'כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי, ואומר: הרי אלו ביכורים. ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע. כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד, ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר (ירמיהו לא, ה): "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלקינו”. הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים' וכו' (משנה; בכורים ג,א-ג). המשנה מתחילה בהלכות, אבל עוברת לתיאור העליה למקדש עם הביכורים, שזה מראה על החשיבות של המעמד של העליה למקדש, שנעשה בשמחה גדולה וברוב פאר והדר (ראה 'בשערי הארץ', 'מצות ביכורים', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). המשנה מתארת שבבוקר בהשכמה הממונה אומר: “קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו", בפשטות זה הכרזה לעלות למקדש כחלק מההדר והשמחה. אולם אולי יש כאן רמז שאומר את סיום הפס' בירמיהו, שהפס' אומר: “כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו" (ירמיהו לא,ה). שפרושו: '"כי יש יום" – הנה יום מוכן אשר הצופים העומדים בהרים יקראו בקול קומו ונעלה אל ציון אל ה' כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון' (מצודות). כרמז שהעליה עם הביכורים קשורה לתיקון עולם, שמכריזים שהכל של ה', שזהו תיקון עולם להשראת השכינה, ובפרט שזה מתגלה עם שפע הברכה בגידולי הארץ שזהו הסימן החזק ביותר לגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). שכך מכריזים שבאים לתקן את העולם להשראת השכינה והבאת הגאולה, ולכן מכריז לעליה בביכורים בפס' שקשור לעליה לה' בגאולה. רש"י בלשון השניה מביא את תרגום יב"ע: 'ל"א, "נוצרים" כמו "נוצר חסד לאלפים" (שמות ל"ד), לשון שמירה; כלומר: יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו. וכת"י: ארי אית אריכות יומיא וסגיא טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתי מלקדמין' (רש"י). נראה שלפי זה מה שהממונה מכריז שעולים למקדש, זה מרמז בדבריו על דברי ירמיהו, כבא לומר שעליהם נאמר ששמרו את התורה, שהחילו בעולם את דבר ה' בתו"מ; שכל מה שגידלו זהו גילוי תורה, שקיימו בכך את מצות ישוב א"י יחד עם כל המצוות הקשורות בגידולי השדה (כלא תזרע כלאיים וכדו'), ולכן עכשיו באים בכך להעלות הכל למדרגה גבוה יותר. השור היה הולך לפניהם וקרניו היו מצופים זהב, מעבר לכך שזה מראה יפה ומהודר, אולי זה החל בעקבות גזרות היוונים: 'שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד); והיוונים גם פשטו בממונם של ישראל. לכן בעליה לרגל שבה מכריזים שהכל מה', שאנו מאמינים באמונה שלמה בה', ויודעים שהכל ממנו. שזהו ההיפך הגמור מגזרת היוונים, אז ביטאו זאת בזהב (שזה גילוי ממון) בקרניים. בכ"א נראה גם שזה כרמז שבאים לתקן את חטא העגל שהיה עגל מזהב, לכן מביאים שור וקרניו מצופים זהב והוא הולך בראש, שזהו כעין כמו שרצו לעשות את העגל כדי שילך לפניהם ("וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" [שמות לב,א]), כך עכשיו השור הולך לפניהם, אבל זה לה' (ולא ח"ו לע"ז). אולי לכן הפס' שהממונה מכריז מתחיל ב"כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים", שנוצרים זהו שומרים כעין הנאמר "נוצר חסד לאלפים", שזה נאמר בי"ג מידות שנאמרו בכפרה על חטא העגל (שמות לד,ז). לכן גם הממונה מכריז זאת, כעין רמז כנגד משה שהיה המנהיג שממונה על ישראל, שבגלל שלא ירד עשו את העגל, והחלו לחטוא בעבודתו בהשכמה ("וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים" וגו' [שמות לב,ו]), לכן כנגד זה בהשכמה הממונה מכריז לעלות למקדש, ללכת לעבודת ה' ולגלות שכל המציאות כולה של ה'. אולי גם זהב כרמז שמה שגרם לחטא העגל היה שפע הממון ('(דברים א, א) "ודי זהב", אמרו דבי ר' ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב' וכו' [סנהדרין קב,א]), ולכן עכשיו מראים את הזהב שהוא ממון יקר, בקרני השור, אבל זה לה'. אולי שמו בקרני השור, כרמז לגילוי תורה בנו, שבחיבור לתורה נאמר הסליחה על העגל, שנאמר "סלחתי כדברך" בירידת הלוחות השניים (תנחומא "כי תשא" סימן לא), לכן זה זהב בקרני השור, כעין רמז למשה שקרנו פניו שזהו גילוי של חיבור מושלם לתורה (וזה נאמר בלוחות השניים שהוריד: "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו" [שמות לד,כט], שאז גם נאמר סלחתי). אולי זהב על הקרן רומז ליוסף (ואף בפס' בירמיהו נאמר “בהר אפרים” שזהו מיוסף) שהעשיר את מצרים, שזהו זהב, ושור וקרן כרמז ליוסף: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" (דברים לג,יז), שאצל יוסף הוברר לעיני כל שה' הוא האלקים הוא המנהיג, הוא הזן את עולמו; שכך גם אנו מכריזים בביכורים שהכל של ה' (' … נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא, ונוליך עד מקום כבודו ית'. באומרים לפניו ית': לא לנו ה' לא לנו, כי הכל שלך. ולהורות כי ממנו ית' הכל, הנה ראשיתו בטנא לפני כסא כבודו, כאשר יובא לפני בעל הכרם ואז הוא ית' נותן את הכל באמונה ובמתנה ע"י היותו בלתי כפוי טובה' [אלשיך; דברים כו,א]). אולי גם כרמז בשור וקרן ליוסף שנאמר עליו "בכור שורו" וגו': '"בכור שורו" - יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר "אף אני בכור אתנהו", וכן "בני בכורי ישראל". "שורו" - שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים. "הדר לו" - נתון לו, שנאמר "ונתתה מהודך עליו". "וקרני ראם קרניו" - שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה; נתן ליהושוע כחו של שור ויופי קרני ראם' וכו' (רש"י). אולי בזה מרמזים שאנו מביאים את הביכורים של שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, וזה מהגדל בארץ, לכן מרמזים על יהושע שכבש את הארץ, ונאמר עליו "בכור" כעין כמו הביכורים, וזה גם מרמז על ישראל שנקראו בכורים "בני בכורי ישראל", כרמז שאנו באים בתור הראשית (הבכור = הראשית) של העולם לתקן את כל העולם (שנקראנו ראשית ובהקשר לקדושה: “קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ירמיהו ב,ג]), וזה נעשה עכשיו דרך הגילוי של הביכורים שהם הראשית, שאנו מגלים בעולם דרך הראשית שהכל של ה', וזה מגלה על כלל מהותנו ומחזק ומעלה את תיקון העולם על ידנו. על ראש השור היתה עטרה של זית: 'ועטרה של זית בראשו – אית דאמרי: לפי שהוא קרוב ל"ארץ" יותר מכל שאר אילנות שבשבעת המינים, דכתיב (דברים ח) "ארץ זית שמן”. ואית דאמרי: לפי שאין בכל שאר אילנות של שבעת המינים אילן יפה ועלהו רענן כמו הזית' (ברטנורא). אולי גם שמים זית בראש השור, כרמז שאת חטא העגל גרמו הערב רב ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]), ובפרט מכשפי הערב רב ('"עגל מסכה" – כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים' [שם]), שהמכשפים היו מהחשובים שבעם. לכן עטרה של זית בראש, שבראש זה כרמז שמי שעשה את העגל היו המכשפים שהם היו מראשי הערב רב; וזה בזית שמרמז על אי חיבור בנ"י והגוים, כמו עץ זית שלא נעשה בו הרכבה (ראה 'תורת המקרא' פרשת "תצוה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שכך מרמז על שהיה צריך להפרד מהערב רב וכך לא היו חוטאים בעגל. אולי גם כרמז שמבקשים שה' יאיר עינינו לראות את יד ה' בכל המציאות, לכן זית כרמז לנר שמאיר, ובראש כרמז לתת לנו דעת מאירה שמחוברת לדעת ה'. או כרמז לתורה ומצוותיה: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג) שאנו מעלים זאת על ראשנו, כביטוי להחשבתנו את התו"מ מעל הכל; ובפרט אולי רמז שמבקשים מה' דעת אמת כמתגלה מאור התורה, שאת התורה לומדים בשכל וכך מתחברים בשכל לאור ה', לכן זהו זית כרמז להארת אור הנר בראש. הביכורים באים משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י, ושגדלו בא"י; אולי זה בא לבטא את מעלת הארץ, כחלק מההודאה לה' על כל הטוב שנתן לנו בארץ, שאנו זאת מבטאים בביכורים. אולם אולי גם כרמז להדגיש את א"י, כחלק מגילוי הראשית שבביכורים (שהם הראשית שגדל), שכך מרמזים שא"י היא הראשית של העולם, ובפרט מקום המקדש, שמשם נוצר כל העולם: 'מציון נברא העולם' (יומא נד,ב). לכן כשבאים ומכריזים שהכל של ה', גם מדגישים את הארץ לומר שזהו ההתחלה ומכאן אנו משפיעים קדושה לתיקון כל העולם שנמשך מכאן. אולי לכן זה נרמז בשבעת המינים שנשתבחה בהם א"י (מעבר לזה שזה מדגיש את הארץ, כיון שזהו השבח שלה, ולכן מיד מרמז על הארץ), ששבעה מרמז לשבעת העממין שהיו בארץ, שזה כעין שבעת ימי בריאת העולם, שהם כעין מרמזים על הנוצר בבריאת העולם שעלינו לתקן (אמנם אצלם זה מתגלה בהשמדתם, כגילוי השמדת הרוע בעולם, שמתגלה בהם רוע חזק ביותר), ובבריאה היו עשרה מאמרות (אבות ה,א), כך שכעין רומז לעשרה בימי הבריאה, שכך בארץ היו שבעה עממין אבל בכלל העולם יש שבעים אומות (שזהו פי עשרה), שזהו שאנו באים לתקן את כל העולם לה'. וזה מתגלה בשבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, כרמז שכל הטוב שבא לעולם מגיע מכח הקדושה, מהקשר לה', שה' הוא מקור הטוב (ולכן גם התורה שהיא גילוי רצון ה' נקראת טוב: 'ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [אבות ו,ג]), שכך בביכורים אנו באים לגלות קשר לה' בכל העולם, לתקנו להשראת שכינה, ולהביא טוב לעולם כולו.