פרשת שמיני – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

ויקרא ט,ח: וַיִּקְרַב אַהֲרֹן, אֶל-הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּשְׁחַט אֶת-עֵגֶל הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ: מה משמעות אֲשֶׁר-לוֹ, שהרי כבר נאמר קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת (ט,ב)? ש"כ: "כיוון אהרן בשחיטת חטאתו לשחוט גם כן הקטיגור שלו (כמאמר חז"ל 'כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד – אבות ד,יא) ... ועוד, שלא מצינו שחיטה בכהן כי אם זאת, ששחיטה כשירה בזרים, וכאן הוצרך הוא בעצמו לשחוט מפני שאי אפשר על ידי אחרים, לפי שהוא עשאו – צריך שהוא ימחהו, הפה שאסר הוא הפה שהתיר".

יא,ב: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ: מה הרמזים בסוגי המאכלות הנזכרים דווקא? ש"כ: "מכל אשר במים – בא להזהיר שלא ילמוד תורה אלא ממי שהוא ירא שמים ... אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו– בא להזהיר על הדעות הכוזבות וגם על האמונות הרעות שלא ילכו ולא יאמינו בהם ... את הנשר – שלא יהיה כאילן שנושר פירותיו, כלומר שתוהה על המצוות שעשה ומסירן ומשליכן מלבו, ואת הפרס – שלא תהיה עבודתו לה' על מנת לקבל פרס ... עזניה – לומר אם קנה נכסים הרבה לא יאמר 'כוחי ועוצם ידי' ... בת היענה – בא להזהיר על מידת האכזריות שלא יהא כיענה שמתאכזרת על בניה .. התחמס – בא להזהיר על הגזל והחמס ... הכוס – שלא יימשך אחר יין ... השלך – שלא יהא מאותם שנאמר עליהם 'ואותי השלכת אחר גווך' (מלכים א יד,ט) ... הינשוף – שלא יעשה דברים שהם גורמים לשכינה שתסתלק מישראל (ינשוף – לשון סילוק שכינה) ... הקאת – שמזהירו על מאכלות אסורות שאם אכלם – סופו להקאותם, ואת הרחם – מזהירו על העריות מלשון פטר רחם ... החסידה – שלא יהא חסיד שוטה ... האנפה – שלא יכעוס ... הדוכיפת ... שלא ילך בגאוה וגאון כאילו עטרה על ראשו ... העטלף – מלשון איחור, זירז שלא יהיה מתאחר בעבודת הבורא".

מבחר גימטריאות: ויהי ביום השמיני = תקד; מישאל = אף ברחמים; יין = סוד = שבעים (נכנס יין יצא סוד - שבעים פנים לתורה); סנפיר וקשקשת = וזה הוא תלמיד חכם שהוא ירא שמים כל ימיו; קשקשת = תלמיד חכם בעל מעשים בכל כחו.