"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" וגו' (שמות כא,א). '"ואלה המשפטים" – רבי ישמעאל אומר: אלו מוסיפים על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. רבי עקיבא אומר: "ואלה המשפטים" – למה נאמר? לפי שהוא אומר: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" (ויקרא א,א). אין לי אלא פעם אחת, מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו? תלמוד לומר: "ולמדה את בני ישראל" (דברים לא,יט). יכול למדין ולא שונין? תלמוד לומר: "שימה בפיהם" (דברים לא,יט). יכול שונין ולא יודעין? תלמוד לומר: "ואלה המשפטים" וגו׳ – ערכם לפניהם כשולחן ערוך, כענין שנאמר: "אתה הראית לדעת" (דברים ד,לה)' (מכילתא). וכן מובא דברי ר"ע בגמ': 'ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא, יט): "ולמדה את בני ישראל". ומניין עד שתהא סדורה בפיהם? שנאמר "שימה בפיהם". ומניין שחייב להראות לו פנים? שנאמר (שמות כא, א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"' (עירובין נד,ב). 'להראות לו פנים - ללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל, ולא יאמר: כך שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך. וחבירו בפרק ראשון (דף יג:) שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים' (רש"י). ר"י לומד שזה בא לומר שגם הדינים מסיני, בפשטות זה כדי לומר שלא יחשוב אדם שהדינים הם הסכמות חברתיות ולא קשורות למתן תורה, לכן מודגש שזה גם חלק מהתורה עצמה. לכן מובן דברי ר"ע שלומד מהפס' כאן שצריך ללמד את התלמיד את הבנת העניין בצורה ברורה ועמוקה עם טעמיהם, כיון שזה לא סתם ידיעת דין שסיכמו עליו שלכן גם אם יש טיפה שוני, שזה לא האמת בעומק ולכן טעה, נאמר שזה סה"כ בסדר כי זה הסכמה ציבורית ולכן גם אם יש שינוי מועט זה לא נורא; באה התורה ומדגישה שהדינים זה תורה, ולכן צריך לעשות הכל כדי שיהיה מכוון בדיוק לאמת, לרצון ה' (וכך גם כל התורה צריכה להיות מדוייקת לרצון ה' האמיתי, שזה ע”י לימוד העניין לעומק). לכן מובן שגם דרשו מכאן: 'דתני רבי שמעון בן יוחאי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (יר' ע"ז ב,ז). שהתורה זה לא רק ידיעות אלא האדם צריך להיות צינור לגילוי רצון ה' בעולם, ולכן על האדם להיות כשר כדי שיוכל להוות צינור לגילוי רצון ה' כראוי, ולא ח"ו מקולקל שאז מעוות את דבר ה'; שאומר את דבר ה' אבל בצורה מעוותת בשל קלקולו וכך גם אנשים יטעו אחריו (כי רואים שיש לו ידע ולכן חושבים שזה האמת שכביכול יודע כמו שצריך). אולם נראה שיש כאן גם רמז יותר עמוק, שבא לומר שהדינים קשורים לסיני לא רק בשביל סמכותם, אלא כמו שמעמד הר סיני נעשה ע"י אחדות ישראל - "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,ב). '"ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד; אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא)' (רש"י), כך לימוד התורה בצורה אמיתית צריכה להעשות ע"י גילוי של אחדות ישראל, וזהו לגלות את התורה דווקא לפני אדם כשר, אדם שיש בו חיבור לכלל ישראל, שאוהב את כל ישראל ורוצה בטובת כלל ישראל כולו, שהוא ראוי להתחבר לתורה ובפרט לעומקה שזה גילוי מעלה גבוה ולכן כעין צריך יותר חיבור לכלל ישראל כמו שהיה בגילוי חיבור התורה אלינו בסיני. לכן גם דואג שיבין היטב את עומק העניין ולא רק אומר לו שכך ההלכה וינסה להבין מעצמו וילך לאחרים שיסבירו לו, אלא דואג לו ללמדו בעומק שכך תתגלה בו תורה כראוי בשלמות, שזה גילוי שרוצה בטובת חברו. אולי לכן מתחילה התורה כאן בדיני עבד עברי, שזהו ביטוי לדאגה לאדם הישראלי: 'דתניא (דברים טו, טז): "כי טוב לו עמך", עמך במאכל ועמך במשתה; שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כ,א). שכך גם בדינים יש צורך לגלות טובת חברו, שזהו לא רק לפסוק אלא ליישב ביניהם, להחזיר את האהבה ביניהם, שזה הדבר הכי טוב לעשות למענם, יותר טוב מלפסוק ולחייב ע"פ דין, שאז המפסיד חושב שנעשה לו עוול ונשארים אויבים, שזה רע מאוד שיש שנאה בישראל וזה מרחיק מגילוי תורה. לכן מובן: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). שירושלים שהיא מקור לימוד התורה בעולם נחרבה בשל שלא עשו לפנים משורת הדין, כיון שבזה נעשה גילוי פירוד בישראל ולכן לא ראויים לגילוי תורה. לכן נאמרה פרשת משפטים כאן בין מתן תורה להקמת המשכן, כרמז שהדינים קשורים להקמת המשכן, שגם הוא שורשו באחדות ישראל כיון שהוא המשך למתן תורה (שהשכינה עברה אליו מסיני), וכך זה ממשיך בדורות ולכן חוסר בלפנים משורת הדין מביא לחורבן ירושלים עיר המקדש (וכן קיום התורה חלה ע”י כללות ישראל שמקיימים את כלל המצוות [שיש ששייכות לכאלו ולא לאחרים, כמו מצוות כהנים שאינם קיימים בישראל, ויש לישראל שאינם בכהנים וכדו'], ולכן בגילוי פירוד זה מחריב את בסיס גילוי התורה בעולם). לכן נכתב כאן הדינים כרמז שתלוי בגילוי בהם, שאם לא ישמרו לקיים לפנים משורת הדין יחרב המקדש, ולכן זה כאן בין מתן תורה למשכן, כרמז שגילוי דינים באחדות ישראל כבמתן תורה זהו הבסיס של קיום המשכן והמקדש וירושלים עירו.