"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר" וגו' (בראשית יא,א-ח). '"שפה אחת" – לשון הקודש. "ודברים אחדים" – באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. ד"א: על יחידו של עולם. ד"א: ודברים אחדים (ס"א דברים חדים), אמרו: אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות (ב"ר)' (רש"י). ראה ב'מעשי אבות – א', 'דור הפלגה ומגדל בבל', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמביא כמה פירושים לנעשה במגדל בבל. לכאורה תמוה מה חשבו אנשי מגדל בבל, וכי יכולים לעלות לרקיע להילחם עם ה'? וכן האם שייך שהרקיע מתמוטט וע"י מגדלים יכולים לעוצרו מליפול? אלא נראה שזה כרמז (משל) למעשיהם, שחשבו כיצד יכולים לפעול כדי שה' לא יוכל להכותם בשל חטאיהם, ועצתם היתה להיות מאוחדים, שזהו שהחלו מכח אחדות: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”, ויעצו להשאר מאוחדים ע”י המגדל: “ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ". שדרך זה תכננו שה' לא יכה אותם, כמו שמובא על אחדות: 'אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה. אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנא' (איוב כד) "גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו”, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה, אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר "ויהי כל הארץ שפה אחת", לפיכך נשתיירה מהן פליטה. רבי אומר: גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם, אמר המקום: כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד) "חבור עצבים אפרים הנח לו”, אבל משנחלקו מה הוא אומר (הושע י): "חלק לבם עתה יאשמו”, הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת' (ב"ר לח,ו). לכן נראה שזהו שרצו להשאר מאוחדים וכך ה' לא יכה אותם על חטאיהם בע"ז. לכן נאמר שאמרו שהרקיע מתמוטט ולכן צריך לעשות סמוכות, לא שהכוונה שהמגדל בצורתו הפיזית יתפוס את הרקיע, אלא שאחד לכך וכך שנים ה' מביא דין על העולם, שכך קבע בבריאה שיבוא חורבן כל כך וכך שנים בשל שכביכול כבר לא יכול לשתוק על חטאיהם שמצטברים במשך מספר השנים הזה, ולכן מביא כליה בדין כל מספר כזה של שנים. לכן צריך לעשות כעין סמוכות כמו שעושים בטבעי כדי להעמיד דבר למעלה, יחד עם זה שהוא גם מגלה על אחדותם (שזה רוחני), שזה כנגד הצד הטבעי שהעולם עומד להתמוטט, יחד עם הצד הרוחני שה' מביא לעולם חורבן בשל חטאיהם – שנגד זה עומדת אחדותם וקובעת שאין לו להענישם בשל שיש בהם אחדות, וכך העולם לא יחרב, שלא יתמוטט הרקיע, פירוש שלא יבוא חורבן מהרקיע לעולם – לא יבוא חורבן מה' שבשמים. זהו: “ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (פס' ו), שה' אומר שבמקום אחדות שמביאה לתיקון בעולם הם משתמשים בה כדי לחטוא, שיש אחדות בכולם (בעם ובשפה), וזה מה שהם מתחילים לעשות? לבנות מגדל כדי שיוכלו לחטוא (שנאמר "החלם" כרמז לחולין, למרוד בה' [ראה ב"ר כג,ז]), "ועתה לא יבצר" וגו' – אם הם ימשיכו כך הם באמת יקבלו את תכנונם, שה' לא יכם, וכך יחטאו וישחיתו את כל העולם בע"ז שתתרבה כמו שמתכננים (להיות באחדות כדי שיוכלו לחטוא בע”ז בלי שה' יעצור בעדם ע”י הכאתם); לכן בלל שפתם והפיצם כדי שלא יהיו באחדות. מובא במדרש: 'אמרו: לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים, נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות. ונחלקו לג' כתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם, וא' אומרת נעשה עמו מלחמה, וא' אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם. זו שאמרו נעלה ונשב שם, "משם הפיצם ה'”. וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין, וזו שאומרת נעבוד שם עבודת כו"ם בלע ה' פלג לשונם, שנאמר "ויפץ ה' אותם משם"' (תנחומא "נח" סימן יח). שתכננו כעין להכות את ה' כביכול ע"י שלא ישארו בתחתונים אלא יהיו כעין בעליונים, שיהיה בהם כח של מעלה (כעין הרקיע) כדי שה' לא יכם, שזהו בתחתונים שמתגלה בו גשמיות שאותה ה' מכה. ונחלקו לשלוש כיתות עד כמה היו קיצוניים במחשבתם להילחם בה', חלק אמרו רק שיעלו וישבו שם, כביכול שימנעו מה' להכותם (שזהו שישבו ברקיע – שימצאו בגילוי רוחני שמגן עליהם – שזהו באחדותם שהוא הרוחני שמגן עליהם בשמים), ולא שמתכוונים שיוכלו להרבות ע”ז, אלא שהם עובדים ע”ז וה' לא יכם. חלק אמרו לעשות מלחמה שזה בהתרסה גמורה וחמורה שכביכול בשל אחדותם ה' לא יכול להם כלל והם יגלו ע"ז אדירה בעולם עד מחיית כל זכר משם ה' בעולם, שזהו מלחמה גמורה בה' (ואף ילחמו במי שמשמיע שם ה' בעולם, כעין שעשה נמרוד לאברהם). והיו חלק שאמרו שכך יוכלו לעבוד ע"ז בצורה חופשית בלי לפחד מעונש, שזהו שיעבדו שם ע"ז, שיהיה גילוי של אחדות (שזהו שיעבדו במגדל) ולכן לא יחששו כלל לעבוד ע"ז כי ה' לא יכם (להבדיל מהקבוצה הראשונה שרק אמרה שהם עובדים כהרגלם ע”ז, רק רוצים למנוע מהעונש, הקבוצה האחרונה אמרה שבעקבות כך ירבו עוד יותר בע”ז שלהם שלכן באים למנוע מה' שיכם כדי שיוכלו עכשיו להרבות הרבה יותר; והקבוצה האמצעית היא הכי קיצונית שתכננו להרבות בלי סוף ע”ז עד שמילוי העולם כולו בע"ז וילחמו בכל גילוי של שם ה' בעולם). בפרקי דר"א (פרק כד) מובא: 'עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל … ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלקיו, ואמר "בלע ה' פלג לשונם"'. שזה כרמז שבנו אותו עד שהגיעו לגובה של שבעים מיל, כרמז לשבעים אומות, ואברהם עבר שם וקללם בשם ה', כיון שפעלו כדי להילחם בגילוי שם ה'. שזהו מעלתו של אברהם שהחל לקרוא בשם ה', ולכן הוא וזרעו ההפך מהם, ולכן בבנ"י מתגלה שבעים ביורדי מצרים כנגד שבעים אומות. כשהגיעו כעין לגילוי של שבעים מיל היה בזה ביטוי לכלל העולם (שבעים אומות) שהתגלה במגדל, שזהו כגילוי כמו מחשבתם לאחדות האומות במגדל; שהכוונה בזה שכאשר היה ביטוי חזק של גילוי כמחשבתם לגלות אחדות גמורה, אז ה' ירד והפסיקם, שהגיע הזמן לבטל את מחשבתם.