דוגמא אישית
נאמר בתורה (דברים
ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ
בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ..", כלומר צריך לשנן וללמד את התורה לדור
הבא.
מפרש הזוהר הקדוש (מתורגם): "בְּשִׁבְתְּךָ
בְּבֵיתֶךָ - להנהיג את עצמו בביתו בדרך ישרה ובדרך תקינה, שילמדו ממנו בני
ביתו להנהיג עצמם בנחת ובשמחה, ולא יטיל פחד בבני ביתו יותר, וכל מעשיו בביתו בדרך
תקינה".
נראה שהזוהר הקדוש מפרש את: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ",
כפשוטו - כלומר האופן שבו אדם יושב בביתו, הדוגמא אישית שהם
רואים ממנו, בדרך בה הוא מדבר, מתבטא, אוכל ועושה כל מעשיו בבית - זו הדרך שבה הם
לומדים את תורתו.
מכאן אנו לומדים את הכלל הגדול: "גדולה שימושה
של תורה יותר מלימודה", ומכאן נבין כמה אחריות יש לנו במעשינו
והתנהגותנו, כיוון שכל התנהגות של אדם, בביתו בפרט, הינה בכלל מצוות תלמוד תורה
לבני ביתו, ובכך מועבר המסר בצורה הטובה ביותר.
"ותן חלקנו"
