'אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סמנים: דצ"ך עד"ש באח"ב' (הגדה של פסח). ר"י נותן ר"ת לעשרת המכות, ולא מובן מה בא לחדש. מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('לזמן הזה', ניסן, 'דצ"ך עד"ש באח"ב'; וכן בקיצור ב'הגדה של פסח – לזמן הזה' עמ' 117-119) כמה הסברים מה בא ר"י להוסיף. א. המחזור ויטרי: לקצר בשביל זכירה. ב. פירוש המיוחס לרש"י: לומר שזה הסדר הנכון, שלא כמו שמופיע בתהלים. ג. לקח טוב, רשב"ם: המכות מסודרות לפי סדרות של שלוש, שתים באות בהתראה והשלישית בלא התראה. ד. אברבנאל, מלבי"ם: זה כנגד שלושה יסודות באמונה – סדר ראשון מלמד שיש ה' בעולם, סדר שני מלמד שה' משגיח בעולם, סדר שלישי מלמד שה' כל יכול. אולי אפשר להוסיף שמכות מצרים היו עשר מכות כנגד שיש גם עשרת המאמרות שבהם העולם נברא, וכן עשרת הדברות שבהם גנוזה כל התורה שה' ציווה כיצד להתנהג בבריאה – שזהו תכלית הבריאה; שעשרת מכות מצרים היו לגלות את שם ה' בעולם, שהוא הבורא, ומזה אפשר להמשיך למתן תורה שמלמד מה ה' רוצה – למה ברא את העולם, מה תכלית העולם (ראה ב'הגדה של פסח – לזמן הזה', למרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א, עמ' 114-115), לכן גם יש בחז”ל הבאת הקשר בין כל דברה למכה במצרים (פסיקתא רבתי, כא). ממילא אולי לכן התגלה במכות מצרים חלוקה לשלושה סדרים, כעין כרמז שבעשרת הדברות המצוות מחולקות לשלוש: 'וכל המצות על ג' דברים: האחת מצות הלב, והב' מצות הלשון, והג' מצות עשה' וכו' (ראב"ע; שמות כ,א). לכן גם במכות מצרים נעשתה חלוקה לשלושה חלקים. הראשון בכל סדר הוא בהתראה לפרעה כשיצא ליאור, שכך אף אחד לא ראה, ובזה היה שמירת כבודו של פרעה, שזהו כרמז ללב, כרמז שמתחשב באחר (שזהו עשיה מהלב). השני בכל סדר היה בארמון מול כל יועציו ושריו שזהו כרמז ללשון, שנאמר בצורה גלויה וחזקה שכולם ישמעו. השלישי בכל סדר נעשה בלא התראה, שזהו כעין עונש (כמו שאומר המלבי"ם) רמז לעשיה, שה' עשה (שהתרו בפרעה פעמיים בשתי מכות כעדות של שני עדים, ולאחריהם באה המכה השלישית כעונש), וכן היה על פרעה לעשות (לשלח את ישראל) בלי שיצווהו שוב. גם שלושת הסדרים מלמדים כל אחד יסוד באמונה, שכך מתקשר לשלושת סוגי המצוות בדברות – הסדר הראשון מלמד שיש ה' בעולם, שזהו הלב, שמאמין בה'. הסדר השני מלמד שה' משגיח בעולם, שזהו חיבור שמים וארץ, שזהו הלשון שהיא מחברת בין הנשמה (שממנה הדעת) לבין הגוף (שהלשון הוא איבר), שזהו בין שמים לארץ (וזהו כנגד דברי פרעה “אשר אשמע בקלו” [שמות ה,ב] שזהו תגובתו כנגד היסוד השני [אברבנאל], ולכן זה מתגלה בשמיעה כרמז לנשמע מהלשון). הסדר השלישי מלמד שה' הוא בעל היכולות כולם, שזהו רמז לעשיה, שה' יכול לעשות מה שרוצה שהוא בעל היכולות כולם (לכן כנגד זה באמירה של משה כנגד היסוד השלישי נאמר “שלח את עמי” שזהו עשיה, וכן אצל פרעה זה בתשובתו “לא אשלח”, שזהו גילוי של עשיה). אולי אפשר עוד שבא לרמז שנתנו שני לוחות הברית, שהם מחולקות ללוח אחד בין אדם למקום ולוח שני בין אדם לחברו, שכך ההתראה הראשונה שבכל סדר היא כנגד בין אדם למקום, שזהו שבא לפרעה כשיוצא ליאור שהוא אלוהי מצרים, וכן פרעה יצא להתפנות ביאור כדי לומר שהוא עצמו אל. ההתראה השניה שבכל סדר היא כנגד בין אדם לחברו, שנאמר לפרעה בארמון לפני כל ראשי מלכות מצרים שעליהם לשחרר את ישראל מעבדות (שזהו בין מצרים לישראל – בין אדם לחברו). ההתראה השלישית שבכל סדר היא כנגד ההמשך, שעשרת הדברות הם השורש לכל התורה כולה (יר' שקלים ו,א), ממילא זהו שבא בלא התראה, כעין רמז שלא נאמר במפורש בעשרת הדברות אבל זהו היוצא מעשרת הדברות, שזהו כל התורה כולה. גם ביסודות האמונה שנלמדים בשלושת הסדרים זה מתגלה: היסוד הראשון – שיש ה' זהו כנגד בין אדם למקום. היסוד השני – שה' משגיח זהו בין אדם לחברו, שה' משגיח על מה שאדם עושה לחברו בעולם. היסוד השלישי – שה' בעל היכולות כולם, שזה בשל שהכל נוצר מכוחו, בזה מובן שלכן בכל דבר בעולם ה' נתן לנו מצווה על כך, שלזה ברא את העולם כדי שנקדש את כל העולם שברא, שזהו הפירוט שיש בתורה לכל המציאות העולמית. (אולי אפשר גם שזה כרמז שהמצרים טימאו אותנו, וכך בנ"י הגיעו בהמשך לחטא העגל, ולכן יש שלושה גילויים של עליית משה, שהעליה הראשונה זהו כסדר הראשון שמראה שיש ה', שכך כל העולם הכיר בה' בעקבות מתן תורה שנעשה בגלוי. העליה השניה לסיני היתה כדי לכפר לישראל על חטא עגל, שזהו כסדר השני שה' משגיח בעולם, ולכן פועל בעקבות כך, שזהו שרצה להשמיד את ישראל על מה שעשו את העגל, ולכן משה עלה לסיני כדי לכפר. העליה השלישית היתה כדי להוריד את התורה, שזהו כסדר השלישי שה' בעל היכולות כולם ולכן יכול לצוות על בריותיו מה לעשות, שכך זהו התורה שה' ציווה אותנו. אולי גם בראשון בכל סדר זה התראה בנסתר, רק מול פרעה, שזהו כנגד העליה השלישית שמשה הביא את התורה בצורה כעין נסתרת, שלא בקולות וגילוי גדול כמו בפעם הראשונה [תנחומא “כי תשא” סימן לא], שכך באה התורה שהיא הצויים של ה', כעין בהתראה שציווה לפרעה לשלח את העם. בשני בכל סדר משה עמד בארמון שזהו כנגד העליה הראשונה לסיני לקבלת התורה, שנעשה בגלוי לפני כולם, שכך באה ההתראה לצוותו לשלח את העם בגלוי לפני כולם בארמון, כנגד נתינת התורה שזהו ציווי ה' שניתן ברבים. השלישי שבכל סדר אין בו התראה, כעין שבעליה השניה משה עלה רק כדי לכפר לישראל, ולא להבאת התורה, ולכן זהו כעין המכה השלישית שלא מתגלה בה התראה וציווי). אולי עוד אפשר שהקדושה בעולם מתגלה דרך שלושה יסודות קדושה – תורה בנ"י וא"י, ולכן זה התגלה במכות מצרים. הסדר הראשון הראה שיש ה', שזהו כנגד תורת ה' שהיא גילוי שם ה' בעולם, וכן ה' ותורתו אחד, שה' ורצונו אחד. הסדר השני הראה שה' משגיח בעולם, שזהו גם שה' משגיח על עם ישראל ומגן עלינו מצרינו (וכן באמירה של משה לפרעה זה בא לידי ביטוי בכך שאמר "אלקי ישראל" שזה מראה שה' בחר בישראל כעמו, ומכאן שה' משגיח על עולמו; יוצא שהבסיס לזה מתחיל בבנ"י [שה' בחר בנו]). הסדר השלישי הראה שה' הוא בעל היכולות כולם, שזהו שלמות גילוי שם ה', שדבר זה בא לידי גילוי דווקא בא"י, שדווקא כאן מתגלה שלמות גילוי שם ה' בעולם (ובדברי משה לפרעה זהו ב”שלח את עמי”, ושליחת ישראל זה כדי לקבל את התורה ולבא לארץ לקיימה; וכן פרעה עונה "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח” (שמות ה,ב), שלא משחרר את ישראל שיצאו ממצרים וילכו לארץ, וזה קשור באי ידיעת ה', כיון שדווקא מא”י מתגלה שם ה' בעולם כראוי באמת). אולי בהתראה הראשונה זה מול פרעה ליד היאור, שזהו כנגד גילוי שם ה' שמתגלה בתורה, היפך מפרעה והיאור שהיו אלוהי מצרים. בהתראה שניה היה בארמון שמשם שלטו והעבידו את ישראל בגזרותיהם, שזהו כנגד בנ"י. במכה השלישית לא היתה התראה, כעין רמז שזה קשור לא"י הקדושה, ולא למצרים הארץ הטמאה, ולכן אין גילוי התראה כרמז שזה לא קיים כאן, אלא זה במקום אחר – בא"י. אולי שלושת החלקים כנגד שלושת הלשונות של הגאולה הפיזית ממצרים (שע"י עשרת המכות יצאנו פיזית ממצרים), שזהו "והוצאתי" שכנגד הפסקת השעבוד הקשה, שפסק בתחילת המכות, “והצלתי" כנגד יציאת מצרים במכת בכורות, “וגאלתי" כנגד קריעת ים סוף (מלבי"ם; שמות ו,ו). שכך הסדר הראשון שבתחילת המכות הוא כנגד ההתחלה – השלב הראשון, כנגד הלשון הראשונה, שזה הפסקת השעבוד הקשה שהיה עם תחילת המכות, שזה מלמד שיש ה', שזהו ההיפך מהשעבוד הקשה שהוכבד בעקבות שמשה בא ואמר שה' שלחו להוציא את ישראל ממצרים, ופרעה התעלם לגמרי מה' עד שאפילו הכביד את העבודה. הסדר השני כנגד השלב השני, שנרמז בלשון השניה, שזהו שנעשה במכת בכורות והיציאה ממצרים, שכך זה מלמד שה' משגיח בעולם, ולכן מפריד בין בנ"י ומצרים (שהוציאנו ממצרים). הסדר השלישי כנגד החלק השלישי, שזהו הלשון השלישית של היציאה הפיזית שזהו קריעת ים סוף, ששם נעשה היפוך של סדרי הטבע, שבזה היה השיא של גילוי כח ה' ביכולתו הבלתי מוגבלת.