התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת מטות
התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת מטות
לא,כו: שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה: ש:מדוע דווקא 'שא' ולא 'ספור'? ת: ה' מבקש ממשה שקיפות מלאה בספירת השלל כדישלא יחשדו שמשה לקח לעצמו, ולכן מצווה אותו לשאת, להרים, כלומר לפרסם את המספרהמדויק של כמויות השלל, וזאת בשיתוף אלעזר וראשי אבות העדה.
לא,לב: ויהי המלקוח ... צאן שֵׁשׁ-מֵאוֹתאֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים: ש: מדוע דווקא מספרעגול (675,000) ולא מספר מדויק יותר? ת: סביר שמספרי כמויות השלל לא היועגולים, אלא שהתורה מציינת אותם במספרים עגולים המתאימים למספרי הכמויות של המכסשנלקח כתרומה לכוהנים וללווים. לדוגמא, המכס ששולם ממחציתם של הלוחמים על הצאן היה675. אם מלקוח הצאן היה 676,000 היומשלמים 676, וכיוון ששלמו רק 675, המספר הנכון של השבי הכולל חייב להיות פחות מ-676,000. אין טעם שהתורה תדייק במספר, כל-עוד לא הגיע ל 676,000, ולכן התורהמסתפקת במספרים עגולים. הדבר בולט יותר במלקוח נפש האדם (32,000), בו המכס ממחציתםשל הלוחמים היה 32. כל-עוד המלקוח לא הגיע ל 33,000 אין טעם לדייק, שהרי המכסיישאר 32.
לב,יד: לספות עוד על חרון אף ה': ש: מדוע דווקא'לספות' ולא 'להוסיף'? ת: הפועל 'להוסיף' בצורות שונות (אוסיף, ונוספה,תוסיפו, תוסיפון, יוספים, יוסיפו, ועוד) מופיע בתורה עשרות פעמים, ואילו 'ספות'מופיע רק פעמיים (כאן ובדברים כט,יח: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה). נראה לי שהשימוש ב'ספות' בא בהקשרשל הוספת דבר שלילי בצורה קיצונית, מקום שיש בו פגיעה במצוות ה', ואילו השימושב'להוסיף' בצורותיו השונות בא בצורה עניינית של הוספת דבר על דבר, גם דבר רע וגם דברטוב.
לב,לב: נחנו נעבור חלוצים: ש: מדוע דווקא 'נחנו'ולא 'אנחנו'? ת: 'אנחנו' מופיע בתורה עשרות פעמים, ואילו 'נחנו' מופיע רק 4פעמים ותמיד בהקשר של הקטנת ערך העצמי. המופע הראשון הוא בבראשית מב,יא: כֻּלָּנוּ,בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ, ועוד פעמיים ברצף בשמות טז,ז-ח, שם משה ואהרן מקטינים ערך עצמם: וְנַחְנוּ מָה,כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ ... וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶםכִּי עַל-יְהוָה. בני שבטי ראובן, גד וחצי מנשה מקטינים עתה אתערכם בבואם לפני משה ומתחייבים לקבל על עצמם את תנאיו, לאחר שלפני כן באו אליו עםבקשה שהיא מעין דרישה, בתור 'אנחנו' (וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי בְּנֵייִשְׂרָאֵל; לב,יז).