"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח,י). "ויצא" - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן (רות א) "ותצא מן המקום" האמור בנעמי ורות' (רש"י). למה מביא רש"י שלושה דברים? 'פנה הודה וכו'. ונראה שמזכיר ג' דברים לפי שהצדיק בעיר מדריך האנשים בקרבה ביראת שמים, שהוא מצות עשה ולא תעשה, והם מצות השם יתברך. והשני - שהוא משכיל אותם בחכמה. והשלישי - ללמד אותם מדות טובות והגונות הנזכרים במסכת אבות, והדומים לאלו המדות טובות והישרות. וכנגד הראשון אומר 'פנה הודה', כי ההוד הוא לשון שבח, כמו "הודו לה'" (תהלים קל"ו, א'), ועל האיש שהוא ירא אלקים נאמר עליו שראוי לשבח אותו, כמו שנאמר (משלי ל"א, ל') "יראת ה' היא תתהלל", ויראת ה' הוא לו שבח בודאי. וכנגד החכמה שהוא מלמד אותם נאמר 'פנה זיוה' הנאמר על החכמה שהיא זיו, כדאמרינן בפרק מי שהחשיך (שבת דף קנו.) 'מאן דאתילד בד' בשבת יהא גבר חכים ונהיר', ופירש"י 'גבר זיותנא'. וכן "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח', א'). 'הדרה' הוא רמז על המדות המשובחות שהם תפארת לעושיה, כדאמרינן (אבות פ"ב מ"א) 'איזה דרך יבחר לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה' (גור אריה). אולי בכוונה הביא שלושה דברים (אע"פ שבב"ר סח,ו מובאים רק שנים) כדי לרמז על חזקה, שהשפעת הצדיק נקבעת באנשי המקום חזק, וכשיוצא יוצאת איתו המעלה שלו אבל במה שהשפיע קודם יש שעדיין משאיר שם רושם, שנתפס שם כחזקה. אולי נאמרו שלושה כנגד שמשפיע על עירו תו"מ, מעשים טובים ובנוסף הם מתכבדים בו. שכך תו"מ זהו 'זיוה' כנגד גילוי התורה שזה מתגלה ב"חכמת אדם תאיר פניו", חכם ביראת שמים, וממילא מי שיש לו יראת שמים אז דבק בתו"מ. כנגד שמכבד ומכבדים אותו זהו 'הדרה', כמו "והדרת פני זקן". ומשפיע עליהם מידות ומעשים טובים זהו 'הודה' כעין רמז להוד שנאמר למשה: '"ונתתה מהודך עליו" (במדבר כז,כ) 'זה קירון עור פנים' (רש"י), שזה רומז להארת פנים כלפי האחר: 'והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' (אבות א,טו); וכן מרמז על מידות: “הכרת פניהם ענתה בם" (ישעיהו ג,ט), 'הכרת פניהם – ניכרים הם בעזות פניהם' (רש"י). אולי אפשר גם ש'הוד' מרמז על גילוי חיבור לה' ולתורה שמגלה הצדיק באנשי עירו, כעין 'קרני ההוד' של משה שבאו בעקבות כף יד ה' והתורה (תנחומא "כי תשא" סימן לז). בנוסף הוא מגלה מכח הקדושה שפע ברכה בטבע הגשמי שם, שזה נרמז ב'זיו', כעין: 'ואידך נמי הכתיב "בחדש זיו"? ההוא דאית ביה זיוא לאילני. דאמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר מעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם' (ר”ה יא,א) וכן: 'בירח זיו שבו זיוו של עולם, הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין' (יר' ר"ה א,ב). בנוסף בשל מעלת הצדיק הוא מוסיף להם כח חיות מכח תורתו ('גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא' וכו' [אבות ו,ז]), שזהו 'הדר' כעין הנאמר על אתרוג "הדר", שלכן 'אתרוג היבש פסול' (שו"ע או"ח תרמח,א. שזה משום שנאמר בו הדר – סוכה לא,א). [אולי רמז שהצדיק מלמד תורה לעירו, והתורה מחולקת לשלוש – תנ"ך. שהוד כנגד תורה, שנאמר על משה קרני הוד. זיו כנגד נביאים שהיו רואים בנבואה את דבר ה', כעין הנאמר (בעניין אחר בכלל, על ת”ח העוסק בתורה מתוך הדחק): 'משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר (ישעיהו ל, כ) "והיו עיניך רואות את מוריך" (סוטה מט,א), כך שרומז על ראיה מהשכינה; וכן זיו זה מצוחצח (תפא"י; משנה סוטה ט,טו), שבענייננו זה כרמז לכלי מתכת מצוחצח שמראה את מה שמולו, שכך הנביא מביא את מה שנראה אליו. והדר כנגד הכתובים שזה פחות מהתורה והנביאים אבל עדיין יש בו מעלה של דבר חשוב ומהודר]. אולי הצדיק מלמד תורה לעירו, וזה בחלוקת התורה לשלוש: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם". לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד' וכו' (קידושין ל,א [וראה בשו”ע יו”ד רמו,ד]). כך 'הוד' מרמז על תורה שבכתב כמו שמשה קיבל את קרני ההוד מהלוחות או מהדיו של התורה (תנחומא שם). 'זיו' מרמז על משנה, שזהו התושב"ע, ולכן זהו כעין רמז בכלי מצוחצח שמראה את מה שנגלה אליו, שכך אנו מעבירים את מסורת התושב"ע שהועברה אלינו. 'הדר' מרמז על תלמוד, שמתעמק במה שנמסר לו ולומד כך עד שנעשה ת"ח, שזהו נרמז בהדר כנגד "והדרת פני זקן" (ויקרא יט,לב), 'ואין זקן אלא חכם' (קידושין לב,ב); וכן הדר בארמית זה חזר, שזהו שחוזר על מה שלמד ומשווה בין הדברים ומחדדם עד שמקבל הלכה ברורה. אולי גם כרמז שהת"ח מזרז את אנשי מקומו בגילוי קדושה, שזה מתגלה בשלושה עניינים – תורה בנ"י וא"י. ש'הוד' רמז לתורה (כקרני ההוד של משה מהתורה), 'זיו' מרמז על בנ"י, כיון שזיו מרמז על אבותינו: ' … בחדש זיו - בירח שנולדו בו זיותני עולם' (ר"ה יא,א). 'הדר' מרמז על א"י, שאנו דרים בה, כעין הנאמר באתרוג "פרי עץ הדר”: 'ר' אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא הדר, דבר שדר באילנו משנה לשנה' (סוכה לה,א). עוד נראה שנאמרו שלוש לשונות של מעלה וחשיבות כרמז שמשפיע כגילוי של שלוש, שזהו שלושת האבות, שהוא ממשיך את דרכם בגילוי קדושה ותיקון בעולם. וכן משפיע לשלוש – צדיקים, בינונים ורשעים (שלכל אחד מהם זה משפיע ע"פ דרגתו). וכן משפיע לכהנים לוים וישראל, כל אחד במעלתו ושליחותו. וכן משפיע על ישראל, ועל גוי שיש לו מעלה של שבע מצוות ב"נ (שיש לו גן עדן מזה), ועל גוי גמור. וכן כמה שיותר קרוב אליו כך שמשפיע יותר חזק, ולכן זה שלוש כנגד הקירבה לביתו, שזהו חצר, מבוי ורה"ר (שכל אחד מהם מתרחק יותר). וכן משפיע במקומו לקיים את העולם כראוי, שזה מתגלה בשלושה דברים: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"' (אבות א,יח); שהצדיק שיודע את ההלכה דן את אנשי המקום, ומשפיע עליהם שלא ישקרו ועושה שלום בין האנשים. אולי הוד רומז לתורה (קרני הוד; ומשה היה שופט את האנשים שבאו אליו למשפט [שמות יח,יג]) וזהו 'הדין'. זיו רומז ל'אמת' שהיא חותמו של הקב"ה ('דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' [שבת נה,א]), שחותמת מראה את מה שיש בחותם שניתן ממולה עליה, וזהו כעין 'זיו' שהוא מצוחצח, ולכן מראה את מה שיש מולו. 'הדר' רומז לשלום, שעושה שלום בין הדרים יחד. אולי גם הצדיק משפיע קדושה על האנשים ואף על רשעים, שלפעמים זה מתגלה אצלם שחוזרים בתשובה כבר בחייו (ברכות י,א) ולפעמים זה מתגלה ששבים בתשובה רק לאחר מותו (סנהדרין לז,א). ש'הוד' מרמז על גילוי אור תורה, כקרני ההוד של משה, שזהו שמשפיע תורה וקדושה לכולם. 'זיו' מרמז על הרשעים שחוזרים בתשובה בחייו, שזהו זיו – מצוחצח, כעין רמז שצחצחו מהרשעות שהיתה ועכשיו הוא מצוחצח ונקי בקדושה. 'הדר' רומז לאחר מיתה, שזהו בארמית הדר – אח"כ, ששבו רק לאחר שכבר מת. אולי גם יש השפעה של הצדיק עצמו, ויש השפעה של הצדיק כשזה יחד עם עוד צדיקים בעיר שאז ההשפעה הרבה יותר גדולה ('אין דומה המרובים העושים את התורה למעוטים העושים את התורה' [ספרא; ויקרא כו,ח]. וכן כאן: ' … אלא הכא דהוי יצחק ורבקה? רבי עזריה בשם רבי סימון אמר: לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים' [ב”ר סח,ו]), וכאגב הצדיק יש שעוזרים לצדיק בממונם וכדו' כך שגם הם שותפים לקדושתו ולכן מתדבקים בכך בשכינה (' … והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה' [כתובות קיא,ב]). שכך נרמז ב'הוד' כנגד הצדיק בעצמו, כמו שבמשה עצמו היה את קרני ההוד. 'זיו' כנגד חיבור צדיקים, שזהו כמצוחצח שמראה מה שמולו, שכך הצדיק מתחבר עם הגילוי של הצדיק האחר, שכעין נראים זה בזה – שמתגלים ומשפיעים יחד. 'הדר' כנגד העוזרים לצדיק שנותן לו מממונו בשביל קיום חייו, שזהו שחי בהדר ואינו יבש מצרכיו.