התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת קורח

טז,יז: וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת: ש: מדוע דווקא 'עליהם' ולא 'עליהן'? ת: האש והקטורת ניתנו והושמו לא על המחתה אלא על האנשים עצמם (או בכלים שהיו עמהם, אך לא במחתות). אכן נכתב בפסוק הבא (י"ח): וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם, קְטֹרֶת; וַיַּעַמְדוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, מכאן שקורח ועדתו עמדו פתח האוהל ועליהם אש וקטורת. 'מחתה' היא בלשון נקבה, שהרי נאמר כמה פסוקים קודם: זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ.  וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת (פסוקים ו-ז), וכן בהמשך: קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ  (יז,יא), וכן בויקרא י,א: אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ. זה אולי מסביר מדוע עונשם של קורח ומשפחתו היה בליעה בארץ (וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם; פסוק ל"ב), ועונשם של 250 אנשי עדתם היה בשריפה (וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ; פסוק ל"ה), כי הם עצמם נגעו באש ובקטורת שהוכנסו לקודש, לאוהל מועד, ובכך קָדשו. אכן גם המחתות עצמן קָדשו (יז,ב) והוצרכו להישאר בתחום הקודש, כריקוע ציפוי למזבח (יז,ג), אך נראה שלא היה עליהן אש וקטורת.