ידועה שאלת החזרה הביתה ברכב בשבת, של הנוסעים לצורך פיקוח נפש. בזמננו הדבר שכיח הן אצל אנשי צבא, משטרה וכוחות הביטחון, והן לעוסקים ברפואה והצלה. במרבית המקרים הצורך לצאת ידוע מראש, כגון משמרת או מציאות שבוודאי יהיה צורך לצאת רק שלא ידוע מתי בדיוק.

"כל היוצאים להציל חוזרים בכל זיינם למקומם" (שו"ע,שכ"ט,ט ע"פ המשנה,עירובין,ד,ג). הכוונה שהחזרה מותרת גם אם כרוכה באיסורי שבת אפשריים, למרות שכבר אין פיקו"נ, והסיבה לכך: "התירו סופן משום תחילתן" (ביצה,יא,ב) ובלשון הרמב"ם: "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" (שבת,ב,כ"ג ע"פ הגמ' ביומא ע"ז,ב) היינו חשש מחוסר מוטיבציה להצלת נפש בזמן אמת בשל מגבלות שיוטלו לאחר הפעולה.

סביב הלכה זו, נחלקו רבותינו האחרונים בתרתי: א.האם ההיתר הינו רק על איסורי דרבנן=שבות או גם מלאכות דאורייתא ב.עד כמה ניתן ליישם היתר זה בהרחבה למצבים דומים, או כאשר מדובר בתפקיד קבוע של אנשים שזו עבודתם ופרנסתם.

בשל קוצר יריעת מדור זה, נסכם בתמצית:

א.כאשר החזרה נצרכת לצורך כוננות לפיקוח נפש מחודש –מותרים גם איסורי דאורייתא, כגון חזרת הרופא התורן או רכב ההצלה לבסיסו. ב.כאשר ההישארות במקום מסוכנת –מותר כנ"ל. ג.חזרה לאחר סיום המשמרת או התפקיד, שאינה לצורך כוננות, מתירה איסורי דרבנן, כגון חזרה עם נהג גוי. כאשר מדובר במרחק נסיעה שהוא מעבר לתחום שבת (י"ב מיל שהם כשישה ק"מ מחוץ לתחומי העיר כולה) עדיף לנוע ברכב שריצפתו גבוהה מעשרה טפחים מהקרקע, בכדי שלא תהיה בעיה של "תחומין" שלדעת חלק מהפוסקים הינו דאורייתא. ד.יש פוסקים שהתירו במקרים מסוימים גם איסורי "דאורייתא" (חת"ס;אג"מ או"ח,ד,פ;שה"ל,ח,פ"ז) כגון העדר נהג גוי או בחשש לנסוע יחידי עם גוי, בפרט אם זו אישה! היות וכל מקרה לגופו, וגם לא הרי מצב שגרתי למצב מתוח ונפיץ, יש להיוועץ עם רב פוסק בעת שאלת אמת.