בס''ד            פרשת ויחי: מה דין סיר בשרי שנשפך על דפנותיו חלב

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה ברכות יעקב לבניו, וביניהן הברכה ליהודה ומתוכה: ''חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב''. למה הכוונה לבן שיניים מחלב? נאמרו מספר פירושים. יש שביארו, שמרוב שיהיה עשיר וישתה חלב, כביכול שיניו ילבינו. יש שביארו, שהכוונה שיהיו לו הרבה סיבות לצחוק, ומחמת כך שיניו ייראו. ויש שביארו, שכאשר יעמוד על אבן גדולה ('שן'), יראה את כל הבקעה לבנה, מחלב, דהיינו מרוב כבשים, צאן ובקר שיהיו לו. ובלשון המדרשים:

''ולבן שנים מחלב. שילבינו שיניהם משופע החלב: דבר אחר, ולבן שנים מחלב. כשיעמוד אדם במקום גבוה על שן הסלעים, יראה הבקעה לבנה ביותר מחלב מן השעירים והצאן והבקר שביהודה:.. ולבן שנים מחלב. שימלא שחוק פינו, שכל השוחק בפה מלא שיניו נראות, ועל אותו הזמן הוא אומר, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה.''

בעקבות התורה המזכירה את ברכת החלב ליהודה, נעסוק השבוע בהלכות בשר וחלב, ובמחלוקת הראשונים, האם כאשר טיפת חלב נוגעת בסיר בשרי הנמצא על האש, היא מתפשטת בכל הסיר, או רק בחלקו. נראה את ההשלכות למחלוקת זו, מה הדין כאשר טיפת החלב נגעה בידיות הסיר, ומה הדין כאשר הניחו סיר בשרי חם על השיש, במקום בו יש טיפות חלב.

מגע בסיר

הגמרא במסכת זבחים (צו ע''ב) דנה, האם כלי שבישלו במקצתו בשר קודשים, כולו טעון מריקה ושטיפה, או שרק החלק בו בישלו. הגמרא דוחה את השוואה לבגד שנטף עליו דם, שצריך לכבס רק את מקום הדם, שכן בגד שנטף עליו דם, הדם אינו מתפשט לכל הבגד, מה שאין כן בכלי שבישלו בו, שהבשר שבושל בחלק אחד שבכלי, מפעפע בכל הכלי, וכולו צריך ניקוי.

ראייה להבנה שכל הכלי זקוק לשטיפה, מביאה הגמרא מהפסוק בפרשת צו (ו, כא) ''וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם'', משמע שאין משמעות לכמות שבישלו בכלי, ובכל עניין יש לשטוף את כולו. מדוע הגמרא הייתה צריכה להביא פסוק, אם כבר הציגה קודם לכך סברא (שהתבשיל מפעפע בכל הכלי)? נחלקו הראשונים, במחלוקת המשפיעה גם על בליעת טיפת חלב בסיר בשרי:  

מחלוקת הראשונים

א. המהר''ם מרוטנבורג (סי' קכב) טען, שהפסוק בא להורות, שלא תמיד כאשר מבשלים בקדירה, האיסור מתפשט בכל דפנותיה, אלא יש דין מיוחד בהלכות קודשים, הנלמד פסוק. משום כך סבר, שכאשר נשפך חלב על דפנות סיר רותח עם בשר, גם אם יש פי שישים בכל הקדירה כנגד הטיפה, לא ניתן לטעון שהטיפה מתפשטת בכל הסיר ובטילה בו. לכן הטיפה שלא בטלה, אוסרת את כל התבשיל, שכן הטיפה התפשטה רק באזור מסוים בסיר, אסרה אותו, ואז נבלעה בתבשיל.

עם זאת סייג והוסיף, שבמקרה בו ידוע כמה חלב נבלע בסיר, ויש בתבשיל פי 3600 מחלב זה, גם להבנתו התבשיל מותר. שכן גם אם החלב אוסר באופן מקומי ולא מתפשט בכל הסיר, בוודאי שהמקסימום שהוא יכול לאסור בסיר הוא עד פי שישים כנגד מה שנבלע (שכן ביותר מכך החלב בטל, וכרוב האיסורים שבטילים בשישים). כך שאם בתבשיל יש פי שישים כנגד החלק שנאסר בקדירה, וסך הכל 3600 (60*60) כנגד החלב שנבלעו בסיר, החלב בטל בתבשיל והוא מותר. ובלשונו:

''ומדאיצטריך קרא לקדשים אלמא דאינו מפעפע בכולו, אף על פי שהכלי חם, וכיון שאין מתפשט בכל דופניו, נמצא במקום שנפלה אסר כל הבלוע בדופניה ונעשה נבלה וחוזר ואוסר כל מה שבקדרה... ודווקא שאי אפשר לעמוד על הטיפה כמה שהיתה שלא הרגיש בה ולא ראה אותה אלא לאחר שנפלה על הדופן... אבל אם ראה הטיפה קודם ועמד עליה כמה היה, אז סגי בששים של ששים טיפין כמוה ממה נפשך.''

ב. הראב''ן (סי' שיא) חלק וסבר, שהגמרא בזבחים נותנת עיקרון כללי שאינו תקף רק בדיני קודשים, וכאשר מבשלים בסיר או שנשפך עליו מאכל, טעם התבשיל מתפשט בכל דפנות הכלי (וייתכן שהגמרא מביאה גם פסוק כדי לחזק את סברתה, או שהפסוק מלמד עיקרון כללי). משום כך לשיטתו, כאשר טיפת חלב נפלה על סיר בשר רותח הנמצא על האש, אם יש בכל הקדירה פי שישים כנגד טיפת החלב, היא בטילה בו, וממילא הסיר ובעקבותיו התבשיל אינם נאסרים. ובלשון המרדכי (רמז תרעט):

''אכתוב לשון ראב"ן וזה לשונו, אירע מעשה במגנצא בקדירה מליאה בשר ותבשיל, שהייתה שפותה אצל האור ורותחת, ונשברה כד של חלב וניתז מן החלב על הקדירה של בשר על דופנה מבחוץ, ונשאלתי עליה. נראה לי דאם יש בקדירה בלא תבשיל שישים לבטל החלב הנבלע בתוכו, לא נעשה נבלה, מידי דהוה אטיפת חלב שנפלה על חתיכה, דאם יש בהחתיכה ס' לבטל הטיפה לא אסרינן, ונתבטל החלב.''

ג. הסמ''ק (סי' ריג) בגישת ביניים סבר, שיש לחלק בין שני מקרים. אם נפלה הטיפה מבחוץ כנגד המקום בו נמצא תבשיל הבשר, הטיפה לא מספיקה להתפשט בדפנות הכלי, היא באה מיד במגע עם הבשר ומתבטלת בו (אם יש בבשר פי שישים). אך אם נפלה הטיפה כנגד מקום ריק בקדירה, היא מתפשטת כנגד כל מקום בדפנות הכלי בו אין בשר, ואוסרת אותו. במקרה זה הבשר אינו נאסר, שכן כאמור הטיפה מתפשטת בכל מקום בדפנות שאין בשר, אך לא ניתן יהיה לשפוך את הבשר דרך הדפנות שנאסרו.

כיצד יהיה ניתן בכל זאת להוציא את הבשר הנמצא בקדירה, מבלי שייגע בדפנות שנאסרו? אפשרות ראשונה שהציעו היא לעשות נקב בתחתית הכלי, ולנקז את הבשר דרכו, מבלי שייגע בדפנות שנאסרו. אמנם כיוון שיש חשש שבשעת הניקוב, התבשיל ינוע מצד לצד וייגע בדפנות שנאסרו, לכן יש שהציעו אפשרות שניה, לחכות עד שהתבשיל והסיר יתקררו, ואז אין איסור שהבשר יעבור דרך הסיר, שכן כאשר שניהם צוננים הם לא בולעים אחד מהשני.

להלכה

דנו האחרונים בפסק ההלכה:

השולחן ערוך (יו''ד צב, ה) פסק להלכה כדעת הסמ''ק, שאם נפלה טיפת החלב על הסיר כנגד הבשר, ויש בבשר פי שישים, הבשר והקדירה מותרים, ואם נפלה שלא כנגד הבשר, אז הקדירה אסורה, ויש להמתין שיתקרר הסיר כדי שניתן יהיה להוציא את הבשר. עוד הוסיף השולחן ערוך (שם, ז), והסכים עימו הרמ''א, שבשעת הדחק ניתן לסמוך על שיטת הראב''ן, ואם יש בקדירה פי שישים מהטיפה, היא מתבטלת בה, ובוודאי שלא אוסרת את הבשר, וכן ניתן לשפוך את התבשיל גם כשהסיר רותח.

בנוסף לשעת הדחק שציין הרמ''א, הובאו שלושה מקרים נוספים בהם ניתן להקל; א. כאשר טיפת החלב נפלה בסמוך לאש, אז היא נשרפת מיד ולא נבלעת בסיר. ב. כאשר מדובר בסיר שאינו בן יומו (דבר שמתרחש רק כאשר הבשר שמבשלים עכשיו, לא נבלע בחלק מהדפנות)[1], אז כאשר נופלת טיפת חלב על דפנות אלו, התבשיל אינו נאסר, שכן מדובר בכלי שאינו בן יומו, שבדיעבד אינו אוסר. ג. כאשר טיפת החלב נופלת על ידיות הסיר, אז הם לא נבלעות בסיר, והסיר לא נאסר. ובלשון ערוך השולחן (שם, נב):

''כיסוי קדירה, בזמן שהקדירה רותח דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי וחוזר מהכיסוי, ויורד אל הרוטב, ואז דינו כקדירה עצמה, שאם נפל טיפה על הכיסוי הוי חד דינא כמו בנפל על הקדירה. אבל אם הקדירה עדיין לא התחיל להרתיח אין להכיסוי שייכות אל התבשיל שבקדירה, ואם נפל עליו טיפת חלב או איסור נאסר הכיסוי אם הוא חם אבל התבשיל והקדירה מותר... ואם נפלה טיפה על אוזן הכלי לאו כלום הוא ומדיחה וגם הקדירה מותרת.''

מה הדין כאשר הסיר אינו מונח על האש והותז עליו חלב, כגון שהניחו אותו על גבי חלב רותח שנמצא על השיש? במקרה זה כתבו הפוסקים, שכיוון שהסיר אינו כ'כלי ראשון', אלא כלי שני (שכן הוא הוסר מהאש), הסיר אמנם נאסר בגלל בליעת החלב, אך כיוון שהסיר בולע מעט, הבשר הנמצא בכלי אינו נאסר. במקרה בו הסיר קר או שלחלופין החלב קר, אז הסיר אינו נאסר.

בשר הנמצא בסיר

נקודה נוספת היא, מה הדין כאשר נשפך חלב על חתיכת בשר הנמצאת בתוך סיר. לפי הגמרא במסכת חולין (קח ע''א) במקרה מעין זה, כאשר אין שישים בחתיכת הבשר, החלב אוסר את חתיכה הבשר, החתיכה הופכת להיות כחתיכת נבלה, וממילא היא אוסרת את כל החתיכות הנמצאות עימה בסיר. נחלקו הראשונים, במה בדיוק מדובר:

א. התוספות (ד''ה טיפת) כתבו, שמדובר בגמרא רק על מקרה בו חתיכת הבשר אינה מעורבבת עם החתיכות האחרות באמצעות רוטב וכדומה (לדוגמא כאשר היא מונחת על חתיכה נוספת, המגביהה אותה), ולכן היא נאסרת. אך אם החתיכה מעורבבת באמצעות רוטב, טעם החלב שנשפך עובר מחתיכה לחתיכה, הן נחשבות כיחידה אחת, ואם יש פי שישים בכל חתיכות הבשר כנגד החלב שנשפך, גם החתיכה שנשפך עליה חלב ישירות, מותרת (ואם אין פי שישים, היא אוסרת את כל החתיכות).

ב. רש''י (מובא בטור יו''ד צב) חלק ופירש, שגם כאשר מקצת החתיכה נמצאת בתוך הרוטב, הוא לא מערב ביניהם. האם לאחר שחתיכה זו נאסרה, היא אוסרת את שאר החתיכות? ההגהות מיימוניות (ט, אות ו') כתב, שכשם שהן לא מצטרפות לבטל בשישים את החלב, כך הן לא נאסרות. הר''ן (מג ע''א) חלק וסבר, שהחלק העליון שלא נמצא ברוטב עליו נשפך החלב נאסר ונעשה נבילה, חלק זה לאחר מכן אוסר את החלק בחתיכה שנמצא ברוטב, וחלק זה שמעורב עם שאר החתיכות אוסר אותן. ובלשון הטור:

''טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדרה, אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת, ואם לאו אסורה, ואין השאר שבקדרה מצטרף עמה לבטל החלב. ופירש ר"י, דווקא שכל החתיכה חוץ לרוטב, כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה, דכולה חוץ לרוטב, אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדרה, והכל מצטרף לבטל החלב. ורש"י פירש אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב, וכן כתב בעל העיטור.''

כיצד נפסק להלכה? בדברי השולחן ערוך והרמ''א, נאמרו מספר שיטות וביאורים. למעשה: א. הט''ז (יו''ד צב, ב) פסק כדעת רש''י על פי הבנת הר''ן, כך שהרוטב אינו מצטרף לבטל את החלב שנפל על חתיכת הבשר, אך לאחר שחתיכה זו נאסרה, היא אוסרת את שאר החתיכות. ב. הש''ך (שם, ד) חלק וסבר שהלכה כדעת תוספות. ג. ערוך השולחן (שם, יד) כתב שכיוון שיש חוסר בהירות בפסק ההלכה, יש להחמיר ככל השיטות. אם החתיכה שוהה ברוטב, ויש פי שישים בשאר החתיכות, פוסקים כרש''י, שהחתיכות אינן מצטרפות והחתיכה נאסרה. אך אם אין פי שישים בכל החתיכות, הלכה כתוספות, שהם מצטרפות, ולכן כולן נאסרות.

ניעור הקדירה

הגמרא מסייגת את מה שראינו עד כה וכותבת, שבמקרה בו כיסו את הקדירה לאחר שנשפך החלב לתוכה, או שהשאירו אותה פתוחה אך ניערו אותה, לכולי עלמא כל החתיכות שבקדירה מצטרפות לבטל את החלב שנשפך, שהרי הכל מתערבב. אמנם לדעת השולחן ערוך (צב, ב) צריך שינער זמן רב ('מתחילה ועד סוף'), ולדעת הרמ''א (שם) די בכך שינער בתחילה. המפרשים התקשו, כיצד לכל השיטות בכלל מותר לערבב את התבשיל והרי כפי שראינו בעבר (וישלח שנה ז') אסור לבטל איסור לכתחילה?:

א. המהר''י בן חביב (בית יוסף שם) יישב, שאכן יש לנער את הקדירה מיד כאשר נשפך החלב, עוד לפני שנבלע בחתיכה מסוימת ואוסר אותה. ב. הש''ך (שם, ח) יישב, שגם אם נבלע החלב בחתיכה מסוימת, כיוון שלא יודעים באיזו חתיכה מדובר, כל החתיכות בקדרה בספק איסור, ואין כאן ביטול איסור. ג. ערוך השולחן (שם, יט) יישב, שמכיוון שגם אם לא יערבבו את הקדירה, סוף כל סוף במהלך הזמן החלב יתפשט לכל הקדירה, לכן אין בזירוז התהליך ביטול איסור לכתחילה.     

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[2]...