chiddush logo

סודו של עשרה בטבת (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי לעולם אודך, 7/1/2025

 # עשרה בטבת - שורשי התענית ומשמעותה


## פתיחה
יום עשרה בטבת מציב בפנינו שאלות יסודיות על מהות האירועים ההיסטוריים ודרך הנצחתם. במרכז עיוננו תעמוד שאלתו המופלאה של האברבנאל, החושפת רבדים עמוקים בהבנת יום זה.

## שער ראשון: עומק הפסוק ומשמעותו

### א. ניתוח לשון הפסוק
הפסוק ביחזקאל (כד, א-ב) מכיל מספר יסודות מיוחדים:
1. הפניה "בן אדם"
2. הכפילות "את שם היום את עצם היום"
3. החזרה על "בעצם היום הזה"

### ב. ביאור הרד"ק
הרד"ק מחדש שני חידושים מרכזיים:
1. "שם היום" מתייחס ליום בשבוע
2. "עצם היום" מתייחס לתאריך בחודש

חידוש זה מעורר תמיהה: מדוע כאן דווקא נדרש ציון היום בשבוע, בשונה מכל התורה כולה?

### ג. העומק הפנימי - יחזקאל ותיקון קין
תובנה עמוקה עולה מדברי הרב רוזנבלום:
1. הגמטריה השווה של יחזקאל ויוסף
2. הקשר לתיקון חטא קין והבל
3. משמעות הכינוי "בן אדם" כרמז לתיקון

## שער שני: שאלת האברבנאל - ניתוח ופירוק

### א. שלוש התמיהות בדברי האברבנאל
האברבנאל בפירושו ליחזקאל (כד, ב) מעלה שלוש תמיהות יסודיות:

1. **מדוע נצטווה על הכתיבה?**
   - מה התועלת בכתיבת היום?
   - מה הרמז הטמון בציווי זה?
   - האם יש משמעות מיוחדת לעצם פעולת הכתיבה?

2. **מדוע דווקא כאן?**
   - מדוע לא נצטווה לכתוב את יום בקיעת העיר?
   - מדוע לא את יום שריפת המקדש?
   - מה מייחד את יום תחילת המצור?

3. **פשר הכפילות**
   - מדוע נאמר פעמיים "בעצם היום הזה"?
   - האם אחד מהם מיותר?
   - מה המשמעות הכפולה?

### ב. עומק הקושיות

1. **הקושי התיאולוגי**
   - מדוע נדרשת כתיבה אנושית לאירוע אלוקי?
   - האם יש משמעות מיוחדת לכתיבת הנביא?
   - מה היחס בין התיעוד האנושי להתרחשות האלוקית?

2. **הקושי ההיסטורי**
   - מדוע להדגיש את תחילת התהליך?
   - האם המצור חמור יותר מהחורבן עצמו?
   - מה המשמעות של נקודת ההתחלה?

3. **הקושי הלשוני**
   - מהו ההבדל בין "שם היום" ל"עצם היום"?
   - האם יש כאן שני מימדים שונים?
   - מה משמעות הכפילות הלשונית?

## שער שני: יסודות לתשובה

### א. משמעות הכתיבה הנבואית
1. הכתיבה כיצירת זיכרון לדורות
2. הכתיבה כעדות נבואית מוקדמת
3. הכתיבה כחיבור בין ההיסטורי למטפיזי

### ב. ייחודיות המצור
1. המצור כנקודת ראשית לתהליך החורבן
2. המצור כרגע האחרון של אפשרות התשובה
3. המצור כסמל להשגחה האלוקית

### ג. כפל המשמעות - לאור דברי הרד"ק
1. "שם היום" - המימד המחזורי של הזמן (ימי השבוע)
2. "עצם היום" - המימד הלינארי של הזמן (תאריך בחודש)
3. החיבור ביניהם כביטוי לאחדות הזמן המחזורי והלינארי

### ד. הממד הפנימי - תיקון הפירוד
1. יחזקאל כגלגול וכתיקון של קין
2. המצור כביטוי לפירוד שהחל בחטא קין
3. הנבואה כדרך לאיחוד העתידי של יוסף ויהודה

## שער רביעי: ייחודיות היום - בין זמן לנצח

### א. חידוש האבודרהם
האבודרהם מחדש שלושה דברים מפליאים:
1. עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת
2. אילו היה חל בשבת, היה דוחה שבת
3. הוא היחיד מבין הצומות שיכול לחול בערב שבת

דברי האבודרהם מעוררים תמיהה כפולה:
1. מדוע מביא הלכה שלכאורה אינה מעשית?
2. מה המקור לדין זה, כפי שתמה הבית יוסף?

### ב. עומק "בעצם היום הזה"
נראה שהאבודרהם מגלה לנו יסוד עמוק:
1. הביטוי "בעצם היום הזה" מופיע בשני מקומות:
   - ביום הכיפורים
   - בעשרה בטבת
2. משמעות הביטוי:
   - חיבור בין הזמני לנצחי
   - קדושה שאינה נדחית מפני שום דבר
   - נקודת מפגש בין העולם הזה לעולם הבא

### ג. המפגש עם שבת
היחס המיוחד לשבת מלמד על מהות היום:
1. האפשרות התיאורטית לדחיית שבת מראה על עוצמת היום
2. החלות בערב שבת מבטאת את המתח בין קדושת הזמן לקדושת המקום
3. הדמיון ליום הכיפורים מלמד על ממד של תשובה וכפרה

### ד. מדוע נכתבה הלכה "לא מעשית"?
עצם כתיבת ההלכה מלמדת על עומק נוסף:
1. הלכה זו מגלה את מהות היום
2. יש כאן לימוד על כוח הזיכרון והתיקון
3. ההלכה התיאורטית מלמדת על המציאות המעשית

## שער חמישי: עומק החורבן - "וכל התחלות קשות"

### א. חידוש היערות דבש
היערות דבש מחדש חידוש מזעזע:
1. עשרה בטבת חמור יותר מיום החורבן עצמו
2. ראיה מכך שהיה דוחה שבת (לפי האבודרהם)
3. "הותרה הרצועה" - נפרצה החומה הרוחנית

### ב. שורש הדברים בגמרא
במסכת תענית (כט.) מובאת מחלוקת יסודית:
1. רבי יוחנן: העיקר הוא יום שריפת ההיכל
2. רבנן: "אתחלתא דפורענותא עדיפא"
3. המחלוקת משקפת שתי תפיסות בהבנת החורבן

### ג. עומק דברי התוספות
התוספות בגיטין (נו:) מגלים יסוד מופלא:
1. ברגע המצור כבר נחשב כאילו נחרבה ירושלים
2. המצור עצמו הוא כבר תוצאה של הסתלקות השכינה
3. "כיון דכבר צר עליה... הוי כאילו כבר נמסרה"

### ד. שלוש רמות בהבנת המצור
1. **הרמה ההיסטורית**
   - תחילת המצור הפיזי
   - ראשית הרעב והסבל
   - פתיחת תהליך החורבן

2. **הרמה הרוחנית**
   - הסתלקות השכינה
   - "הותרה הרצועה"
   - שבירת החומה הרוחנית

3. **הרמה המטפיזית**
   - רגע שבו נקבע החורבן
   - נקודת האל-חזור
   - שינוי במערכת ההשגחה

## שער שביעי: יום הדין המתחדש - חידוש החתם סופר

### א. הגדרה חדשה של היום
החתם סופר מחדש שלושה יסודות מופלאים:
1. עשרה בטבת אינו רק זכר לעבר
2. זהו יום דין שנתי על בית המקדש
3. בכל שנה מתחדשת גזירת החורבן

### ב. ההוכחה מדין שבת
החת"ס מביא ראיה מהלכות תענית בשבת:
1. תענית על העבר - אסורה בשבת
2. תענית על העתיד (כתענית חלום) - מותרת
3. עשרה בטבת כתענית חלום - על העתיד

### ג. עומק הדין השנתי
כשם שביום המקורי:
1. "ישבו ב"ד של מעלה"
2. "אלו מיימינים ואלו משמאילים"
3. "עד שגברו המשמאילים"

כך בכל שנה:
1. מתכנס בית דין של מעלה
2. דנים על בניין הבית
3. נגזר אם יבנה השנה

### ד. "כאילו נחרב בימיו"
מכאן מובן עומק חדש במאמר חז"ל:
1. "כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו"
2. זו לא רק אמירה רעיונית
3. יש כאן תהליך ממשי של דין וגזירה

## שער שמיני: הבנה חדשה בכל היסודות

### א. כעת מתבארים כל היסודות שראינו:
1. **דברי האבודרהם**
   - דחיית שבת כי זה על העתיד
   - דומה לתענית חלום
   - קשור ליום הכיפורים כיום דין

2. **כפל הלשון בפסוק**
   - "שם היום" - הדין השנתי המתחדש
   - "עצם היום" - הקביעות הנצחית של יום הדין

3. **חומרת היום**
   - לא רק כהתחלת החורבן
   - אלא כיום שבו נקבע העתיד
   - בכל שנה ושנה מחדש

### ב. משמעות מעשית
לפי זה מובן:
1. מדוע נכתבה הלכה "לא מעשית" של דחיית שבת
2. מדוע היום חמור יותר מט' באב
3. מדוע דווקא ביום זה נצטווה יחזקאל "כתוב לך את שם היום"

### ג. נחמה ותקווה
יש כאן גם פתח לנחמה:
1. כשם שבכל שנה נגזר החורבן
2. כך בכל שנה יש אפשרות לבטל הגזירה
3. התענית היא חלק ממאמץ זה

כעת מתבהר הקשר העמוק בין שלושת היסודות:
1. **כפל הזמן בפסוק**
   - "שם היום" - המציאות הגלויה של תחילת המצור
   - "עצם היום" - ההכרעה הרוחנית שכבר נחתמה

2. **תיקון חטא קין**
   - המצור כביטוי לפירוד הסופי
   - יחזקאל כמתקן את שורש החורבן
   - האחדות העתידית כתיקון לפירוד

3. **התוקף ההלכתי**
   - דחיית שבת (להאבודרהם) כביטוי לעומק החורבן
   - "בעצם היום הזה" כביטוי לגזירה שאין לה תקנה
   - הקשר ליום הכיפורים - יום של חתימה
יש לקשר בין שלושת היסודות שראינו:
1. כפל הזמן בפסוק ("שם היום" ו"עצם היום")
2. תיקון חטא קין (בחינת יחזקאל)
3. התוקף המיוחד של היום (שאינו נדחה)
1. "שם היום" - המימד הרוחני והנצחי
2. "עצם היום" - ההתגשמות בזמן ובמקום
3. החיבור ביניהם כמפתח להבנת האירוע

[המשך המאמר יפתח את התשובות לשאלות אלו...]
https://claude.site/artifacts/ff4cb179-6fd7-4c59-9473-a8617c7a50ac

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
משה אהרון (8/1/2025)
בס"ד.
לעניות דעתי זו טעות להסתכל על הביטוי "בעצם היום הזה" [דגש על :"בעצם"] בפריזמה של אך יום כיפור ועשירי בטבת.
התייחסות אך ל"צימוד" זה לעניין משמעות המילה :"בעצם",מוביל למחוזות מצומצמים
של הבנה ותוחלת.
הביטוי "בעצם" בהקשר ליום בא להביע "עוצמה"חורגת של אותו יום .
החריגות יכול שתהא בקודש ויכול שתהא גם אחרת :
חברתית, היסטורית או פילוסופית .
משל כל הימים משולים ל"גוף" של זמן. וימים מיוחדים או חריגיםנועדו להיות :
"עצמותיו" של אותו הגוף.
ראו למשל גם על "היום השמיני" לעניין ברית המילה נאמר "בעצם היום הזה"
ועוד....
משה אהרון
ציורים לפרשת שבוע