ל"ג בעומר הוא יום שבו עם ישראל חוגג את מורשתו הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי – מגדולי חכמי תורת הסוד. רשב"י, שעל פי המסורת חיבר את ספר הזוהר, הוא סמל לאור התורה הנסתרת, והאש שמדליקים לכבודו מבטאת את הלהבה הרוחנית שהצית בלבבות הדורות. כתיבת ספר תורה בל"ג בעומר מקבלת משמעות עמוקה במיוחד: המפגש בין אותיות הקודש לבין סוד האורות.

ספר התורה מייצג את התורה שבכתב, את דבר ה' הצרוב על קלף – אות אחר אות, תו אחר תו. לעומת זאת, רשב"י מבטא את עומק התורה – את התורה שבסוד. כאשר מקיימים מעמד של כתיבת ספר תורה ביום ל"ג בעומר, נוצרת מעין אחדות בין הפשט לסוד, בין הקלף לאש, בין הגלוי לנסתר. זהו חיבור נדיר שמזכיר את דברי חז"ל ש"כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" – והתורה לשמה של רשב"י מתגלה באור יקרות דווקא ביום פטירתו.

בניית מעמד כתיבת ספר תורה ביום זה היא לא רק פעולה טכנית, אלא טקס רוחני עמוק. כל אות היא ניצוץ, כל שם שנכתב הוא חיבור חדש בין שמים וארץ. באווירה של ל"ג בעומר – שירה, שמחה, מדורות, ותפילות – הכתיבה מתמלאת בקסם מיוחד. כך הופך ספר התורה מכתב עתיק למסר חי, הבוקע מהאור של רשב"י ומהחום של נשמות ישראל.