"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך" (בראשית מז,כט-ל). '"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים ומרחשין תחת גופי, ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)' (רש"י). רש"י מביא שלוש סיבות מהמדרש מדוע יעקב לא רצה להקבר במצרים; בנוסף מובא עוד חז"ל: 'מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: אלולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב' (משנת ר"א, יט) [ויש עוד טעמים במדרשים]. ראה בהרחבה ב- 'מעשי אבות - ב', "אל נא תקברני במצרים", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. (אולי למדו ברמז שנאמר "ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים", שזה רומז לשלושת הדברים: "שים נא ידך תחת ירכי" ולא הכינים תחת ירכי. "ועשית עמדי חסד" חסד פרושו הפלגה בדבר [מורה נבוכים ג,נג] שכך רמז שלא מסתפק לקום בתחיית המתים אלא רוצה יותר מזה שגם לא יצטרך להתגלגל במחילות; וכן "עמדי" כרמז לעמידה, שישר יעמוד ולא יצטרך להתגלגל במחילות. "ואמת" רומז שהוא לא רוצה שיהיה לו קשר לע"ז [שיעשוהו ע"ז], שזהו שדבק רק בה' שחותמו אמת ['דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' {שבת נה,א}]. ולמשנת ר"א נרמז "ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם", שגילוי האבות זה כרמז לקשר למעלת א"י, שהיא נתנה לאבות, והם מאוד חיבבו את הארץ). אולי אפשר ששלושת הסיבות מרמזים על סיבה פנימית יותר; שאמנם אלו שלוש סיבות בפני עצמם, אולם נראה שרומזים שמאחורי הסיבות הטכניות יש הסתכלות רוחנית אידיאלית, כמובא במשנת ר"א, שזהו מעלת א"י. שהסיבה המרכזית היא מעלת א"י, ועל גבה התווספו הסיבות הטכניות. נראה שבא לרמז על גילויים שיש במעלת קדושת א"י - הטעם של מכת כינים בא לרמז על כך שא"י מגלה גילוי ה', שזהו כעין שבמכת כינים אמרו החרטומים: "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו), וכל הנמצא בארץ מצרים הוכה בכינים אפילו העפר ("ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים" [שם,יג]), כעין רמז שבא"י הכל מגלה את אצבע אלקים, כל הנמצא בא"י מחבר לשכינה; ובכך גם מביא טובה וברכה לעולם כולו (להיפך ממכת כינים שסבלו ממנה). הטעם של גלגולי מחילות ודאי מלמד על מעלת א"י, שבה קמים לתחיה ולא בחו"ל (שלכן צריך להתגלגל עד הארץ). הטעם שלא יעבדוהו כע"ז, זהו כנגד שרק בא"י מחוברים לקב"ה ולכן הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז ('ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' [יבמות קי,ב]). אולי גם רמז בסיבות שהביא שבא"י האדם מתקדש לשלמות, שיש עליה לכל חלקי רוחניותו; שהטעם של כינים זה בגופו, שזה כרומז לנפש שמחיה את הגוף. הטעם שלא יעבדוהו כע"ז זה כרומז לרוח, שיש ממנו את הרגשות, שכך ירא מהע"ז ואוהב אותה. הטעם של גלגול מחילות מרמז על הנשמה, שזה גילוי השכל, שכך כשרואים קימה לתחיה תופסים ומבינים את גדולת ה', שזה בא מהשכל-נשמה. או בא לבטא שבא"י יש שלמות הקדושה בגוף, בנשמה ובחיבור ביניהם, שזהו כעין שנאמר בנשמת כל חי: 'עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד'. (שהסביר השל"ה) שאברים זה גשמי, ורוח ונשמה זה רוחני, ולשון זה בין גשמי לרוחני - שמחבר ביניהם. שכך כינים בגופו זה כנגד האברים הגשמיים, שהגשמי מתקדש בא"י, כמו שפירות א"י קדושים מקדושת השכינה בארץ (ב"ח; טור או"ח סימן רח). גלגול מחילות רומז כעין הלשון, שכך עובר מגשמיות חו"ל לקדושת א"י כדי לקום, שהגלגול כעין מחבר ביניהם, משם לכאן; שכך בא"י הגשמי מתקדש מדבקותו בשכינה, שזהו כמחבר ומעביר מגשמי לרוחני. שיעשוהו ע"ז זהו כנגד הרוחניות, שזה יעמוד לחובתו הרוחנית ('ד"א: מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים. שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב) "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים"' [ב"ר צו,ה]) שכך מי שאינו בארץ - הדר בחו"ל רוחניותו מנותקת מהשכינה שכעין עובד ע"ז. או מרמז שכולם מתקדשים בא"י, מעמי ארצות דרך בינונים ועד צדיקים (כל אחד ע"פ דרגתו); שזהו כינים בגופו כרמז לעמי ארצות שדבוקים בחולין (כעין שהכינים היו בחול, ובגוף כרמז לגשמיות), גלגול מחילות זהו רמז לבינונים, שכעין מחוברים לשני הצדדים באים מחו"ל הגשמי לא"י הקדושה, ושלא יעשוהו ע"ז בשל שראו בו גילוי של צדיק וקדוש, שזהו כרמז לצדיקים. אולי גם זה בא לרמז כעין על מעלת א"י, שהובטחה לאבות, והם במעלת קדושתם תפסו את מעלת הארץ הטובה, ולכן מאוד אהבו אותה; ולכן בא להנחיל זאת לבניו (כדברי המשנת ר"א). אולי כך נרמז שגלגול מחילות רומז לאברהם שבו מתגלה עליה לארץ בצער (שעזב את משפחתו ומולדתו), כעין צער גלגול מחילות כדי לעלות לא"י; וכאן הוא כעין קם לתחיה (כעין שמתגלגלים לכאן וקמים כאן), שכאן ניתן לו זרע ממון ושם טוב: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" וגו' (בראשית יב,א-ב). '"לך לך" - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול; כאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם. "ואעשך לגוי גדול" - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם. לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם' וכו' (רש"י). הטעם שלא יעשוהו ע"ז רומז ליצחק, שהוא לא יצא מהארץ, שבכך לא נעשה בו כעין עובד ע"ז (שכל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז); וכן הוא הועלה כקרבן בעקידה (ואע"פ שלא הומת, עצם עליתו עשתה אותו כבמעלת קרבן עולה, שלכן לא יצא מהארץ [ב"ר סד,ג]), שזהו היפך מע"ז. הטעם שלא ירחשו הכינים בגופו, זהו כנגד יעקב עצמו, שזהו גופו שנמצא במצרים; וכן הוא ירד למצרים כהתחלת גלות מצרים שבגאולתה תהיה מכת כינים. אולי כדרש אפשר שרומז בעומק למעלת א"י שבה יש את מעלת מלכות ה' (שלא נתנה ביד שליח אלא מולך בעצמו [רמב"ן; ויקרא יח,כה]), ובה באה ברכה לישראל בשל גילוי הקדושה בעולם, ובה מקדשים את החודש ומעברים את השנה שמראה את גילוי מעלתנו בקדושה שקובע לכל העולם; שלכן מרמז בשלושה דברים כנגד שלושה מספרים של הדיינים בעיבור השנה, שזה כנגד גינוני מלכות (רמז למלכות ה'), וכנגד ברכת כהנים (שזהו ברכה לישראל): 'תניא: כיצד? אמר רבן שמעון בן גמליאל: בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה ... הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי? פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו? רבי שמעון בן פזי; ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו? ר' יצחק בר נחמני. חד אמר: כנגד ברכת כהנים; וחד אמר: שלשה כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך' וכו' (סנהדרין י,ב). (אולי שלושה שומרי הסף כנגדו שמירה מכינים. חמשה מרואי פני המלך כנגד ע"ז, שזהו עניין של מלכות אלוה, מי המולך רוחנית; וכרמז בחמשה לחומשי התורה שכולה נגד ע"ז. ושבעה רואי פני המלך כנגד גלגול מחילות שזה כשראוי לקום ע"פ דין, ולכן מרמז בשבעה ששנים מהם אלו סופרי הדיינים [תוס' ע"פ היר'], כרמז שנחתם דינו לקימה, וכן שבע כמו שקם לתחיה בעולם שנברא בשבעה ימים; וכן יש שלמדו ששבעה זה מהנאמר במלכות אחשוורוש כך שזה מלכות בחו"ל כרמז שנמצאים שם וצריכים להתגלגל לארץ). [מובא ברמ"ה מהיר' שגילוי סדרי מלכות זה כנגד מלכות הגוים, לבטל מהם להזיק לנו: 'מיהו בירושלמי מפרש יבוא גה״ז ויבטל גה״ז, כלומר: תבוא זכות שלשה חמשה ושבעה שעוסקין במלאכת שמים ותבטל גזירת שלשה וחמשה ושבעה רואי פני מלכי האומות שגוזרין גזירות על שונאי ישראל'; אולי בזה רמז שרק בא"י יש הגנה לבנ"י].