"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא יט,לג-לד). לעניין הלכה למדו מכאן שגר יכול להתגייר גם בארץ (ובשניהם [בארץ ובחו"ל] צריך להביא ראיה שהתגייר): 'וחכ"א: בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה, ואלא הא כתיב בארץ? ההוא מיבעי ליה דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסד"א משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי; והשתא נמי דליכא טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, קמ"ל' (יבמות מז,א). אולם זה לא מספיק לברר את הנאמר בפס', כיון שצריך למצוא טעם למה נאמר "בארצכם", כמו שמסתיימת הסוגיא, שיוצא ש"בארצכם" מיותר: 'א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הלכה בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה דקמסייעי ליה קראי, קמ"ל'. 'דקמסייעי קראי – דהא עמך כל מקום שאתך משמע, ואפילו בארץ, ו"בארצכם" למה לי? אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ' (רש"י). לכן צריך למצוא הסבר למה התורה אמרה קשר בין גיור לארץ. אולי אפשר בצד ההלכתי לומר שיש קשר לארץ בעניין הלכתי בגיור – שיש הבדל בין גיור בארץ לגיור בחו”ל, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א שיש הבדל בין הבבלי והיר' ביחס לקבלת גרים, שבבבלי מובא להכביד עליהם ולרחיקם ושקבלת גרים זה דבר בעייתי, ואילו ביר' לא מובא כך, והסביר שזה מטעם מעלת קדושת א"י, שלכן בארץ יש להקל קצת בקבלת גרים שלא כמו בחו”ל (ראה 'תורת השבת והמועד' – 'הגרות באספקלריה של ההלכה'). ממילא לפי זה מובן מדוע נאמר "בארצכם”, לומר שהגיור בארץ חזק יותר, וזה משפיע להלכות קבלת גרים (כך שיש שני צדדים בגיור בארץ, מצד אחד יש לברר היטב את סיבתו שבא להתגייר כיון שאולי זה מאינטרס, ומצד שני אם רואים שבאמת רוצה להתגייר כדי להצטרף ליהדות אז יש להקל עליו). אולי אפשר (מצד הדרש) שנאמר "בארצכם" כדי להדגיש שעיקר כח הגיור הוא בא"י, כיון שהמתגייר צריך להיות מחובר לכל התורה כמו שלמדו כאן: '"כאזרח" – מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו: גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים' (ספרא; ויקרא יט,לד), והנה עיקר התורה היא בא"י (אמנם חייבים בשמירת התורה בחו"ל מדאורייתא, אבל בשורש הדבר שמירת התורה שם זה כדי שלא תשתכח ויתקשו כשיחזרו לארץ, כי דווקא בארץ זהו קיום התורה באמת: 'ד"א: "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' [ספרי "עקב", מג]); לכן כשגוי בא להתגייר והוא צריך להיות קשור לכל התורה כראוי, צריך שיהיה לו חיבור לא"י שכאן התורה כראוי, לכן אומרת התורה שהגיור הוא בארץ – "בארצכם". אלא שמרבה התורה שיכול להתגייר גם בחו"ל, שיוצא כח מא"י ונמשך גם לחו"ל ודרכו מתגייר, כעין כמו שיוצא כח תורה מא"י לחו"ל כדי שנקיים שם את התורה (שע"י חיבור לארץ יש כח לקיום תורה בחו"ל). לכן נרמז לריבוי ב"אתך", שזה נעשה יחד אתך, כמו שאתה מקיים מצוות בחו"ל ע"י שזה מתחבר לא"י, כך גם הגיור חל ע"י שמתחבר לא"י. אולי לכן זה נאמר לאחר: “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'” (יט,לב), שיש מצווה לכבד ת"ח, והת"ח הוא חיבור של אדם עם התורה כראוי, שכך גם בגר זהו חיבור של אדם עם התורה כראוי, והתורה כראוי זה בעיקר בא"י. אולי לכן המאנה גר עובר בשלושה לאווים: 'תנו רבנן: המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין … (שמות כב, כ) "וגר לא תונה”, (ויקרא יט, לג) "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו”, (ויקרא כה, יז) "ולא תונו איש את עמיתו" וגר בכלל עמיתו הוא' (ב”מ נט,ב). (כרמז לא”י שמחולקת ל'שלש ארצות לביעור' [שביעית ט,ב]. וכן) כרמז לשלושת האבות שהיו מגיירים גיורים (ב”ר פד,ד), ולכן כנגדם שלושה לאוים בהונאת גרים (נראה ש"וגר לא תונה" זה כנגד אברהם, כיון שהפס' אומר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים", ולאברהם נאמר שנרד לגלות מצרים. “וכי יגור אתך גר בארצכם" כנגד יצחק שיש לו חיבור מיוחד לא"י שלכן נאמר לו שלא לצאת מהארץ ולבנות אותה [ב”ר סד,ג], ולכן בפס' נאמר "בארצכם". “ולא תונו איש את עמיתו" כנגד יעקב שממנו יצאו בנ"י [ואילו מאברהם ויצחק יצאו גם שלא מישראל]). והנה לאבות הובטחה הארץ, כך שנראה שיש חיבור בין הדברים, ולכן הפס' שמלמד שיצחק גייר זה: “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (בראשית לז,א), שמחבר בין הארץ לגיוריו (וזה נלמד בגיורי יצחק כיון שהוא השיא של גילוי קשר לא"י [ב"ר סד,ג]. ונאמר בהקשר ליעקב – שהוא ישב בארץ שאביו היה מגייר, כעין רמז שאף בגיורינו אנו מתדמים למעשה אבות של גיורים, כמו שביעקב נרמז על גיורי אביו, וזה מתקשר לכח א"י שמתגלה אצל האבות, כמו שיעקב "וישב" שם בא”י [אמנם באברהם נרמז שגייר בחרן, אבל גם זה מכח קשר פנימי לא"י, שלכן זה מתגלה בהקשר לעלייתו לארץ – "ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית יב,ה)]).