"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א,א). '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש”י). (ראה התייחסות לרש"י זה ב'תורת המקרא' "בראשית" אות א, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; וב'מעשי אבות א', 'אחרית התורה וראשיתה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). התורה מתחילה ב"בראשית" שרומז לתורה ולבנ"י שבשבילנו נברא העולם, שזה כדי לגלות את שכינת ה' בעולם, ע"י התורה שאנו שומרים. לכן גם מתחילה התורה בספר בראשית כדי לומר שא"י שלנו, כיון שאת העולם מתקנים בעיקר דווקא ע"י בנ"י ששומרים את התורה בא"י, כיון שדווקא בה הוא עיקר גילוי התורה בעולם (ספרי "עקב", מג). לכן גם זה קשור ל"כח מעשיו" וגו', שאנו עומדים ועונים לטענות הגוים ע"י טענה של התורה; שבזה אנו מגלים בעולם את רצון ה', את תורת ה', שמפיצים בעולם את האמת, שזהו רצון ה' שברא את העולם (שזהו כרמז שטוענים שה' ברא ונתן לנו) ולכן רצונו זהו האמת של העולם, שכך מגלים את שם ה' בעולם. (אולי לכן זהו "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", שיש שמים ויש ארץ, שיש כעין נתק ביניהם, שבארץ יש הסתר גילוי ה', ואנו תפקידנו לחבר שמים וארץ, לגלות את שם ה' בעולם, ולכן זהו שה' ברא את העולם בשביל ישראל והתורה, כרמוז בבראשית – כדי לחבר שמים וארץ. וזהו שם אלקים – מידת הדין, שבארץ חוטאים שזה מעלה את מידת הדין, ולכן ה' ברא את העולם בשביל בנ"י והתורה שיתקנו את העולם מגילוי החטא). אולי לכן בראשית זהו אותיות 'בראש ת"י', שהפסגה של כל העולם, שזהו בראש כמשפיע לכל העולם, זהו א"י ופסגתה זהו מקום המקדש, שכך משפיע לכל העולם תיקון. לכן מרמז על שהראש לכל העולם הוא מקום המקדש שבא"י, שזהו "בראש" נמצא המקדש שעמד 'ת"י' שנים (אמנם מקדש שני עמד ת"כ שנים, אולם כאן מדובר על תשובה נגד טענת הגוים שכבשנו את א"י, שזהו במקדש ראשון, כיון שבבית שני עלו ברשות הגוים. וכן במקדש ראשון היה גילוי שכינה, מה שלא היה במקדש השני [יומא כא,ב], לכן כביטוי לתיקון עולם בשלמות להשראת שכינה זה נרמז במקדש ראשון), שכך השפיע לעולם קדושה, וכן זהו יעודו של העולם להיות מתוקן לשכינת ה'. אולי זהו: 'דרש רבא: מאי דכתיב (שמואל א יט, יח) "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה", וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי: כתיב (דברים יז, ח) "וקמת ועלית אל המקום", מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע; בכולהו כתיב (יהושע יח, יד) "וירד ועלה הגבול ותאר הגבול", בשבט בנימין "ועלה" כתיב "וירד" לא כתיב; אמרי: ש"מ הכא הוא מקומו' וכו' (זבחים נד,ב). שהמקדש הוא פסגת א"י והיא פסגת כל העולם, ומקומה מתגלה ע"י ספר יהושע שבו כיבוש הארץ, שזהו שכיבוש הארץ קשור לתיקון כל העולם לשכינת ה'. אולי לכן "ראשית" מרמז על בנ"י והתורה, כשה-ב' הוא כאמירת 'בשביל' (ב' התכלית), אולם נראה שגם יש בזה רמז שבנ"י והתורה זה בשביל תיקון העולם, ולכן ה-ב' מרמז על העוה"ז והעוה"ב: 'דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא: למה נברא העולם בב'? להודיעך שהן שני עולמים – העוה"ז והעוה"ב' (ב”ר א,י), שמטרתנו זה לתקן את העולם לקדושה, להפוך את העוה”ז לעוה”ב. ובזה גם נרמז לא”י שכאן נעשה הדבר הזה, שבא”י מצד אחד היא ארץ שבעוה”ז, אבל יש בה מעלה של העוה”ב: '"חלקת השדה" — חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא' (ראב"ע; בראשית לג,יט). זהו גם שחיבור לארץ מביא לעוה"ב: 'א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א). וכן כרמז “ב-ראשית', שא”י שיש בה גילוי שני עולמות היא ראשית העולם, שהעולם נברא מא”י (יומא נד,ב). אנו טוענים מול הגוים שאיננו גזלנים, דבר זה הוא חשוב כיון שאם איננו יודעים זאת אז בסוף גם נעשים נכרים לא”י, כמו שרואים בימנו מה שנעשה באותם שרחוקים מתו”מ ומפקירים במחי יד את ישובנו בארץ ובזים לחשיבות ישוב הארץ. אולם יש בזה גם חשיבות כפתיחה לתורה, לומר שהתורה חלה על בנ”י (שזהו "בראשית" – תורה ובנ”י) אולם זה מצריך להיות אדם ראוי, שזהו שדרך ארץ קדמה לתורה, ולכן לא יכול להיות שנהיה גזלנים ובכך נגלה את התורה בעולם (ע”י ישובנו בארץ); לכן דבר ראשון מתגלה שאיננו גזלנים, אלא הארץ שלנו, וכך אנו מתקנים את העולם דרכה בקיום תו”מ. (אולי לכן “ספר הישר” זהו ספר בראשית או דברים [ע”ז כה,א], כרמז שישרות נלמדת מהאבות, והם מגלים על מהותנו כישרים שלכן אנו ראויים לא”י, כמו שהובטחה הארץ לאבות, וזהו גם ספר דברים שהוא לקראת הכניסה לארץ, שזה מחדד את העניין שזה קשור לא”י; שקשרנו לארץ זהו הישר האמיתי, שלא כאותם שחושבים שאנו גזלנים בארצנו). לכן גם המצוה הראשונה בתורה היא קידוש החודש (כמו שרש”י מביא), שהיא קשורה לא”י, שכאן מקדשים את החודשים; ובאה התורה בסיפור בראשית והאבות לחדד זאת בצורה פשוטה לכולם (כי לא כולם יודעים את עומק ההלכה והבירור שממנה יוצא שקידוש החודש מגלה על מעלת התורה ובנ”י בא”י, שכאן בנ”י מקדשים את החודש, ועל פי זה נקבעים החגים שהם ממצוות התורה ומגלים בחגים מעין עוה”ב בעולם הזה).