"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים" וגו' (שמות ו,ו). 'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות: (שמות ו) "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו' "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר; "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי". רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבעה כוסות של פרעה: (בראשית מ) "וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו" וגו'. רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות' וכו' (יר' פסחים י,א). במדרש רש"י חיבר את דרש ר"ל על המלכויות לנאמר קודם שזה כנגד ארבעת הכוסות של פרעה: 'כנגד ד' מלכיות - ואקח את הענבים, אלו ישראל כענבים במדבר. ואסחט אותם אל כוס פרעה - כלומר שיהו נסחטין תחת יד פרעה כך יהיו נסחטין תחת ד' מלכיות' (רש"י; ב"ר פח,ה). (אולי רש"י הבין שר"ל מסביר את עניין הכוסות שאמר ריב"ל, שזה מרמז על המלכויות). כך נראה שגם שאר הדרשות קשורות, שגלות מצרים היא כגילוי ודוגמה לכל הגלויות, לכן הנאמר על כוס פרעה שזה הביא בסוף לגלות מצרים (שדרך פתרון חלום שר המשקים התגלגל שיוסף יובא לפתור את חלום פרעה, וע"י שיפתור את חלום פרעה הוא עלה למלכות שבעקבות כך ירדו ישראל למצרים) מרמז גם על שאר הגלויות, וכמו שיצאנו מגלות מצרים כך גם נצא משאר הגלויות, לכן זהו ארבע גלויות כנגד ארבעת הגאולות שנאמרו ביציאה ממצרים (שה' מקדים רפואה למכה, ולכן זה מתגלה דרך גילוי הגאולה, ששורשה כבר ניטע מראש והובטח לנו שנגאל גם מהמלכויות), ולכן בחלום שר המשקים נרמז מראש לארבע (כוסות), כנגד הגלות שתהיה במצרים שנגאל ממנה לגמרי בארבעה שלבים, וכן שאר הגלויות שאחריה כגילוי דימוי לה. (לכן גם למדו בהמשך על ארבע כוסות של פורענות לאומות לעתיד לבא, וארבע כוסות נחמה לישראל, שזה העונש להם ונחמה לנו). נאמרו ארבע לשונות של גאולה מגלות מצרים, ומיד אח"כ מובא שמשה הלך לומר לבנ"י, אבל הם לא שמעו לו: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ט); ומובא בפרשנים ובמדרש כמה טעמים מדוע לא שמעו לו (ראה ב'הגלות והגאולה', '"ולא שמעו אל משה" – מדוע?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א): א. שלא הקשיבו בכלל. ב. שמעו אבל לא קיבלו את דבריו. ג. לא קיבלו את דברי משה בשל שדיבר בצורה שלא הובנה להם מרוב דבקותו בה'. ד. לא שמעו כי לא רצו לעזוב את הע"ז שעבדו. (וראה במלבי"ם על ארבעת הלשונות שמסביר את שלבי הגאולה ממצרים ע"פ הלשונות: ' ... תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואח"כ "והצלתי אתכם מעבודתם", שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ, ובכ"ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם, ועז"א "וגאלתי אתכם", שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמ"ש "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" ... "ולקחתי" ... הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם' [מלבי"ם; שמות ו,ו-ז]). נראה שזה מברר את ארבעת הלשונות של הגאולה שנאמרו קודם, כרמז שיש לתקן את ישראל משקיעתם בטומאת מצרים כדי שילכו אחר ה', וזה ייעשה בשלבים עד שיתוקנו לגמרי כל בנ"י ע"פ הסוגים השונים (ואולי גם בכל אחד היה קצת מכל אחת מהסיבות). יש שמרוב עבודה קשה לא הקשיבו כלל (בשל הקושי שהקשו המצרים את עבודתם שגם לא יקבלו תבן, שלא כקודם, ולכן אז לא הקשיבו שלא כקודם שהקשיבו כי השעבוד היה פחות קשה), ולכן אז ברגע שהעבודה הקשה תפסק, שזהו בתחילת המכות שכנגדה הלשון "והוצאתי", שאז יתחילו לשמוע לדברי משה. ויש שלא הקשיבו כי לא התקבלו דברי הניחומים של משה שיגאלו, כיון שראו שהעבודה נעשתה יותר כבדה, ולכן אולי גם כשראו את ההקלה מהתגברות השעבוד בתחילת המכות בכ"ז היו עדיין חשדנים וחששו מהבאות, ולכן זה נמשך עד מכת בכורות שיצאו ממצרים ממש, שרק אז האמינו והיטו אוזן לדברי משה, שזהו בלשון "והצלתי" שהוא כנגד מכת בכורות והיציאה ממצרים. ואותם שלא הצליחו להבין את דברי משה כ"ך כיון שהוא היה דבק בהשגות אלוקיות ולכן לא יכלו לתפוס את דבריו שנאמרו בצורה לא מספקת לאנשים בדרגה הנמוכה, כנגד זה התעלו בקריעת ים סוף ששם עלו לדרגת נבואה ('"זה אלי" - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' [רש"י; שמות טו,ב]), וכך נעשו דבקים בשכינה והשגות אלוקיות כעין משה ולכן יכלו להבינו בדבריו לדבקות בה', שזהו בלשון "וגאלתי" שהוא כנגד קריעת ים סוף. כנגד אותם שהיו שקועים עמוק בטומאת מצרים עד שלא רצו לעזוב את הע"ז שעבדו, ולכן לא הקשיבו למשה לעזוב את הע"ז וללכת אחר ה', זה התבטל לגמרי בקבלת התורה שם דבקו בתו"מ (שאמרו "נעשה ונשמע" וקיבלנו את התורה) והסכימו לגמרי ללכת אחר ה' לבדו, שזהו הלשון "ולקחתי" שכנגד מתן תורה. שכך רמז שאע"פ שעכשיו שקועים בטומאת מצרים ולא מתחברים לגאולה משם עד לדבקות בה', זה ישתנה בשלבי הגאולה ממצרים. כך זה גם מרמז כנגד ארבעת הגלויות, שהם נרמזות בארבעת הלשונות, שגלות בבל היתה בחורבן בית ראשון שנחרב על שלושת העברות החמורות (יומא ט,ב), שאחת מהן זהו ע"ז, שזהו כעין שלא רצו לעזוב את הע"ז במצרים. בפרס ומדי ישראל לא הקשיבו למרדכי שאמר להם שלא ללכת למשתה אחשוורוש (אסת"ר ז,יג): 'כֵּיוָן שֶׁרָאָה מָרְדֳּכַי כָּךְ עָמַד וְהִכְרִיז עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם לֹא תֵלְכוּ לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹא הִזְמִין אֶתְכֶם כִּי אִם לְלַמֵּד עֲלֵיכֶם קָטֵיגוֹרְיָא, כְּדֵי שֶׁיְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה עִם מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵי מָרְדֳּכַי וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה', שדיבר מצד הקדושה וברוה"ק ואמר להם שאחשוורוש הזמינם כדי לקטרג עליהם (והם לא הקשיבו לו כי לא קיבלו את דבריו העמוקים בניתוח המציאות וברוה"ק), שזהו כעין משה שדיבר בהשגת קדושה גבוה וישראל לא התחברו לדיבור שכזה. וכן לשיטת רשב"י שזה היה על ההשתחוויה לצלם נבוכדנצר (מגילה יב,א) זו היתה השגה קשה לאנשים, שהתקשו להבין את העניין, שלא ראו את הקשר לנעשה בצלם נבוכדנצר, כיון שלא ראו חטא במה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר כיון שהשתחוו רק כלפי חוץ; וכן זה היה הרבה שנים קודם, כך שלא השיגו בהבנתם את הקשר ביניהם (וזה בענייני קדושה, שחטאו שהשתחוו לצלם). במלכות יון נמשכו אחרי תרבות יון שמשכה אותם ברצונם להתחבר לתרבות זו, ולכן לא הקשיבו למה שאמרו החכמים שיש להישאר נאמנים לה' ולהתרחק מתרבות יון; כעין שבמצרים לא הקשיבו לדברי משה, שלא רצו לקבל דבריו. במלכות אדום היו צרות רבות וקשות ביותר ובזמן רב ביותר, וזה פגע בחיבור ליהדות, כעין שבמצרים היה שיעבוד קשה מאוד של אי נתינת תבן, עד שלא יכלו כלל להקשיב למשה.