כמדומה בעיניי, הכי שכתבתי.

--------------------------------------

המקרא:

----------------

 היעלה על דעתכם, שמשה יתחנן ויתפלל 

וכל זה היה אך לריק , חלילה ירד הכל לטמיון .

 אלא שכך אמר לו הקב"ה :

 "הרב" - דהיינו : כל אותן תפילות ותחנונים הרבים.

   שמורים גם שמורים לך משה לעתיד 

 לשוב ולבקש בהן על עם ישראל.

 לפיכך הדגש והדיוק   :

 "אל תוסף דבר אלי -  "בדבר הזה".

  בדבר הזה  : דגש על עניין כניסתך שלך לארץ..

 אך כאמור, כל אותן תפילות ותחינות כל "הרב" 

 שמורות היו לו למשה לעתיד["לעת ההיא"]

 לשוב ולזעוק בהן ולבקש על עם ישראל .

 ואכן " "בעת ההיא",בקרות :

 "הרעה של אחרית הימים" [המוזכרת בפר' וילך] :

 היא השואה האיומה,

 עמד משה  "והתנפל" -חזר על כל  תחנוניו 

להסיר שוב את גזרת השמד הקשה

של הסתר הפנים המוחלט....

 והוא נענה אך חלקית 

 שרק מחצית מהעם  ניצל ....

 לקיים וביום פוקדי - פקדתי.

 מנגד עמדה רחל גם היא :

 ,בבכי ובתמרורים 

לבקש גם היא על בניה. וגם היא נענתה

 להחיש הגאולה :בהשבת בנים לגבולם 

ובקיבוץ גלויות בדמותה של  :

 "האתחלתא דגאולה"....

 

משה אהרון