פרשת בשלח – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

שמות יג,יח: וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף: ש"כ: "וכי המדבר יש לו דרך, המדבר הוא פתוח מאיזה צד שתרצה – תבוא אליו?  ... 'דרך המדבר' מלשון 'דיבור', לזה הוליכם במדבר – 'לא מקום זרע', להראותם היוכל תת להם לחם".

יד,ב: דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: ש"כ: "יש לשאול, הם היו הולכים על פי הענן ... אם כן למה ידבר לבני ישראל, ילך הענן והם אחריו? אלא רצה ה' לנקות מליבן החלודה כדי שיהיו נקיים בכניסתם לים ... לזה הודיעם שהם שבים לאחוריהם, להראות אם יהרהרו אחר מידותיו ... להסיר מליבן העקמימות ... עוד סיבה, שלא יחשבו שיצאו מתחת יד מצרים לגמרי".

יד,ה: וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם: מדוע הוגד ל'מלך מצרים' ולא ל'פרעה'? ש"כ: "אמרו לו שלא מלך על כל העולם אלא בסיבת ישראל ... ועתה שישראל הלכו – ילך ממנו המלכות, אז נהפך ליבו כאחד העם, זהו וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, לא אמר 'מלך מצרים' אלא 'פרעה'".

טו,כב: וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר: ש"כ: "מה צורך למשה להסיען, ודאי מי שהוא בים, כשהוא רואה היבשה הוא ממהר לצאת? ואף על פי שהים נעשה להם יבשה? ... להודיען שבחן של ישראל שאפילו שהיו בתוך הים לא יצאו ... שהיו נשמעים אל דברו".

טז,טז-יז: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: מדוע לא קצף עליהם משה, כפי שקצף על אלה שהותירו עד בוקר, לאחר שהוא ציווה ללקוט 'עומר לגולגולת' שהיא מידה קבועה, והם לקטו לפי הגודל והגיל ''המרבה והממעיט'? ש"כ: היה עומר לגולגולת כי מה שיתר מהקטן היה נחסר לגדול, ולעולם היה עומר לכל אחד ... הקצף (על המותירים) היה על שגרמו לדבר רוחני להבאיש ולרום תולעים".

טז,כה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה: הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: מדוע אמר להם משה שיאכלוהו היום? ש"כ: "אמר להם לא יעלה על דעתכם מאחר שהותרתם ממנו (בשבת) ולא הבאיש, שתוכלו להניחו גם כן יום או יומיים ... לא תהיו קטני אמנה להניחו למחר ... זהו מנה של שבת, ואין ראוי לאוכלו בחול ... שנתקדש, שנקרא עליו שם שבת ... למחר תמצאוהו".

מבחר גימטריאות: זה אלי ואנוהו = הוא היה, הוא הוה הוא יהיה הוא אחד; מחה אמחה = זה המן; כי ברח = עמלק.

שבת שלום, שבת של שמיעת דבר ה', ציות לה', כיבוד מאכלי השבת, וקבלת עוד איתותי משיח כמו שהיה השבוע, ונזכה לחבק עוד ועוד חטופים השבים, אורן.

----------------------------------------

פרשת בשלח, מפי הרב אביגדור נבנצל:

שמות יד,כא: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה: מדוע ה' הביא 'רוח קדים' ולא פשוט בקע את הים? הרב נבנצל: "ה' רוצה להסתיר את עצמו ככל האפשר, ועלינו מוטל לגלות את כבוד מלכותו ... ולראות את ידו וטובתו".

טו,כה: וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט: מה טיבו של אותו עץ? הרב נבנצל: "כוונת ה' הייתה לרמז בזה לישראל שכך היא דרכו של לימוד התורה. לפעמים, בתחילת דרכו של אדם בתורה – התורה מרה, קשה לו ללמוד ... כל ההתחלות קשות ... אבל כל זה רק בהתחלה. בשלב מאוחר יותר – המים המריטם הופכים למתוקים ... הסוף הוא שימתקו המים ... להתייגע עליה במרירות – וסוף המתיקות לבוא".