגד לימוד תורה כיון שהיו לומדים נגד השעבוד לרומאים שזהו גילוי לימוד תורה וא”י. (לכן ה' לא עונה למשה על ההבדל בינו לר"ע ועל סיבת מיתתו כדי שלא לצערו כשישמע שאינו עתיד ליכנס לארץ). אולי זה קשור במרד בר כוכבא שלכן גזרו הרומאים נגד לימוד תורה וחיפשו את ר"ע, שר"ע ראה בבר כוכבא גילוי משיח (יר' תענית ד,ה): 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב", דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא' (יר' תענית ד,ה). כך שר"ע זיהה בבר כוכבא גילוי של מלך בפס' שנאמר בו "כוכב", שזהו כעין יוסף שחלם על הכוכבים שמשתחווים לו, שזה כרמז שיהיה מלך. וכן חלם יוסף על האלומות בשדה, שהחיטים באלומים נראים כעין כתרים וקוצים, שזהו כעין שר"ע דרש ע"י התושב"ע (כעין דרשת הכתרים) לראות בבר כוכבא מלך המשיח, וכך גילויו של ר"ע בגילוי כעין קוצים; שכך ממסירות נפשו על א"י והתורה זכה שיתגלה בו לימוד הלכות מכתרים ותגים. וזהו עקיבא כלשון עיכוב, שה' התעכב מלהביא את התורה בשביל הכתרים בשביל דרשות ר"ע. (והאחים ניסו למנוע מיוסף מלמלוך, וכך בעונש היה גילוי של אי מלוכה, שבר כוכבא לא הצליח להחזיק כמלך [על הזמן של מלכות בר כוכבא, כמה זמן היתה, ראה ב'תורת המועדים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), וכן גם התגלגל בהמשך למיתה (לר"ע) כעין שרצו להרוג את יוסף, וזה ע"י מסרקות של ברזל כעין קוצים, כגילוי שקשורה המיתה לעונש על מכירת יוסף (שלכן מתגלה קוצים כעין חלום האלומים שגרם לשנאת האחים שזה הביא למכירתו, ובגילוי של המשך לבר כוכבא שמתגלה בכוכב, שלכן רדפו אחריו וגזרו גזרות על לימוד תורה). ובשל מעלתו הגדולה היה ראוי שימות במסירות נפש על קידוש השם, כעין גילוי מעשיו עם בר כוכבא שהיה גילוי של מסירות נפש במלחמה ברומאים (וממסירות נפש זו על א"י נעשה בו כח להתעלותו לדרוש אפילו את הקוצים וכדו', ולכן מת [כגילוי מסירות נפש] בגילוי של קוצים – מסריקות של ברזל). נראה שבהמשך הגמ' נאמר לימוד מאותיות (כעין דומה במקצת לדרשות ר"ע שדרש על צורת הכתב): 'ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא. ומ"ט תליא כרעיה? דאי הדר בתשובה מעיילי ליה' (מנחות כט,ב), שזה גם כרומז על ר"ע, שאמנם המרד של בר כוכבא נכשל, אולם היה בזה שורש לתחיית דורנו, שבקום המדינה היו רואים עצמם כממשיכי לוחמי מרד בר כוכבא, שזה מהשורש שר"ע שתל בעולם גילוי של משיחיות מכח מעשיו שפעל במסירות נפש. לכן נרמז שהעולם נברא באות ה' שמצד אחד מרמז על יציאת הרשעים לתרבות רעה, ומצד שני על חזרה בתשובה, שכך אותם שמסרו נפש על ישוב והקמת א"י היו רשעים מצד קשרם למצות, אולם מסירות נפשם (כעין ר"ע) על א"י היה בזה משום גילוי תשובה כללית וחזרה לה'. 'ומ"ט אית ליה תאגא? אמר הקב"ה: אם חוזר [בו] אני קושר לו קשר' (שם), שזהו גילוי של חזרה בתשובה לה', כשחזרו לא"י שהארץ החלה לפרוח כסימני הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א) וכלכלת ישראל עולה ועולה; שזהו כעין כששבים לה' (שזה נעשה בישוב א"י) מתגלה כתר עלינו, שנעשה קידוש השם גדול בעולם, שכולם רואים את יד ה' שפועלת דרכנו ונעשה לנו בעקבות כך כבוד כמלך – בהיותנו בניו של הקב”ה מלך העולם.