פרשת חוקת - משא ומתן עם אויב - אז והיום?

מאת: אהובה קליין.

מתברר כי משא ומתן עם אויב - היה מקובל גם בימים קדומים כפי שאנו קוראים בפרשתנו:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל ־ מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל ־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.  וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ.  וַנִּצְעַק אֶל ־ יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. נַעְבְּרָה ־ נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר ־ נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".[במדבר כ', י"ד- י"ח].

תשובת מלך אדום למלאכים והתוצאה:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי—פֶּן ־ בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם ־מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין ־ דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת ־ יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו". [להלן ,כ', י"ח- כ"א]

ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ ציירה:

 אהובה קליין (c)

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

ההפטרה:[שופטים פרק: י"א]:"וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל,......"

השאלות  הן:

א] מה הייתה תשובת מלך אדום-כיצד התנהל המשא ומתן?

ב] זקני גלעד מבקשים מיפתח שיצטרף אליהם [בהפטרה] מדוע?

ב] משא ומתן בעבר ובהווה - כיצד?

תשובות.

תשובת מלך אדום  והתנהלות המשא ומתן - בין המלאכים.

מלך אדום עונה באופן נחרץ: "לֹא תַעֲבֹר בִּי—פֶּן־ בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".

דעת מקרא מתייחס לתשובת: מלך אדום: 

היא חריפה במיוחד , לא  אמר מלך אדום למלאכים: "לא תעבור בארצי" אלא: "לֹא תַעֲבֹר בִּי". במילים אלה ישנה  אזהרה חמורה שהמעבר- מזמין את השימוש של אדום בחרב לקראת עם ישראל!

בני ישראל מתעקשים לשכנעו בכל זאת - באמרם:

"בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם ־מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין ־דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה" [במדבר כ, י"ט] הכוונה : במקום לעבור בדרך מרכזית .עם ישראל מוכן לוותר ולעבור בדרך  צדדית בהרים בלתי  מיושבים, לא יגרמו נזק למשק המים, ההפך הוא הנכון, הם מוכנים  לשלם את  המחיר - במידה ויזדקקו בכל זאת  למעט  מים  וזאת בכסף מלא. על פי השווי שיקבע בזמן מכירתם.

להלן תשובת מלך אדום - הפעם התשובה קצרה עוד יותר:

"לֹא תַעֲבֹר"!, ללמד את עם ישראל : חבל על כל דיבור וליתר הדגשה, אדום יוצא מיד: "וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה". 

רש"ר מבאר את המילה: "במסילה": זוהי דרך העולה במעלה ההר.

לדעתו: היו שתי דרכים: דרך אחת נוחה יותר – העוברת: "דרך המלך" אשר מימינה ומשמאלה היו שדות כרמים ובארות שנחפרו, תחילה ,משה ביקש באמצעות המלאכים להגיד למלך אדום: שבני ישראל ילכו ב"דרך המלך" לא יעברו דרך השדות והכרמים לא ישתו שם אפילו מי באר. אך כשמלך אדום דוחה את הבקשה, הועלתה הבקשה השנייה שהיא פחות נוחה - לעלות דרך ההר שם היו יכולים למצוא מי נחלים שהיו עומדים לרשות עוברי אורח. בסופו של דבר  נמצא שלא בקשו ממלך אדום - מלבד להתיר להם את המעבר ברגל.

רבינו בחיי מעיר על דברי המלאכים האומרים: "עַד אֲשֶׁר ־נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".

המלאכים לא אמרו למלך אדום - "עד אשר נבוא אל הארץ" למרות שזאת הייתה כוונתם - מחשש, פן יאמר מלך אדום: בא יעקב אביכם במרמה ולקח את בכורתי וברכתי . אם  זה לא היה קורה - - הארץ המובטחת הייתה צריכה להינתן לי!

רש"י מביא על כך מדרש: אדום  אומר : אתם מתגאים ב"קול" שלכם שהוריש לכם אביכם  אני אצא גם במה שהוריש לי אבי: "על חרבך תחיה"  הרי זוהי ברכה  מאבי ואני אממש אותה !

כתוצאה מתשובתו של עשו ומפעולתו – ישראל יוצא לדרך,  אך בדרך עקיפה: "ויט ישראל מעליו ויסעו מקדש ויבואו בני ישראל כל העדה..."

ראינו שמשה פנה באופן יפה ומסודר אל אדום - שהוא עשו - נכד אברהם ושותף גם ל-"כי גר  יהיה זרעך"- שנגזרה על אברהם, משה מדגיש : רק אנחנו  סבלנו במצרים ופרענו את  שטר החוב גם עבור  אדום ונגאלנו על ידי שצעקנו אל ה' כפי שכתוב: "ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים"

רש"י מסביר : עם ישראל השתמש בברכתו של יצחק: "הקול קול יעקב "- כשיעקב מתפלל - צועק אל ה' ,ה' מקבל  את  תפילתו,

ישראל משתמש גם בקולו לצורך לימוד התורה, מנגד אדום מסרב לחיות בשלום עם ישראל -  הוא  מקיים את ברכת יצחק: "על חרבך תחיה" התוצאה: "ויצא אדום... ביד חזקה " [במדבר כ]

לאורך כל הדורות מתקיים  מאבק שבסיסו  רוחני, כל צד  מקיים את ברכת  יצחק : יעקב משתמש ב:"הקול קול יעקב"  מנגד - עשו משתמש:" הידיים ידי עשו" ועל :"חרבך תחיה".

מכאן עלינו להסיק : יש לנו להשתמש בברכת יצחק אבינו - הקול  קול יעקב"- על ידי ריבוי תפילות בכוונה לקב"ה  כדי שיגאל אותנו  ויוציאנו מאפלה לאורה במהרה , עלינו להתמיד גם בקול התורה. ככל שנרבה בתפילה ולימוד תורה, ידי עשו יחלשו ולא תהיה באפשרותו להתגבר על עם ישראל!

הקשר להפטרה: זקני גלעד מבקשים מיפתח שיצטרף למלחמה

"וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּיבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן ־אִישָּׁה זוֹנָה; וַיּוֹלֶד גִּלְעָד, אֶת ־ יִפְתָּח. וַתֵּלֶד אֵשֶׁת ־ גִּלְעָד לוֹ, בָּנִים; וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי ־ הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת ־ יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא ־ תִנְחַל בְּבֵית ־ אָבִינוּ--כִּי בֶּן ־ אִישָּׁה אַחֶרֶת, אָתָּה.  וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל ־יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ. 

וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי ־ עַמּוֹן, עִם־ יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר ־ נִלְחֲמוּ בְנֵי ־עַמּוֹן עִם ־ יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת־ יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.  וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן. וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם? וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל  ־ יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.  וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל ־ זִקְנֵי גִלְעָד, אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִילָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ. וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי ־ גִלְעָד, אֶל ־ יִפְתָּח:  יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ—אִם ־ לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה.  וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם ־ זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין; וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת ־כָּל ־דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה, בַּמִּצְפָּה. 

וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל ־ מֶלֶךְ בְּנֵי ־עַמּוֹן לֵאמֹר:  מַה־לִּי וָלָךְ, כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִילָּחֵם בְּאַרְצִי.?......."

ניתן לראות בתוכן הפטרה זו- איך יפתח הגלעדי – שולח מלאכים  אל מלך בני- עמון  ושואל אותו- מדוע הוא בא להילחם נגד ישראל ?

כאן רצה יפתח לשמוע מהם טענותיו של מלך בני  עמון- אולי  במטרה להגיע לפשרה מסוימת אתו, ואולי כך יתאפשר למנוע מלחמה, אך מלך בני  עמון האשים את ישראל שלקחו לו את ארצו- כשיצאו  ממצרים..

בסופו של דבר  יפתח מנצח את  בני עמון .ואילו בפרשת חוקת אנו קוראים על המלאכים שמשה  שולח אל מלך אדום  בבקשה לעבור  דרך ארצו לארץ ישראל-  הוא מסרב- עם ישראל יוצא נגדו להילחם- ובסוף אדום מובס ועם ישראל כובש חלק מארצו .

בהפטרה קוראים :

א]מינוי יפתח לראש וקצין על ידי תושבי גלעד..

ב[ המשא והמתן  עם בני עמון- ובעקבות זאת –המלחמה והניצחון.

ג] נדרו הקשה של יפתח.

ההשוואה בין המשא ומתן שבפרשה ובהפטרה לבין ימינו.          

בפרשת חוקת - ניתן לראות כיצד למרות המשא והמתן הקשוח בין מלך אדום והמלאכים שנשלחו על  ידי משה-בסייעתא דשמיא ,ידם של ישראל הייתה על העליונה.

בהפטרה - מקרה דומה למרות התלונות השקריות של מלך בני עמון- כאילו , כביכול עם ישראל גזל את ארצו .  יפתח - שולח אליו מלאכים.  הניצחון הוא של ישראל! יפתח ניצח את בני עמון, אך שילם מחיר כבד עבור הנדר שנדר.

גם בימינו  אנחנו שקועים במצב  של מלחמות  מנסים תוך כדי לחימה לפתור את הקשיים. לכן עלינו  לקיים את בקשת   יעקב: "הקול , קול יעקב. להגביר את קול התפילה ולימוד תורה.

לסיכום, לאור  האמור : עלינו להתלכד יחדיו - כאיש אחד בלב אחד, להגביר את  כוח התורה והתפילה- שהוא הכוח הרוחני בנוסף לכוח הגשמי וכמה  חשוב המסר : של דוד לגוליית: וַיֹּאמֶר דָּוִד......אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ".[שמואל-א, י"ז, מ"ה]

ודברי זכריה הנביא חייבים לשמש אור לרגלנו:

"לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם ־בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".

[זכריה ד', ו']