סודו של עשרה בטבת (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי לעולם אודך, 7/1/2025
# עשרה בטבת - שורשי התענית ומשמעותה
## פתיחה
יום עשרה בטבת מציב בפנינו שאלות יסודיות על מהות האירועים ההיסטוריים ודרך הנצחתם. במרכז עיוננו תעמוד שאלתו המופלאה של האברבנאל, החושפת רבדים עמוקים בהבנת יום זה.
## שער ראשון: עומק הפסוק ומשמעותו
### א. ניתוח לשון הפסוק
הפסוק ביחזקאל (כד, א-ב) מכיל מספר יסודות מיוחדים:
1. הפניה "בן אדם"
2. הכפילות "את שם היום את עצם היום"
3. החזרה על "בעצם היום הזה"
### ב. ביאור הרד"ק
הרד"ק מחדש שני חידושים מרכזיים:
1. "שם היום" מתייחס ליום בשבוע
2. "עצם היום" מתייחס לתאריך בחודש
חידוש זה מעורר תמיהה: מדוע כאן דווקא נדרש ציון היום בשבוע, בשונה מכל התורה כולה?
### ג. העומק הפנימי - יחזקאל ותיקון קין
תובנה עמוקה עולה מדברי הרב רוזנבלום:
1. הגמטריה השווה של יחזקאל ויוסף
2. הקשר לתיקון חטא קין והבל
3. משמעות הכינוי "בן אדם" כרמז לתיקון
## שער שני: שאלת האברבנאל - ניתוח ופירוק
### א. שלוש התמיהות בדברי האברבנאל
האברבנאל בפירושו ליחזקאל (כד, ב) מעלה שלוש תמיהות יסודיות:
1. **מדוע נצטווה על הכתיבה?**
- מה התועלת בכתיבת היום?
- מה הרמז הטמון בציווי זה?
- האם יש משמעות מיוחדת לעצם פעולת הכתיבה?
2. **מדוע דווקא כאן?**
- מדוע לא נצטווה לכתוב את יום בקיעת העיר?
- מדוע לא את יום שריפת המקדש?
- מה מייחד את יום תחילת המצור?
3. **פשר הכפילות**
- מדוע נאמר פעמיים "בעצם היום הזה"?
- האם אחד מהם מיותר?
- מה המשמעות הכפולה?
### ב. עומק הקושיות
1. **הקושי התיאולוגי**
- מדוע נדרשת כתיבה אנושית לאירוע אלוקי?
- האם יש משמעות מיוחדת לכתיבת הנביא?
- מה היחס בין התיעוד האנושי להתרחשות האלוקית?
2. **הקושי ההיסטורי**
- מדוע להדגיש את תחילת התהליך?
- האם המצור חמור יותר מהחורבן עצמו?
- מה המשמעות של נקודת ההתחלה?
3. **הקושי הלשוני**
- מהו ההבדל בין "שם היום" ל"עצם היום"?
- האם יש כאן שני מימדים שונים?
- מה משמעות הכפילות הלשונית?
## שער שני: יסודות לתשובה
### א. משמעות הכתיבה הנבואית
1. הכתיבה כיצירת זיכרון לדורות
2. הכתיבה כעדות נבואית מוקדמת
3. הכתיבה כחיבור בין ההיסטורי למטפיזי
### ב. ייחודיות המצור
1. המצור כנקודת ראשית לתהליך החורבן
2. המצור כרגע האחרון של אפשרות התשובה
3. המצור כסמל להשגחה האלוקית
### ג. כפל המשמעות - לאור דברי הרד"ק
1. "שם היום" - המימד המחזורי של הזמן (ימי השבוע)
2. "עצם היום" - המימד הלינארי של הזמן (תאריך בחודש)
3. החיבור ביניהם כביטוי לאחדות הזמן המחזורי והלינארי
### ד. הממד הפנימי - תיקון הפירוד
1. יחזקאל כגלגול וכתיקון של קין
2. המצור כביטוי לפירוד שהחל בחטא קין
3. הנבואה כדרך לאיחוד העתידי של יוסף ויהודה
## שער רביעי: ייחודיות היום - בין זמן לנצח
### א. חידוש האבודרהם
האבודרהם מחדש שלושה דברים מפליאים:
1. עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת
2. אילו היה חל בשבת, היה דוחה שבת
3. הוא היחיד מבין הצומות שיכול לחול בערב שבת
דברי האבודרהם מעוררים תמיהה כפולה:
1. מדוע מביא הלכה שלכאורה אינה מעשית?
2. מה המקור לדין זה, כפי שתמה הבית יוסף?
### ב. עומק "בעצם היום הזה"
נראה שהאבודרהם מגלה לנו יסוד עמוק:
1. הביטוי "בעצם היום הזה" מופיע בשני מקומות:
- ביום הכיפורים
- בעשרה בטבת
2. משמעות הביטוי:
- חיבור בין הזמני לנצחי
- קדושה שאינה נדחית מפני שום דבר
- נקודת מפגש בין העולם הזה לעולם הבא
### ג. המפגש עם שבת
היחס המיוחד לשבת מלמד על מהות היום:
1. האפשרות התיאורטית לדחיית שבת מראה על עוצמת היום
2. החלות בערב שבת מבטאת את המתח בין קדושת הזמן לקדושת המקום
3. הדמיון ליום הכיפורים מלמד על ממד של תשובה וכפרה
### ד. מדוע נכתבה הלכה "לא מעשית"?
עצם כתיבת ההלכה מלמדת על עומק נוסף:
1. הלכה זו מגלה את מהות היום
2. יש כאן לימוד על כוח הזיכרון והתיקון
3. ההלכה התיאורטית מלמדת על המציאות המעשית
## שער חמישי: עומק החורבן - "וכל התחלות קשות"
### א. חידוש היערות דבש
היערות דבש מחדש חידוש מזעזע:
1. עשרה בטבת חמור יותר מיום החורבן עצמו
2. ראיה מכך שהיה דוחה שבת (לפי האבודרהם)
3. "הותרה הרצועה" - נפרצה החומה הרוחנית
### ב. שורש הדברים בגמרא
במסכת תענית (כט.) מובאת מחלוקת יסודית:
1. רבי יוחנן: העיקר הוא יום שריפת ההיכל
2. רבנן: "אתחלתא דפורענותא עדיפא"
3. המחלוקת משקפת שתי תפיסות בהבנת החורבן
### ג. עומק דברי התוספות
התוספות בגיטין (נו:) מגלים יסוד מופלא:
1. ברגע המצור כבר נחשב כאילו נחרבה ירושלים
2. המצור עצמו הוא כבר תוצאה של הסתלקות השכינה
3. "כיון דכבר צר עליה... הוי כאילו כבר נמסרה"
### ד. שלוש רמות בהבנת המצור
1. **הרמה ההיסטורית**
- תחילת המצור הפיזי
- ראשית הרעב והסבל
- פתיחת תהליך החורבן
2. **הרמה הרוחנית**
- הסתלקות השכינה
- "הותרה הרצועה"
- שבירת החומה הרוחנית
3. **הרמה המטפיזית**
- רגע שבו נקבע החורבן
- נקודת האל-חזור
- שינוי במערכת ההשגחה
## שער שביעי: יום הדין המתחדש - חידוש החתם סופר
### א. הגדרה חדשה של היום
החתם סופר מחדש שלושה יסודות מופלאים:
1. עשרה בטבת אינו רק זכר לעבר
2. זהו יום דין שנתי על בית המקדש
3. בכל שנה מתחדשת גזירת החורבן
### ב. ההוכחה מדין שבת
החת"ס מביא ראיה מהלכות תענית בשבת:
1. תענית על העבר - אסורה בשבת
2. תענית על העתיד (כתענית חלום) - מותרת
3. עשרה בטבת כתענית חלום - על העתיד
### ג. עומק הדין השנתי
כשם שביום המקורי:
1. "ישבו ב"ד של מעלה"
2. "אלו מיימינים ואלו משמאילים"
3. "עד שגברו המשמאילים"
כך בכל שנה:
1. מתכנס בית דין של מעלה
2. דנים על בניין הבית
3. נגזר אם יבנה השנה
### ד. "כאילו נחרב בימיו"
מכאן מובן עומק חדש במאמר חז"ל:
1. "כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו"
2. זו לא רק אמירה רעיונית
3. יש כאן תהליך ממשי של דין וגזירה
## שער שמיני: הבנה חדשה בכל היסודות
### א. כעת מתבארים כל היסודות שראינו:
1. **דברי האבודרהם**
- דחיית שבת כי זה על העתיד
- דומה לתענית חלום
- קשור ליום הכיפורים כיום דין
2. **כפל הלשון בפסוק**
- "שם היום" - הדין השנתי המתחדש
- "עצם היום" - הקביעות הנצחית של יום הדין
3. **חומרת היום**
- לא רק כהתחלת החורבן
- אלא כיום שבו נקבע העתיד
- בכל שנה ושנה מחדש
### ב. משמעות מעשית
לפי זה מובן:
1. מדוע נכתבה הלכה "לא מעשית" של דחיית שבת
2. מדוע היום חמור יותר מט' באב
3. מדוע דווקא ביום זה נצטווה יחזקאל "כתוב לך את שם היום"
### ג. נחמה ותקווה
יש כאן גם פתח לנחמה:
1. כשם שבכל שנה נגזר החורבן
2. כך בכל שנה יש אפשרות לבטל הגזירה
3. התענית היא חלק ממאמץ זה
כעת מתבהר הקשר העמוק בין שלושת היסודות:
1. **כפל הזמן בפסוק**
- "שם היום" - המציאות הגלויה של תחילת המצור
- "עצם היום" - ההכרעה הרוחנית שכבר נחתמה
2. **תיקון חטא קין**
- המצור כביטוי לפירוד הסופי
- יחזקאל כמתקן את שורש החורבן
- האחדות העתידית כתיקון לפירוד
3. **התוקף ההלכתי**
- דחיית שבת (להאבודרהם) כביטוי לעומק החורבן
- "בעצם היום הזה" כביטוי לגזירה שאין לה תקנה
- הקשר ליום הכיפורים - יום של חתימה
יש לקשר בין שלושת היסודות שראינו:
1. כפל הזמן בפסוק ("שם היום" ו"עצם היום")
2. תיקון חטא קין (בחינת יחזקאל)
3. התוקף המיוחד של היום (שאינו נדחה)
1. "שם היום" - המימד הרוחני והנצחי
2. "עצם היום" - ההתגשמות בזמן ובמקום
3. החיבור ביניהם כמפתח להבנת האירוע
[המשך המאמר יפתח את התשובות לשאלות אלו...]
https://claude.site/artifacts/ff4cb179-6fd7-4c59-9473-a8617c7a50acלהקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
לעניות דעתי זו טעות להסתכל על הביטוי "בעצם היום הזה" [דגש על :"בעצם"] בפריזמה של אך יום כיפור ועשירי בטבת.
התייחסות אך ל"צימוד" זה לעניין משמעות המילה :"בעצם",מוביל למחוזות מצומצמים
של הבנה ותוחלת.
הביטוי "בעצם" בהקשר ליום בא להביע "עוצמה"חורגת של אותו יום .
החריגות יכול שתהא בקודש ויכול שתהא גם אחרת :
חברתית, היסטורית או פילוסופית .
משל כל הימים משולים ל"גוף" של זמן. וימים מיוחדים או חריגיםנועדו להיות :
"עצמותיו" של אותו הגוף.
ראו למשל גם על "היום השמיני" לעניין ברית המילה נאמר "בעצם היום הזה"
ועוד....
משה אהרון