אורח במלון רשאי לקחת מהחדר לביתו דברים שאינם לשימוש חוזר, וכן דברים שמסתבר שבעלי המלון אינם מקפידים עליהם.

הרב שי טחן

הנה בשולחן ערוך (חו״מ שנט ס״א) כתב: ״אסור לגזול או לעשוק...ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו״. והוסיף הערוך השולחן: ״ובימינו נהגו כשבא לבית חבירו וחבירו שואף עלי מרורים בנחיריו או בפיו שנוטל גם הוא שלא בשאילת הבעלים וכן ליטול עצי גפרית (גפרור) להדליק בו וכן כששותים מים חמים מאנטיכי עם נופת נוטל צלוחית ושותה גם הוא מטעם שאין מקפידין ע"ז״.

וא״כ למדנו שכל דבר שאין דרך הבעל בית להקפיד עליו אין איסור לקחתו, ובמיוחד בחדר בית המלון שהאורחים משלמים עבור הדברים ועוד שהרבה מן הדברים ניתנים לשימוש חד פעמי, ואחר שימושם אי אפשר להציע אותם שוב לאורחים אחרים כגון הסבונים וצנצנות השמפו הקטנות, מברשות ומשחות שיניים וכו’.

אולם דברים שהינם לשימוש חוזר וכגון מגבות, מצעים וכדו’ ודאי שאסור לקחתם כיון שבעלי המלון נתנום שם רק לשימוש האורחים ולא על מנת שיקחום.

דברים המסופקים אם בעלי המלון מקפידים עליהם אין לקחתם כיון שדינם לחומרה כספק גזל, וכן הביא בפתחי חושן (הל’ גניבה ואונאה פ״א הערה לא) בשם המהרש״ם (ח״א סי’ קנא) מדברי הגמרא (ב״ק צט) שאין אנו מוזהרים שלא לגזול אלא יש להמנע גם מספק גזל. והסביר שמה שכתב התומים שספק גזל מותר, כוונתו היא שבא הדבר לידיו בהיתר, מה שאין כן לעשות מעשה ולקחת דבר המסופק חייב לפרוש מכל ספק, ועל זה נאמר ’ויראת מאלוקיך’.