לפי הטור -ומיד אחרי נטילת ידיים יתעטף בציצית בעמידה

לפי הבית יוסף -כן כתוב בסמ''ק וטעם משום שלמד לכם לכם מספירת העומר שכתוב בו בקמה -פירוש בקומה 

(וכן כתב רבי דוד אבודרהם וכן כתוב בארחות חיים)

וכתב זה שגורסים בירושלמי -כל הברכות בעמידה על ברכת המצות אמר ולא על ברכת הנהנין.

לפי הט''ז (בעמידה) -שכתוב לכם ולומדים בגזירה שוה מעומר שכתוב גם כן לכם ובעומר כתוב בקמה -פירוש בקומה.

לפי מגן אברהם (בעמידה) -הברכה והעטיפה שתיהם יהיו בעמידה

שואל מגן אברהם -הרי אנחנו רואים שלגבי הפרשת חלה אפשר לברך שיושב וזה ברכת המצוות, אז למה אתה אומר לי שלגבי מיצות ציצית בעמידה ?

ומתרץ -שבהפרשת חלה זה בא לתקן את האוכל שדומה לשחיטה וזה לא מצוה כל כך.

ואותם המניחים הטלית המקופל ומשלשלים אותו סביב הצואר על כתפיהם -לא יצאו ידי חובתם

ובכתבים -שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת ישמעאל כדי הילוך 4 אמות ואחר כך יתעטף עד החזה פנים ואחור

וכן כתב בלחם חמודות שעיקר העיטוף בגוף.

לפי שולחן ערוך -יתעטף בציצית ויברך מעומד.

לפי המישנה ברורה -לכתחילה הברכה והעטיפה צריך בעמידה,

ובדיעבד אם ישב -יצא

לכתחילה לפי רוב האחרונים צריך שהברכה לפני העטיפה בשעה שאוחז את הטלית ביד, כדי שיהיה עובר לעשייה

שאם לא כך אז זה עובר ועובר.