"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל" וגו' (במדבר כא,ד-ה). '"בלחם הקלקל" – לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל, אמרו: עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש לך אדם ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא?' (רש"י). לכאורה לא מובן מה נזכרו עכשיו להתלונן על המן שיכול להתפוצץ בבטנם, הרי הם כבר אוכלים את המן ארבעים שנה ולא קרה כלום, אז מה קרה עכשיו שהחלו לחשוש? בפרשיה הקודמת מסופר על מלחמת הכנעני בישראל: “וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי" וגו' (פס' א). חז"ל (תנחומא "חקת" סימן יח) ורש"י בעקבותם מגלים לנו שאותם כנענים היו בעצם עמלקים: '"וישמע הכנעני" – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו' כדאיתא (בר"ה דף ג), ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות. "יושב הנגב" – זה עמלק, שנאמר (במדבר יג) "עמלק יושב בארץ הנגב". ושנה את לשונו לדבר בל' כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם; שנאמר "אם נתון תתן את העם הזה בידי" וכו' (רש"י). ממילא אולי כיון שנפגשו עם עמלק במלחמה אז הושפעו מהם, שעמלק הוא גילוי חוסר ביראת אלקים, כמו שנאמר: "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" (דברים כה,יח), '"ולא ירא" – עמלק אלקים מלהרע לך' (רש"י). שהקירבה לרשעים משפיעה, כמו שנאמר קודם על הקירבה לאדום: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר" וגו' (במדבר כ,כג). '"על גבול ארץ אדום" – מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה. וכן הנביא או' ליהושפט (ד"ה ב כ) "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך"' (רש"י). לכן עכשיו החלה להתגלות אצלם חוסר ביראת ה', ולכן עלה להם רצון להתלונן נגד ה', ולכן התלוננו על המן; ולא הרגיעו את עצמם מניסיונם שהמן לא מזיק, כיון שהרצון להתלונן היה כ"ך גדול, ולכן אולי גם שיכנעו את עצמם שבמשך השנים זה מצטבר מעט כל פעם, ולכן לאחר כ"ך הרבה שנים זה יתפוצץ בבטנם. אולי אפשר שישראל בתחילה לא הצליחו במלחמה נגד עמלק (שכך הצליחו עמלק לשבות מישראל – "וישב ממנו שבי") כיון ששינו העמלקים את לבושם ולכן טעו ישראל בתפילתם, לכן הבינו ישראל שלפעמים יכול להיות טעות מכח הגשמי שזה ישפיע לרוחני. לכן חששו שבעקבות הקירבה לארץ מתחיל להשפיע עליהם הגשמי, לעומת זמן המדבר שהיו במקום שאינו ראוי לחיים גשמיים ולכן חייהם היו בדרך נס גמור, כעין מובלעת שמימית שמחוברים לגמרי לרוחני. לכן בעקבות ההשפעה מהגשמי עליהם (כמו שעמלק עבדו עליהם) זה יכול להשפיע על החלק הרוחני שלהם (כעין שהשפיע על תפילתם), וכך המן הרוחני שעד עכשיו לא הזיק בשל הרוחניות הטהורה, עכשיו בעקבות קשרם לגשמיות יתחיל להשפיע על המן קצת מהחיבור לגשמי וכך יתפח במעים כעין במקצת כאוכל גשמי, מה שלא היה עד עכשיו. עוד אפשר שעמלק יצאו לקראתם למלחמה בשל שמת אהרן הכהן וכך בטלו (זמנית) ענני הכבוד (רש"י על פס' א), כך שהבינו שבטל ההגנה שהיתה לישראל ע"י העננים; אולי בדומה לכך הבינו גם ישראל (אולי אף הושפעו ממחשבת עמלק, שזה השפיע גם עליהם שיחשבו כך) שעד עכשיו היתה להם הגנה ועכשיו בטלה; וכן נרמז בתחילת פרשיתנו: '"דרך ים סוף" – כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם' וכו' (רש"י פס' ד) , הרי שהבינו שאין להם הגנה ופעלו בהתאם לכך; וזה כרמז לטעם שהתלוננו בפרשיתנו, ולכן זה נרמז בתחילתה. שאולי חשבו שגם המן שנבלע באיבריהם בטבעו אמור להשפיע כמו כל אוכל שבסוף תופח במעיים, אלא שכיון שהיתה להם הגנה משמים ע"י זכות אהרן שזה התגלה בעננים (שהשכינה שומרת עליהם) אז המן לא הזיק להם – שזה השפיע גם שלא ינזקו מהמן; ממילא עכשיו שאהרן מת, והעננים בטלו כיון שההגנה בטלה, אז המן יפעל כמאכל רגיל ויתפח במעיהם ויזיקם. אולי נאמר בסמוך על מלחמת עמלק שיצאו נגד ישראל בשל מות אהרן וביטול העננים, והנה הבאר והעננים חזרו ע"י משה: 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ, א) "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר (במדבר כא, א) "וישמע הכנעני מלך ערד", מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב (במדבר כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן", אמר ר' אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו, כדדריש ר"ל. דאר"ל: "כי" משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה; מת משה נסתלקו כולן, שנאמר (זכריה יא, ח) "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד", וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר? אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד' (תענית ט,א). לכן אולי חשבו ישראל שכיון שהדברים חזרו ע"י משה, אולי גם במן היה כעין התחדשות במעמדו, שאולי לשלושת המנהיגים היתה השפעה כללית על שלושת הדברים, כשלכל אחד היה דבר כנגדו, שלכן באר בזכות מרים וכו', אבל גם יש השפעה כללית של שלושתם על שלושתם – שלכן חזרה הבאר בזכות שניהם, והעננים חזרו בזכות משה. ממילא אולי גם במן היתה השפעה מסויימת ע"י שלושתם, כשהעיקר זה במשה ולכן המן לא הפסיק, אבל אולי כיון שמתו מרים ואהרן אז כח המן נחלש, ולכן עכשיו יתגלה בו כעין במקצת כמאכל גשמי, ולכן יתפח במעיהם. אולי גם במלחמת עמלק בתחילה נכשלו, וקודם לכן בקירבה לאדום נאמר להם שלא להילחם בו, ואדום אף יצאו לקראתם ואז ישראל הלכו משם: “ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו" (במדבר כ,כ-כא). כך שזה נראה חיצונית כעין שהלכו משם (מאדום) כי הם חזקים, ולכן כשיצאו לקראתנו בעם כבד וביד חזקה הלכנו משם כי לא יכולנו לנצחם בשל חוזקם, שזה בשל כוחם הגשמי – כך שחיצונית היה נראה שזה גילוי שהגשמי משפיע עליהם, מה שלא היה קודם; ובנוסף זה סמוך למיתת מרים ואהרן, שזה גילוי גשמי – שאדם מת. לכן חששו ישראל שעכשיו לקראתם כניסתם לארץ הכח הרוחני שהחזיקם עד עכשיו מתחיל להחלש, והגשמיות מתחילה להשפיע עליהם, לכן חששו שזה ישפיע גם במן, שהרוחניות המושלמת שלו, שנבלע באיברים ואינו מזיק מתחיל להחלש, ולכן הוא נבלע כרוחני אבל בחלקו מתחיל להיות מושפע מהגשמי, ולכן זה יצטבר עד שתתפוצץ בטנם.