תפילה: בין תכלית לבריאה לבין חיובה ההלכתי – שיעור מעמיק בדברי הרמב"ן

✨ פתיחה מעוררת מחשבה
אפתח בניתוח מעמיק של קושיה מופלאה שהעלה תלמיד חכם, המעוררת סתירה לכאורה בדברי הרמב"ן לגבי מהות התפילה ומעמדה ההלכתי. השאלה חושפת עומק פילוסופי והלכתי כאחד, המחייב אותנו להתבונן מחדש על גדרי המצוות שבלב.

הצגת הסתירה בדברי הרמב"ן

מחד גיסא, הרמב"ן סובר בפירושו על התורה שאין חיוב תפילה מן התורה, אלא מדובר במצווה מדרבנן. מאידך גיסא, בפירושו לסוף פרשת בא, הוא מגדיר את התפילה כתכלית הבריאה כולה, בה האדם מכיר בבוראו ומודה לשמו.
שאלת היסוד: כיצד יתכן שדבר שהוא תכלית הבריאה אינו מחויב מן התורה?

יסוד התירוץ – גדרי מצוות שבלב

כדי ליישב את הדברים, ניתן להציע יסוד מחודש בהבנת גדרי המצוות הקשורות למצבו הפנימי-רוחני של האדם:
כאשר התורה מצווה על עניינים פנימיים, כגון אהבת ה' או הכרתו, היא אינה מחייבת פעולה מעשית מסוימת, אלא משאירה את הדרכים לכך לשיקול דעתו של האדם.

ראיה מברורה של הרמב"ם

יסוד זה מתברר מתוך דברי הרמב"ם בהלכות אבל (פרק י"ד, הלכה א').
הרמב"ם כותב: "גמילות חסדים בכלל מצות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא מן התורה, ואף על פי כן, המעשים הפרטיים של חסד הם 'מדבריהם'."

הדיוק המופלא

הרמב"ם מבחין בין התכלית הדאורייתא – אהבת רעך – לבין הדרכים המעשיות להשגת אותה תכלית, שהן מדרבנן.

גדר 'מדבריהם' בהקשר הלכתי

מונח "מדבריהם" אינו תמיד מציין תקנה פורמלית של חז"ל, אלא מתאר את דרגת החיוב של המעשים המעשיים:

• התכלית – דאורייתא: המטרה העליונה מחייבת את האדם במישור הפנימי.
• המעשים – מדרבנן: הדרכים לקיים את התכלית נותרות בתחום ההנהגה של חכמים או ההכרעה האישית.

הרחבת היסוד על פני סוגיות אחרות

עיקרון זה מופיע גם במקומות נוספים, כמו:

1. צער בעלי חיים:
   גם למאן דאמר שצער בעלי חיים מדרבנן, אין זה סותר את החיוב הכללי מן התורה להידמות למידותיו של הקב"ה.

2. ענייננו – תפילה:
   הכרת הבורא היא תכלית הבריאה (דאורייתא), אך התפילה כמעשה פרטי אינה מחויבת מן התורה אלא מוגדרת כדרך מדרבנן להשגת אותה תכלית.

מסקנה – יישוב שיטת הרמב"ן

לאור זאת, מתיישבים דברי הרמב"ן באופן בהיר:

• התכלית העליונה: הכרת הבורא היא תכלית הבריאה כולה.
• התפילה המעשית: אינה מחויבת מן התורה, אלא מהווה אחת הדרכים הפרטיות להשגת התכלית.

כל אדם נדרש למצוא את הדרך המתאימה לו להשגת ההכרה בבורא, לפי מדרגתו ומצבו הרוחני.