אנחנו רגילים לחלק את השנה לארבע עונות: אביב, קיץ, סתיו וחורף, כאשר לכל עונה יש ייחודיות משלה :

בסתיו - האדמה יבשה והעלים מתחילים לנשור בחלק מן העצים.

בחורף - הכל רטוב, אפל וקודר, העצים ערומים ולאט לאט מתחילים לפרוח.

באביב - הפריחה בשיאה, הכל מלבלב ועל חלק מהעצים כבר אפשר לראות פירות קטנים.

בקיץ - יחד עם השמש והרוחות החמות, הכל מבשיל והפירות נעשים מתוקים וראויים לאכילה.

השם אדם מצביע גם על הקשר שלנו אל האדמה. המהר"ל מפראג (תפארת ישראל, פרק ג) מסביר כי כמו שהאדמה היא פוטנציאל לאין ספור תוצרים מדהימים, כך גם האדם.

הפוטנציאל שלנו מבקש לבוא לידי ביטוי. אך לא כל הזמנים והעיתים שווים. יש זמנים שבהם עלינו להכין את עצמינו לקראת שינוי וצמיחה, להשיר ולהסיר דברים מיותרים ולאפשר לעצמנו לקבל את שפע הבורא בסבלנות ובשתיקה. גם אם זה נראה חשוך, אפל וקודר - יש לנו תפקיד.

כאשר ימי החושך יחלפו, תתחיל פריחה מדהימה ונזכה גם לראות את הפירות המתוקים - את הפוטנציאל שלנו יוצא מן הכוח אל הפועל.

מהאתר: "שלום לעם - תורה ויהדות" - https://shalomlaam.co.il/