אותותנו לא ראינו - המשכת האור ע"י אותיות התורה והתפילה לעולמנו נסתר ע"י בני אדם רגילים אך הצדיקים רואים זאת
נכתב על ידי אביהו ח, 5/6/2025
לימוד חסידות יומי בפרשה החסידית . שמות ו
טו
וביאור הענין, דלכאורה אינו מובן דאם ירידת יעקב למצרים הוא ענין המשכת הארת חכמה עילאה בעלמין סתימין ועלמין דאתגליין כנ"ל – אם כן תמוה איך נקרא זה בשם גלות מצרים, והלא כך צריך להיות סדר השתלשלות והתהוות העולמות, כמו שנאמר[1] "כולם בחכמה עשית" והיינו על ידי עשרה מאמרות כנ"ל, ואם כך הוא סדר הבריאה מה ענין זה לגלות ושעבוד?
אך הענין, כמו שנתבאר במקום אחר על פסוק "אני ישנה"[2] – שהגלות נמשל לשינה. כי ענין השינה היא שסותם עיניו ואינו רואה כלום. כך בגלות כתיב "אותותנו לא ראינו" – פירוש אותותנו הוא בחינת אותיות התורה והתפלה, שהם בחינת המשכות מסובב כל עלמין בממלא כל עלמין, אכן בגלות אין התגלות אור אין סוף לעינינו – רק האותיות הם מסותרים נעלמים. אבל "ולבי ער" – כי למעלה יש כל התגלות האורות.
מה שאין כן בזמן בית המקדש היה התגלות שכינה למטה ממש, והיה יורד אש שלמעלה לאכול הקרבן כו'. אבל בגלות העלמין מסתירים.
וזהו: הבאים מצרימה – שמלובשים השמות בהעלמין בבחינת הסתר והעלם כו', ולכן נקרא שינה – שהגלוי אינו לעינינו. רק למעלה: ולבי ער. ולכן בגלות גם כן נראה "עולם כמנהגו נוהג"[3].
אך באמת הוא "עושה נפלאות גדולות לבדו"[4] – שהוא לבדו מכיר בהן הגם שאין נראה לעינינו:
טז
ועוד יש לומר דודאי אילו היה הגלוי בהעלמין מבחינת חכמה עילאה לא היו העלמין מסתירין ומעלימין כל כך לעינינו. והראיה לזה, בהתנוצצות הגאולה על ידי משה רבינו ע"ה, שהוא מבחינת הארת חכמה עילאה, מיד נעשו אותות ומופתים לעין כל בשינוי הטבע כו'. ומשום שהדבור בטל לגבי חכמה עילאה מקורו, ועל דרך מאמר "מי שאמר לשמן וידלוק כו'"[5].
אך היינו בגילוי הארת חכמה עילאה ממש, שזהו הנקרא בחינת ישראל. מה שאין כן בגלות אז אין הגלוי בהעלמין מבחינת החכמה עילאה ממש, שהוא מבחינה הנקראת ישראל לי ראש, רק שנמשך בקיעת איזה הארה דרך מסך ולבוש. ובחינה זו נקראת יעקב, ומבחינה זו מאיר בהעלמין להחיותם מאין ליש. ולכן העלמין הן מסתירין ומעלימין על הארה זו, ולא נודעה כי באה אל קרבנה.
ועל כן: אותותנו לא ראינו – לא ראינו דייקא – שבאמת גם עכשיו הכל בהשגחה פרטית כמו בזמן ההוא. והכל כמו אותות ומופתים ההם, רק שלא ראינו, שאין ניכר שום שינוי. והוא על דרך: לעושה נפלאות גדולות לבדו – ש"אין בעל הנס מכיר בניסו"[6], מפני שהעלמין מעלימין, וזהו בחינת הגלות ממש.
והסיבה לזה הוא מפני שאין הגלוי בהעלמין רק מבחינת בני ישראל, ובחינת יעקב – ולא בחינת ישראל שהוא חכמה עילאה ממש.
והדוגמא לזה כמו על דרך משל באיזו השכלה, הנה מי שמשיג עומק המושכל לאמתתו יוכל להלבישה בכמה מיני אותיות, אם באותיות אלו או בדבורים אחרים כפי שצריך לו, כך יוכל לשנות הצירופים. מה שאין כן מי שאינו משיג לעומקה ממש, אף על פי שמשיג ענינה – לא יוכל לשנות הצירופים כלל, רק יגידה בצירופים שקיבל.
וכמו על דרך משל היודע לשון המשנה[7] "אלו כשירות בבהמה כו'" – לא יוכל לומרה בצירופים אחרים, רק יחזיר הלשון כמו שהוא ממש בלי תוספת ומגרעת. אבל מי שיודע פנימיות ותוך המכוון – יוכל לומר דיני המשנה בלשונות ודבורים אחרים כו'.
וזהו שאנו אומרים "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" – פירוש שהבקשה שיהיה הגלוי בהעלמין מבחינת שמו הגדול ממש, ועל ידי זה לא יסתירו העלמין כלל[8]:
[1] תהלים קד, כד.
[2] שיר השירים ה, ב.
[3] עבודה זרה נד, ב.
[4] תהלים קלו, ד.
[5] תענית כה, א.
[6] נדה לא, א.
[7] חולין ג, ב.
[8] (ועיין מה שנתבאר בפרשת חקת על פסוק "על כן יאמרו המושלים כו' ונחשב חשבונו של עולם").
בשם ה' אל עולם - לישועתך קויתי אדני איה"נ
יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ החפץ בחסד ובמצוות ובמעשים הטובים ולימוד התורה הקדושה וזיכוי הרבים שזכות הכנסת תוכן זה והלימוד בו תהיה לזכות כל אחינו בית ישראל באשר הם ובנהם לזכות בננו היקר יוסף חיים בן אורה דליהנה שיזכה הוא וכל אחיו ואחיותיו להקים בתים על אדני התורה והיראה, הקדושה והטהרה, החסד וזיכוי הרבים בנינים עדי עד ברוחניות וגשמיות בטוב הנראה והנגלה. וכן יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ החפץ בחסד ובמצוות ובמעשים הטובים ולימוד התורה, שזכות מצוות זיכוי הרבים וזכות לימוד התורה הקדושה תשפיע שפע רב ברוחניות וגשמיות וברכות בטוב הנראה והנגלה ומילוי משאלות הלב לטובה ולברכה לכל הלומדים תוכן זה וכל אחינו בית ישראל יהיו בכלל הברכה והישועות המקיפות ונאמר אמן כן יהי רצון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
