"והקרבתם עלה לה' ריח ניחח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם יהיו לכם” (במדבר כט,ח). קרבן מוסף של יוה”כ הוא פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים. ברש”י על קרבן מוסף של פסח מובא רמז שסוגי הבהמות האלו בקרבנות הם כנגד האבות: '"פרים" - כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם”. "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש”י; במדבר כח,יט). ממילא נראה גם כאן שהם מרמזים על האבות, כיון שביוה”כ נאמר הסליחה על העגל, ולכך נקבע יום זה כיום כפרה: 'עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי וירד בעשור, והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה "סלחתי כדבריך”. וקבעו הקדוש ברוך הוא יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר"' (תנחומא “כי תשא” סימן לא). וכשמשה ביקש כפרה על חטא העגל הוא השתמש גם בהזכרת האבות: "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך” וגו' (שמות לב,יג), לכן ביוה”כ יש גילוי כנגד זכות אבות שזה היה חלק מרכזי בכפרה על העגל שהיא שורש יוה”כ. כנגד אברהם יש קרבן אחד (פר אחד), וכנגד יצחק יש קרבן אחד (איל אחד), ואילו כנגד יעקב יש שבעה כבשים; אולי זה משום שאברהם ויצחק הם כעין יחידים, שהרי לא כל זרעם הלך אחריהם ולכן מתגלה שהם כעין מיוחדים בעצמם, ואילו ביעקב כל זרעו המשיך אחריו ולכן זה מתגלה ברבים (או כנגד הגילוי בזרעם, שממשיך דרכם בעולם הוא אחד [להבדיל מקודם שאמרנו שהם עצמם זה האחד], באברהם זה רק יצחק, וביצחק זה רק יעקב, ואילו ליעקב כל זרעו הלך אחריו, שזהו ילדיו הרבים שהם ממשיכים את דרכו בעולם ולא אחד). כנגד יעקב מתגלה בשבעה כבשים, כרמז שבנ”י הרבים באים למלאת את גילוי שם ה' בעולם ולכן זהו שבעה כנגד העולם שנברא בשבוע הבריאה. אולי ביוה”כ העולם כולו מתקדש ומתעלה, ולכן כנגד זה מרמזים על שלושת יסודות עמידת העולם בקדושה, כדי לחזק את קביעת הקדושה בעולם. העולם עומד על שלושה גילויי קדושה: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). כנגד זה בקרבנות מוסף של יוה”כ: הפר מרמז לאברהם שעשה את הפר לאורחים, כך שזה מרמז על הכנסת אורחים – 'גמילות חסדים'. האיל מרמז על יצחק בעקידה, לכן זהו כנגד 'העבודה' (עבודת הקרבנות). הכבשים מרמזים על יעקב שפעל כצדיק מול לבן הרשע, ולכן זה מרמז על 'התורה' שמלמדת אותנו איך לפעול בעולם לגילוי קדושה ונגד הרשעה; ולכן זה שבעה כרמז למציאות העולם (שנבראה בשבוע הבריאה) שאת כולה אנו מתקנים ומקדשים ע”י התורה. וכן התורה מחולקת לשבעה ספרים (שבת קטז,א) [שאולי הם שבעה כנגד שבעת ימי הבריאה כיון שהעולם נברא ע”פ התורה (ב”ר א,א) ולכן מתגלה זה כזה; ולכן הפס' שמביאים ללמוד על שהתורה היא שבעה ספרים יש בו גם אפשרות לפירוש אחר, שהכוונה לשבעת ימי הבריאה (רש"י; משלי ט,א), כיון ששניהם אותו שורש]. עוד אפשר שיש שלושה טעמים ליוה”כ: ביום זה נימול אברהם ולכן יש בו כפרה (פרקי דר”א, כט), ביום זה היתה העקידה (לחלק מהמדרשים), ביום זה קיבלנו את הלוחות השניים ולכן יש בו סליחה ומחילה (תענית ל,ב). הפר כנגד ברית המילה של אברהם, שהפר נאמר אצל אברהם כשהכניס אורחים ביום השלישי למילתו כשהיה בשיא הכאבים. האיל כנגד העקידה. הכבשים כנגד קבלת הלוחות, כרמז להליכה אחר ה': “ואתן צאני צאן מרעיתי” (יחזקאל לד,לא), והם שבעה כנגד שיש גילוי של שבעה ספרים בתורה. אולי אפשר שיוה”כ הוא חותם את עשי”ת, שמעלה אותם לקדושה גבוה (שיש ביוה”כ), לכן כנגד ר"ה שבו נעשתה העקידה (לפי חלק מהמדרשים) מקריבים איל שמרמז על העקידה; שכך מעלים את הכח לזכות בדין ביוה”כ [יותר ממה שהיה בר”ה] (ע"י זכרון העקידה והתחברות עכשיו להשפעתה למסירות נפש לה'). כנגד יוה”כ עצמו זהו פר שמרמז על מילת אברהם בו ביום, שנתן פר לאורחים בהיותו כואב ממילתו. ושניהם אחד כרמז שהיום הזה הוא אחד מהתורה (ר”ה יום אחד מהתורה, ויוה”כ יום אחד). שבעה כבשים כנגד שבעה ימים שיש בשבוע, שבשבעת הימים הפשוטים בעשי"ת (שאין בהם חג, שזהו עשי"ת פחות יום של יוה"כ, ויומיים ר”ה שנעשה יומיים בפועל, יוצא שנשאר שבוע) מתקן את כל הימים האלו שבהם עבר וחטא השנה (כגון יום ראשון מכפר על כל ימי ראשון השנה), וזה בכבשים שבהם יש רמז לכיבוס עוונות (פסיקתא רבתי, טז), שכך הוא עכשיו מכפר על הנעשה השנה. שכל זה כדי לכפר ביוה"כ לבנ"י על חטאינו ולהוציאנו זכאים בדין, ולכן מרמזים על זה בקרבנות. אולי אפשר שיש שלושה כרמז למניעת החטא בעולם, כמו שמתגלה ביוה”כ שאנו מתקדשים כמלאכים. שאותם שלושה הם: 'עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא' (אבות ד,א). פר מיועד להרבעה, ולכן רומז לטיפה סרוחה. האיל הוא כבש שגדל (בן שנתיים), ולכן כרומז שהולך ומתקדם למקום רימה ותולעה (כאיל שגדל וימשיך עד שימות ויהיה בו רמה ותולעה). הכבשים רומזים על 'לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון', שה' דן אותנו על עוונותינו, וזה נרמז בכבש שמרמז (כעין כבס – כיבוס) על כפרת עוונות: 'כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל, כד"א "אם יהיו חטאיכם כשנים" וגו' (ישעיה א' י"ח)' (פסיתקא רבתי, טז) [כבש גם מרמז בלשון כפיה שנכבש ככבוש, אבל סופו לצוף, שזהו כרמז שסופו לעלות לשמים לידון לפני ה'], וזה בשבעה כבשים כרמז לתורה שיש בה שבעה ספרים, ולבריאה שנבראה בשבוע הבריאה, שעל זה דנים אותנו – על קיום תו”מ וההשפעה על תיקון וקידוש העולם.