כאשר בונה אדם בית חדש, התורה מצווה אותו לעשות מעקה לגגו כדי למנוע שמישהו ייפול ממנו (דברים כב, ח): "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּופֵל מִמֶּֽנּוּ". הרבי מחדש: מדובר כאן לא רק על בית ומעקה גשמיים, אלא גם על הוראת דרך בחייו הרוחניים של האדם.

בחיי האדם יש שהוא "בונה בית חדש", כלומר, פונה לכיוון חדש בחייו, משנה את הרגליו ואת אורחות חייו, ועומד מול קשיים שלא הכיר בעבר והוא זקוק לכוחות חדשים כדי להתמודד עם המציאות החדשה.

במיוחד הדברים נכונים כשיהודי מגיע לשלב של חיי נישואין, כשהוא הולך לבנות בית חדש - "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ", כמאמר חז"ל (משנה יומא): "בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ" - מייעצת לו התורה: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ". עליך לדעת ש"בית חדש" עלול להכיל אתגרים והתמודדויות שלא נתקלת בהם עד כה. אתה עובר עכשיו ל"בית חדש", ונכנס אל תוך העולם והאתגרים שהוא מזמן. עליך לעשות 'מַעֲקֶה' - להציב לעצמך גדרים, כדי שלא תגיע, חלילה, ל"יִפֹּל הַנֹּופֵל מִמֶּֽנּוּ".

התורה יודעת שלא תמיד אפשר לסמוך על האדם, ולפעמים לא די בכוחותיו האישיים כדי להגן עליו מנפילה. לכן נצרכות החלטות חזקות ויציבות, המעוגנות בציוויה של התורה, והן המבטיחות שהאדם לא ייכשל, ושיגנו עליו מפני הנפילה.

מהספר "שולחן שבת - שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש", בעריכת הרב מנחם ברוד