ה"שם משמואל" (הרב שמואל בורנשטיין זצ"ל, האדמו"ר סוכצ'וב) עומד על גמרא מפליאה במסכת גיטין (נז, ב): "מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בָּרָק".

הגמרא מלמדת אותנו שהיו צאצאים של המן הרשע שלמדו תורה בבני ברק. דברי הגמרא מפתיעים במיוחד, הרי המן הרשע היה דמות שלילית ביותר בהשתדלותו הנוראית בהשמדת העם היהודי. הכיצד זכה המן שצאצאיו ייטלו חלק ביושבי בית המדרש?

עונה ה"שם משמואל" על פי דברי חז"ל במדרש (אסתר רבה פרשה י) המתארים את ההתרחשות בלב כל אחד מהשותפים במעמד הרכבת מרדכי על הסוס (פורים שנת תר"פ): "ונראה שזכה לזה משום דבמדרש שבשעה שהעביר את מרדכי רכוב על סוס המלך ברחוב העיר, אותו רשע מה היה אומר (תהלים ל, ז-ח): וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל".

על פי המדרש, בשעה שהוליך המן הרשע את מרדכי רכוב על הסוס ברחובות העיר, התעוררו לרגע חלקי הטוב שבו, ובליבו ובפיו עלתה מחשבה של צידוק הדין. תוך כדי הרכבת מרדכי, ברגע אחד של אמת, הוא הודה שהכל מאת ה' יתברך, כלשון ה"שם משמואל": "הנה בא והודה שהכל הוא מהשם יתברך, ובזה נתעוררו בו חלקי הטוב שהיו טמונים בקרבו ונתפרד מעצמותיו הרע". בזכות אמירת פסוק אחד, זכה המן שלאחר דורות ספורים ילמדו בני בניו תורה בבני ברק.

אם נבחן את מעשהו החיובי של המן נראה שהוא היה נקודתי, וככזה לא היה בכוחו לעורר אצל המן מהפכה פנימית. גם לאחר צידוק הדין הוא לא החליט לתקן את דרכו הקלוקלת, גם את מחשבתו הרעה ביחס למרדכי היהודי ולעם ישראל כולו הוא לא שינה. למרות זאת, הרהור התשובה של המן הרשע פעל רבות בעולם, עד כדי כך שרישומו הדהד לדורי דורות וצאצאיו למדו תורה בזכות כך.

וממשיך וכותב ה"שם משמואל": "ומזה לימוד לכל אדם, אף שהוא במצב רע נורא מאוד רחמנא ליצלן, אל יקטן בעיניו שום הגה ודיבור ואפילו מחשבה טובה, אף שאין בכוחו להישאר על דרך הטוב מכל מקום עוד היום, ויהיה לו לתועלת עצומה מאוד, שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב עד כמה מגיעים הדברים".

דבריו של ה"שם משמואל" עוצמתיים במיוחד: אם מהמן הרשע יצאו כל מיני נקודות טובות רק בזכות מעשה קטן שעשה, הרי שאדם מעם ישראל שיפעל פעולה כלשהי, על אחת כמה וכמה שהיא תפעל טוב עצום בעולם. בכוחו של מעשה טוב שיהודי עושה ובכוחה של מחשבה טובה שיהודי חושב להאיר את העולם באור יקרות.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "מועדי השם - עיבוד עכשווי לתורת השם משמואל על חגי ישראל"