"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹואוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' ".

(ויקרא כג, י-יא)

נאמר במדרש (ויקרא רבה, כח, ו): "על ידי מצוות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען, שנאמר (בראשית יז, ח): 'וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ', על מנת (שם, ט): 'וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר', ואיזה - זה מצוות העומר".

אומרים לנו חז"ל במדרש שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו להוריש את ארץ ישראל לעם ישראל, מה המסר?

העומר הוא של שעורים, מאכל בהמה, כמו שאמרו במנחת סוטה שהיא של שעורים (משנה סוטה, פרק ב): "כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קורבנה מאכל בהמה".

קורבן של שעורים מסמל מאכל בהמה. האדם, מבחינה גופנית, הוא כבהמה, ואין הבדל אם הבהמה אוכלת תבן והאדם אוכל מאכלים מעודנים יותר. סוף סוף בעצם הזיקה למאכל ולמשתה אין האדם שונה מבעלי חיים אחרים. וכבר התאונן אדם הראשון ואמר (פסחים קיח, א): "אני והבהמה נאכל מאבוס אחד?".

אלא שמותר האדם מן הבהמה - אם הוא מרומם ומעלה את מאכל הבהמה לדרגה גבוהה יותר על ידי שמזכך אותו ומשפר אותו, בין בשלילה ובין בחיוב.

בשלילה כיצד?

בין אדם לחבירו - להיזהר משמץ של גזל ורמאות.

בין אדם למקום - לבלי להתגאל במאכלות אסורות, כגון: של חשש טריפה ונבילה.

בחיוב כיצד?

בין אדם לחבירו - לקיים: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ישעיה נח, ז), "וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ" (שם, י), "כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל" (משלי כב, ט), "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, ט-י).

בין אדם למקום - ברכה בתחילה וברכה בסוף (דברים ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ".

הוא שכתוב: "וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר" - להניף ולהעלות את מאכל הבהמה, ולכן יקרא בשם "עֹמֶר הַתְּנוּפָה".

בזמן שהיו ישראל במדבר היה מאכלם לא לחם מן הארץ, אלא לחם מן השמיים, המן (תהלים קה, מ): "וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם", לא התעסקו בזריעה וקצירה וכד'. וכאשר נכנסו לארץ ישראל, ופסק המן מן השמיים, והוצרכו לעסוק בעבודת האדמה ולהוציא לחם מן הארץ, הייתה המטרה לרומם את הלחם הזה לדרגת לחם מן השמיים על ידי זיכוכו ושיפורו בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. והכח הכללי לכך ניתן להם על ידי מצוות העומר, הנקראת גם "עֹמֶר הַתְּנוּפָה". ולפיכך על ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו לירש ולהוריש לבניו את ארץ ישראל.

הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, מהספר: "לתורה ולמועדים"