שבת היא אחת ממצוות היסוד של עם ישראל, יום שבו אנו מצווים להימנע ממלאכה ולשבות ממעשה יצירה. אולם, מה דינו של מי שמוצא בביתו נמלה, ג'וק או יתוש מטריד בשבת? האם מותר להרוג חרקים אלה, ואם לא – כיצד נכון לנהוג? השאלה, שנראית יומיומית ופשוטה, מעוררת עולם שלם של מושגים הלכתיים ודעות שונות.

האם איסור מהתורה או מדרבנן?

יש מהפוסקים (כגון התוספות, שבת קז ע"א ד"ה "השוחט") שכתבו שאיסור הריגת בעלי חיים זעירים בשבת הוא מדרבנן בלבד, כי אין דרך שחיטה בהם, ואין בהם ממשות למלאכת שחיטה המקורית. אך רוב הראשונים, ביניהם הרמב"ם והשו"ע (שולחן ערוך, אורח חיים, סי' שטז), מחמירים גם בחרקים, ורואים בהריגתם איסור חמור.

כדברי ה"שולחן ערוך" (או"ח שטז, ט):

"אסור להמית בשבת שום בריה, אפילו כינה שעל בשרו..."

כינה, פרעוש ויתוש – אבחנות ודקויות

הגמרא במסכת שבת (קז ע"ב) מבחינה בין כינה לפרעוש: כינה, שנאמר עליה שהיא "אינה פרה ורבה" (כלומר אינה מטילה ביצים, לפי הבנת חז"ל), מותר להורגה בשבת, כי אין בה איסור מהתורה, אלא שמנהג רוב הפוסקים – לאסור גם כינים מדרבנן.
לעומת זאת, פרעוש (שמטיל ביצים) אסור להורגו, ובוודאי כל שאר השרצים, כגון תיקנים, נמלים, יתושים, עכבישים ועוד.

המשנה ברורה (שטז ס"ק ל) פוסק:

"כל שממיתו בידים – אסור, בין אם מצערו בין אם אינו מצערו."

 קרדיט תמונות: Pixabay.

כאשר החרק מסוכן או מטריד מאוד

השאלה מתחדדת כאשר החרק מהווה סכנה ממשית – לדוגמא, עקרב, דבורה, או יתוש העלול להעביר מחלות.

הגמרא (שבת קכא ע"ב) כותבת:
"חמשה נהרגין בשבת: זבוב שבארץ מצרים, צרעא שבנינוה, עקרב בארץ חומץ, נחש בכל מקום, וכלב שוטה בכל מקום."

השו"ע (או"ח שטז, ט) פוסק:

"ואם היה מזיק ביותר – מותר להמיתו."

המשנה ברורה (שטז ס"ק לא) מדגיש שמותר להמית חרקים או בעלי חיים מסוכנים, אפילו כשאין סכנה מיידית לנפש, אלא חשש לנזק.

הכלל הוא: במקום סכנה – פיקוח נפש דוחה שבת. אם יש חשש ודאי שמא החרק מסוכן, מותר להורגו אף בשבת, ואפילו הוא רק מטריד מאוד (כגון עקיצות רבות או פגיעה קשה במנוחה), יש להקל במצבים מסוימים, במיוחד לילדים או לאנשים חולים.

שאלת 'צידה' (לכידה) בשבת

יש להיזהר גם מאיסור "צידה" – אסור ללכוד בעלי חיים שאינם מוחזקים כבר בבית כאילוף או כחיית מחמד. אך חרקים שבבית בדרך כלל אינם מוגדרים כברי צד, ולכן העברתם החוצה אינה מהווה איסור.

ספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק כה, הערה מ) כותב:

"חרקים המצויים בבית, כגון נמלים ויתושים – מותר לגרשם או להוציאם החוצה, ואין בזה משום צד."

שאלה נפוצה היא לגבי יתוש או פרעוש שמציק לאדם ומוצץ את דמו. השו"ע (שטז, ט) כותב במפורש:

"אסור להמיתה – אף על פי שמצערו מאוד."

עם זאת, מותר להסיר את החרק בעדינות, להניחו בצד, ואין להורגו בכוונה תחילה. חז"ל דנו גם באפשרות לגרשו או להרחיקו, אך הדגישו שלא להמיתו.

נכתב בשיתוף אתר דקל הדברה – למידע נוסף על הדברה כנסו לאתר