"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” (שמות כא,א). '"אשר תשים לפניהם" – אמר לו הקב"ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נא' "אשר תשים לפניהם", כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם' (רש”י). מביא רש”י מחז”ל (במכילתא) שנאמר למשה ללמד היטב לבנ"י את ההלכות וטעמיהם. אמנם לכאורה בפס' כאן נאמר על המשפטים, אולם למדו חז"ל שזה כגילוי לכל התורה. ובפרט שנאמר כאן "ואלה המשפטים" שזה מחבר לתורה בסיני: '"ואלה המשפטים" – כל מקום שנא' "אלה", פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני' (רש"י [מהמכילתא]), ממילא כיון שיש חיבור לנאמר בסיני, אז גם מה שנאמר כאן חל על כל מה שנאמר בסיני. ומה שנאמר דווקא כאן ולא במקום אחר, אולי זה משום שמדובר במשפטים שזה דבר הגיוני (להבדיל מחוק שאין טעמו מובן לנו), לכן היתי חושב שכיון שיש בזה היגיון שנמצא טבעי באדם, אז ברגע שאלמד הם יבנו מעצמם ולכן אין לי צורך לטרוך להסביר את טעמי הדברים, לכן מודגש גם כאן שבכ"ז עליך להסביר בצורה ברורה כשולחן ערוך שמוכן לאכילה. אולי גם יש חשיבות לנאמר כאן, כיון שלשון "תשים" מלמד על תורה שבכתב ותושב"ע יחד כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא' פרשת "משפטים"), לכן מובן שכאן ב"תשים" למדו גם על שימה בצורה ערוכה, כרמז שזה נאמר גם על תורה שבכתב וגם על התושב"ע. בנוסף, על "תשים" למדו לשון סימה – מטמון: 'ר"ש בן חלפתא ר' חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: "כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים" כבשים כתיב. הא כיצד? בשעה שתלמידין קטנים כבוש לפניהן דברי תורה, הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה. ודא מסייעה למה דתני רבי שמעון בן יוחאי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרין' (יר' ע"ז ב,ז). ממילא כיון ש"תשים" יש רמז שלא לגלות אלא לראויים לכך, באו ודרשו מול זה שלמי שכן ראוי ללמד תלמדו בצורה שלמה, ואל תאמר שאפשר לחסוך מאמץ כי יש עניין למעט בלימוד. על האדם ללמד תורה בצורה השלמה ביותר, שדרך כך תתגלה תורה בבנ"י כראוי, ודבר זה ישפיע קדושה בישראל, מצד לימוד תורה (שיהיה בשלמות), וכן מצד שידעו את ההלכה על בוריה וכך ידעו כיצד להתנהג, שזהו כגילוי עניינה של פרשת משפטים, שהתורה מתייחס לאדם לכל צעד שעושה בעולם, גם בהתנהגות מול חברו; שבכל דבר אנו מגלים את רצון ה', מגלים את שם ה', ובכך מקדשים את העולם. לכן הפרשה פותחת בעבד עברי, כרמז שבנ"י עבדים לה', וכמו שהעבד שייך כל כולו לאדונו (בסתם עבד שבעולם, שלא כעבד עברי שיש לו גדרים מיוחדים כדי שלא יתגלה בו גילוי עבד רגיל, כדי שיוכח שהוא עדיין נשאר עבד ה'), ומי שרואה את העבד יודע שבא בשליחות אדונו, כך גם חל בנו כעבדי ה'. כך מתגלה בפרשתנו – "ואנשי קדש תהיון לי" (שמות כב,ל), שבכך אנו מגלים קדושה דרכנו בכל העולם. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א היה מביא בהקשר לפס' זה את הנאמר במדרש על הפס' “כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב): 'א"ר יודן: "יצחק" אין כתיב כאן, אלא "ביצחק" – ר' עזריה בשם בר חטיא: בי"ת = תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות … כל מי שהוא מודה בב' עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע' (ב"ר נג,יב). שבפשט הכוונה למי שמודה שיש עוה"ב, הוא שנחשב זרע אברהם. אולם מוסיף מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א שזה גם בא לומר למי שמאמין בשני עולמות, שהכוונה שמודה בעוה"ז, מי שמאמין שאפשר לגלות קדושה בעוה"ז, ולא רק בעוה"ב שמנותק מהמציאות. נראה שזהו עומק פשט המדרש, שמי שמאמין בעוה"ב מבין שיש יעוד בעוה"ז, שעל מעשי הקדושה שלו מקבל שכר בעולם הקדושה, ממילא מי שמאמין בעוה"ב מאמין שיש אפשרות גילוי קדושה בעוה"ז. נראה שזה נרמז בכך שתחילת פרשתנו מחברת את הנאמר כאן לסיני, ואף בסוף הפרשה נאמר על תחילת מתן תורה; והנה נאמר על מתן תורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). שזה משום שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). שדרשו ב'-ראשית, בשביל שני הדברים שנקראו ראשית. כך נראה שזה רומז לדרשה של "ביצחק", ש-ב' זה שנים, כרומז לדרשה שהעולם נברא בשביל גילוי קדושה של ישראל והתורה, שזהו שמתגלה בזרע אברהם, שזהו בנ"י; לכן ה-ב' שממעט אחרים ומכוון למי שמאמין בשנים – בעוה"ז ובעוה”ב, זה קשור לדרשה של ב' דברים שבשבילם נברא העולם, שזהו גילוי תורה בישראל, שזה אומר שיש מציאות של גילוי קדושה בעוה"ז. שזה חל בכל דבר ודבר בעולם, כמו שמתגלה פרשתנו שיורד לכל המקרים שבחיי האדם בעולם.