אישה רשאה לברך מול אישה הלבושה רק בבגד ים ושאר גופה מגולה, וכן איש רשאי לברך מול איש שלבוש רק בבגד ים.

הרב שי טחן

אף שדין טפח באישה ערוה נאמר רק לגבי היסתכלות איש במקום שדרך האשה לכסותו (או״ח סימן עה ס״א), אולם הרמ״א (שם) הביא דעת הרא״ש שדין טפח באשה ערוה נאמר גם לגבי אשה אחרת, ולכן היה נראה לאסור לאשה לברך אל מול אשה אחרת שלבושה רק בבגד ים. אכן המשנה ברורה (סק״ח) כתב שהרשב״א חלק על הרא״ש וסבירא ליה שכשם שהיא עצמה רשאה לברך כשאינה לבושה, אלמא אין בגילוי גופה משום ערוה אלא לאנשים ומשום הרהור, לכן גם אשה אחרת רשאה לקרות ולהתפלל כנגדה כשאינה לבושה, ובלבד שערותה מכוסה בבגד הים. וסיים שהאחרונים הסכימו עם דעת הרשב״א  ועוד שגם כתבו שנראה שגם הרא״ש יודה לזה.

ואכתי יש לדון לגבי העגבות שהוא החלק האחורי הבולט אם לובשת בגד ים שאינו מכסה את כל האחור, ובזה המשנה ברורה (סימן עד ס״ק יז וסימן רו ס״ק טז) הביא את דעת המגן אברהם והגר״א שאין צורך להקפיד על העגבות שאין בעגבות משום ערוה, ובאליה רבה פסק שיש בעגבות משום ערוה, וסיים שיש להחמיר לכתחילה.

ובביאור הלכה (סימן עג ד״ה ממתניהם) כתב שאין בעגבות משום ערוה, ואין בזה סתירה שבסימן עג כתב את עיקר הדין שאין בהם משום ערוה, ובסימן רו כתב בתורת חומרה לכתחילה.

ובאליה רבה (סימן עד אות ה) כתב שצדדי העגבות בכלל ירכיים הן ולא בכלל העגבות, והחזון אי״ש (או״ח סימן טז סק״י) הוכיח מדברי הגמרא שהצריכה אשה להיות פניה טוחות בקרקע שאי עגבות היו בהן משום ערוה אף קצות העגבות החיצונות היו בכלל ערוה.