אומר לנו הרמב"ם בהלכות חנוכה (מגילה וחנוכה ד, יב): "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל (מבקש צדקה), או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק".

אפילו יהודי עני שאין לו מה לאכול, ימכור כסותו ויקנה נרות וידליק. מה הרעיון?

בחנוכה ניצח עם ישראל את היוונים שרצו להשכיח מאיתנו את התורה הקדושה. מולם עמדו החשמונאים וסחפו אחריהם את כל העם למאבק של חיים ומוות על עצם הקיום היהודי שלנו. רק ההבנה כי נרות החנוכה מסמלים מאבק על שמירת זהותנו כיהודים מסבירה את ההלכה שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה מחויב למכור את כסותו ובלבד שיוכל לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה.

אכן, כדי לשמור על זהותנו כיהודים, ראוי בהחלט לוותר אפילו על המעיל, שכן ללא זהות מוצקה הניצבת בתוך המעיל, הרי שהאדם דומה לקולב שעליו תלוי מעיל!

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם למועד"