'א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. א"ר אבין: מאי קרא? (תהלים סט, כט) "ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו; "ימחו מספר" זה ספרן של רשעים גמורין, "חיים" זה ספרן של צדיקים, "ועם צדיקים אל יכתבו" זה ספרן של בינוניים. ר"נ בר יצחק אמר מהכא: (שמות לב, לב) "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"; "מחני נא" זה ספרן של רשעים, "מספרך" זה ספרן של צדיקים,  "אשר כתבת" זה ספרן של בינוניים' (ר"ה טז,ב). הגמ' מביאה את דברי ר"י ששלושה ספרים נפתחים בר"ה, אולם לכאורה קשה שזה נגד התנא של המשנה שאומר: 'בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם"' (שם,א), והעמידה הגמ' שזהו שיטת תנא דבי ר"י: 'אמר רבא: האי תנא דבי ר' ישמעאל היא. דתנא דבי ר' ישמעאל: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ. וכי קתני מתני' אתחלת דין' (שם). הרי ששיטת המשנה היא שאדם נחתם ביוה"כ, ולא שיש כאלו שנחתמים עוד באותו היום של ר"ה? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא ('תורת המועדים', 'יום הדין לאור ההלכה') את הסברו של הגר"א, שיש שתי מערכות דין, יש דין על העוה"ז שהוא כמו שמובא במשנה, שדיניו אינם ע"פ רוב זכויות שעשה, ולכן אין חלוקה של צדיקים בינונים ורשעים, אלא כולם נידונים ונחתמים יחד; ויש דין שני על העוה"ב שהוא ע"פ המעשים שהאדם עשה ולכן בו יש חלוקה בין סוגי האנשים, כמו שמביא ר"י. ומקשה על זה מרן הגאון שזה סותר יר' מפורש (ומדרש) שאומר על שלושת הספרים שזה על חיי העוה"ז: 'ר' חייה בר בא בעי: ... אלו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים מאי זה דין הם מתים? ...  ולא שמיע דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן: שלש פינקסיות הם, אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים. זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה, זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה, של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים; אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים, ואם לאו נכתבין עם הרשעים. מ"ט? (תהילים סט) "ימחו מספר" אלו הרשעים, "חיים" אלו הצדיקים, "ועם צדיקים אל יכתבו" אלו הבינוניים' (יר' ר"ה א,ג). הרי שענו שאם אדם מת בעשי"ת זה ע"פ מה שנגזר עליו בר"ה כשיטת ר"י, הרי שזה דין שחל על העוה"ז!  אמנם אפשר אולי לתרץ את שיטת הגר"א שהוא אמר את שיטתו ע"פ שיטת תוס' שאומר על דברי ר"י שזה על העוה"ב (תוס' ד"ה 'ונחתמין'; ר"ה טז,ב), ולכן הלך כשיטתו שחולק בזה על היר'. אמנם קשה מניין לתוס' לחלוק על היר', אולם אולי כיון שלא נאמר בבבלי כמו ביר' אז העמיד שלא העמידו כך בבבלי. אולי אפשר גם שסובר הגר"א שאמנם הדין אצל ר"י זה על העוה"ב, אולם כיון שנידון כרשע שחייב מיתה, אז דין זה יכול להשפיע גם על העוה"ז אע"פ שאינו מיועד לו. לכן במקרים מסויימים, שמישהו מת בעשי"ת זה מקרה בו הושפע דינו מחתימתו בדין של העוה"ב; אולם זה דוחק. או שהגר"א העמיד את שיטתו (ושיטת תוס') לא ע"פ תרוץ היר' אלא ע"פ שיטת ר"ח בר בא, וסבר שהוא כן ידע את שיטת ר"י ובכ"ז הקשה כיון שסבר שזה לעוה"ב ולא לעוה"ז. אולי אפשר שדברי ר"י הם דעה חדשה, שזה נסמך על הברייתא שמובאת מיד על הדין לעוה"ב, שר"י למד שכך זה חל גם בדין בעוה"ז; אולם זה דחוק. אולי אפשר שדברי ר"י זהו פירוט של המשנה והברייתא (ולכן הגמ' לא מקשה ביניהם), שמה שנאמר 'ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ', אין הכוונה שאצל כולם גזר הדין הוא ביוה"כ, אלא שהזמן האחרון של גזר הדין של האדם הוא ביוה"כ, ולא כמו שיטת ר' יוסי ורבי נתן (בברייתא קודמת שם) שנידון בכל יום או בכל שעה. וכן בא לומר שהדין יכול להתמשך באדם עד יוה"כ ולא יותר, שלא כעין דעת ר' יהודה בדינים האחרים (באדם הוא סובר כמותו) שמתחיל בר"ה ונחתם כל אחד בזמנו, לכן מדגיש שהוא סובר שכל אחד נידון בזמנו, וגם האדם שנמשך דינו זה רק עד יוה"כ. וכן בא לומר שלא כר"מ שהכל נידונים מר"ה עד יוה"כ, אלא זה רק באדם, אבל לא בא לומר שכל בני האדם נידונים אז, אלא שזה הטווח בו האדם נידון, כל אחד ע"פ מעמדו. אולי גם אפשר שאומר כללית שאדם נידון מר"ה עד יוה"כ, אע"פ שאין זה כולם, כיון שדיבר על רוב בני האדם, שרובם בינוניים, שאינם צדיקים גמורים או רשעים גמורים, ולכן כיון שהם מיעוט שבמיעוט לא התייחס אליהם אלא דיבר על הכלל. אולי גם אפשר שאמנם הצדיקים והרשעים נגזר דינם כבר בר"ה, אולם כיון שבעשי"ת ספרי מתים וחיים פתוחים, אז פעמים שמשתנה דינם אם עושים שינוי גדול בחייהם שמעמדם משתנה, לכן אמר שהגזר דין הסופי שאחריו לא משתנה זה ביוה"כ לכולם. או בדומה, מי שניתן לו חיים אז זה לא משתנה, אולם מי שנידון למיתה יכול לשנות זאת בעשי"ת שה' קרוב ושומע קולנו ('אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם?! והכתיב (ירמיהו ב, כב) "נכתם עונך לפני"? אלא אע"ג שנחתם נקרע, שנאמר (דברים ד, ז) "כה' אלקינו בכל קראנו אליו". והכתיב (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו"? התם ביחיד, הכא בצבור. ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ' [ר"ה יח,א]). לכן אמר התנא שניגזר ביוה"כ, לומר שהגזר הדין באמת נחשב ליוה"כ כיון שיכול לשנות את גזר דינו ממיתה לחיים בעשי"ת; לכן הדגיש שגזר דינו ביוה"כ לומר שאז נגזר באמת סופית וחזק שלא כמו בגזר דין של ר"ה כשנגזר למיתה שאמנם ניגזר אבל אינו כגזר דין סופי ממש שזה דווקא ביוה"כ, שכעין אז נגזר סופית - שכיון שהרשע לא חזר בתשובה אז נסגר דינו על מה שנגזר בר"ה ולכן זה כעין שנגזר ביוה"כ כגזר דין סופי. אולי אפשר שיש שני סוגי דין, כאשר אדם חוטא במיוחד או עשה מצווה גדולה, שבכך הכריע עצמו בצורה מוכחת, אז ניגזר דינו למיתה או חיים, וכל שאר האנשים שאין בהם דבר שכזה (שהוא חריג ביותר), אז הם כעין בינוניים שצריך לדון את דינם, ולכן הם עד יוה"כ, וזה הדין עליו דיבר ר"י; אולם התנא של המשנה לא הביא זאת כיון שזה חריג ואינו נמצא ברוב השנים וברוב בני האדם, שבדר"כ כלל האנשים הם כעין בינוניים שאין להם דבר חריג ביותר ומוכח (וזהו בינוניים של ר"י), ולכן הביא זאת כדין הרגיל שהעולם נידון בו - מר"ה עד יוה"כ. לכן אולי במשנה לא הזכיר את גזר הדין, לרמז שזה לא תמיד לכולם ביוה"כ. עוד אפשר שיש שני עניינים בדין של האדם, יש שנידון על מעשיו שלו, שאוכל פירותיהם בעוה"ז; ויש שנידון על מה שניתן לו כחלק מכלל ישראל, לא על מעשיו האישים שלו אלא הדין הוא על כלל ישראל ע"פ מעשי כלל ישראל (שזה כמובן מורכב ע"פ היחידים שמרכיבים את הכלל) שמשפיע בעוה"ז (ראה 'תורת המקרא', "ניצבים" אות ב), או שה' נותן שפע בעוה"ז כדי שיוכל אדם לקיים תו"מ בהיותו בנחת (רמב"ם; הל' תשובה ט,א). שאלו דברים כללים שאינם ישירות ממעשי האדם (ששכר כלל העולם מושפע ממה שנעשה בכלל ישראל כך שיכול להיות שהוא כפרט רשע אבל הכלל הם צדיקים, שאז יגיע טובה, ויהיה נידון כעין צדיק, וכן אפשר להיפך; כך שזה לא בדינו האישי. וכן במה שה' נותן לו כדי שיוכל לקיים תו"מ זה לא ע"פ מעשיו בדיוק, כי זה לא כתשלום ישירות ממעשיו אלא כללי כדי שיוכל לקיים תו"מ). לכן יש שני דינים, יש את הדין האישי שלו שזה נידון כל אחד ע"פ מעשיו, וזהו דברי ר"י שתלוי האם הוא צדיק רשע או בינוני וכך נידון ונגזר בר"ה או יוה"כ; ואילו הדין השני חל עליו מהכלל או מההטבה הכללית ולכן בזה לא משנה האם הוא אישית צדיק גמור, אלא זהו דין כללי יותר ולכן בזה נידון בכלליות יותר ולכן אז כולם נידונים יחד ונחתם דינם ביוה"כ. (ויש השפעה בין הדינים שכך מקבל ע"י שניהם יחד).