"וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר"

(בראשית יט, טו)

"אמר ר' יצחק: (תהלים פ"ט) 'מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי', היכן מצאתיו? בסדום" (בראשית רבה פרשה מ"א, ד')

סדום היתה הופעה של רוע גדול ביותר. הקב"ה לא ראה עתיד בקיומה של סדום, והחליט להפוך את הערים על יושביהן. אולם, לפעמים צריך להסתכל "במה שיהיה אחריו".

מסדום, על אף רשעתה, יצא דוד המלך. ראוי היה לקב"ה "לעמול" ולהציל את לוט מתוך ההפיכה, מכיוון שיצא ממנו דוד המלך לאחר דורות רבים.

פעמים שעל האדם לקרוא את הפסוק בצורתו החיובית. לפעמים מרגיש האדם כי הוא לא פועל ולא מתקדם, איננו תורם לעולם ולא מוסיף לו, ולכאורה מציאותו בעולם מיותרת. במצב זה יכול הוא לקבל נחמה מהתבוננות "במה שיהיה אחריו". אף אם אתה אינך ראוי, עליך לחשוב שמא יצא ממך אדם גדול, שבעבורו גם מציאותך החסרה ראויה להיות בעולם.

על האדם לזכור כי הוא איננו הדור האחרון. על כן גם אם הוא לא חי את חייו בצורה השלמה והמלאה שהיה יכול לחיות, ואין הוא שמח עם חייו - יזכור כי יכול לצאת ממנו מי שבעבורו קיומו היה ראוי וחשוב לעולם. המבחן איננו מסתיים באדם עצמו אלא בתולדותיו, "במה שיהיה אחריו".

הרב מנחם ויצמן, מהאתר: ישיבת ההסדר מעלות יעקב – https://yesmalot.co.il/