"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים" (דברים לא,יח). 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב). 'למעשה אסתר – הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י). ראה הסבר לדרשה זו ב'לזמן הזה', אדר, 'אסתר מן התורה מנין?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. כיון שבפס' זה נרמז על ימי אסתר אז לכאורה יש עוד רמזים בפס' שמגלים על הזמן הוא. חז"ל דרשו על הפס': '(דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אמר רבא: אמר הקב"ה: אף על פי שהסתרתי פני מהם, בחלום אדבר בו' (חגיגה ה,ב). שזה מרמז על הנעשה בימי אסתר, שבחלום הודיעו למרדכי על הגזרה: '"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש”י; אסתר ד,א) [ראה בת”ת על הפס' שמעמיד את הדרשה של 'אסתר מן התורה מנין?' על בסיס הדרשה הזו]. אולי גם נרמז "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא”, שיש כעין דגש על היום ההוא המיוחד, שזהו שמודגש "היום ההוא", שזהו שהמן רצה להרוג את כל היהודים ביום אחד מסויים, וכך כתב באגרות שיהיו מוכנים ליום המיוחד הזה: “להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז. פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה” (אסתר ג,יג-יד). ולמה קרה כך שהמן גזר להרוג את כל היהודים ביום ההוא? זה בגלל שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? … אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א). זהו שנאמר בפס' שה' מסתיר את פניו בגלל שפנו לע"ז: “על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים". (ונאמר "על כל הרעה אשר עשה כי פנה" וגו', שזה כעין מרמז לריבוי, שעשה רעה, שלא נאמר רק שעבדו ע"ז; שזהו שנעשתה הגזרה גם בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש, כמו שהביא רש"י, שזהו הרעה הנוספת לכך שהשתחוו לצלם). בעקבות מעשה פורים נעשה השלמה למעמד מתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" – קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). כך שהיה בגלגול מעשה פורים עניין חשוב להשלמת קבלת התורה, שלא יהיה רק מכפיה אלא גם מרצון, שזהו שקיבלו על עצמם בפורים את התורה על אף שהיה הסתר פנים, שלא ראו בגלוי את יד ה' אלא נעשה כעין בצורה טבעית (לעומת מתן תורה שהיה בגילוי ה' גדול ולכן לא יכלו לסרב, שזהו שכפה עליהם את ההר כגיגית ולא יכלו לסרב). לכן נאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני", שבעקבות הסתרת הפנים שלכן באה הגזרה, כשנצלו שמחו וקיבלו עליהם את התורה מרצון, וזה בהסתר פנים שאין גילוי ה' כבמתן תורה, ולכן אז נעשה השלמה של "אנכי" – של קבלת התורה בה נאמר ושמעו כל ישראל "אנכי ה' אלקיך” וגו'; זהו "ואנכי", עם וו' החיבור כרמז שמחבר לנעשה קודם, לקבלת התורה שבמתן תורה, שמשלימו עכשיו בהסתר פנים שכך קיבלו עליהם שוב את התורה, וברצון. בפס' קודם נאמר: “והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות" (פס' יז), ומובא בגמ': 'מאי "רעות וצרות"? אמר רב: רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון: זיבורא ועקרבא' (חגיגה ה,א). שזה רומז שבהסתר הפנים שבזמן אסתר היו שני חשובים שהיו חזקים ורצו להביא רעה על ישראל, שזהו אחשוורוש והמן ששניהם שנאו יהודים, המן פעל להשמיד את ישראל, ועל אחשוורוש נאמר: '"וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן" (אסתר ג, י), רַבָּנָן אָמְרִין: אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵהָמָן הָרָשָׁע' וכו' (אסת"ר ז,כ). וזה כעין שתים שנעשות צרות זו לזו שזה מבטא שאי אפשר לרפאותו: 'זיבורא ועקרבא – נקיט הכי משום דאמרינן במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (דף כח:) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא. הלכך היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי דקשה לעקרב ולא בחמימי דקשה לזיבורא' (רש"י). שכך כיון שאחשוורוש והמן רצו להרוג את היהודים היה נראה שאין סיכוי להציל ממכה זו. בפס' הבא נאמר: “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (פס' יט). כעין רמז שבעקבות מעשה פורים נכתבה מגילה חדשה – מגילת אסתר, וזה כעין שירה מרוב שמחה שיש בקריאת המגילה בשמחת פורים. חז"ל דרשו מהפס': 'אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר (דברים לא, יט) "ועתה כתבו לכם את השירה"' (סנהדרין כא,ב). מסביר החינוך: ' … וְגַם לְמַעַן יִקְרְאוּ בִּסְפָרִים חֲדָשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, פֶּן תָּקוּץ נַפְשָׁם בְּקָרְאָם בַּסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים שֶׁיַּנִּיחוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם' (החינוך; מצווה תרי"ג). שבמצווה זו יש טעם כדי שיהיו יותר מחוברים לתורה, שזהו כעין הנעשה בפורים שהתחברו יותר לתורה ולכן באופן טבעי קיבלו על עצמם את התורה מרצון. עוד דרשו: 'ר"ע אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? שנאמר (דברים לא, יט) "ולמדה את בני ישראל"' וכו' (מגילה כא,ב), שצריך ללמד עד שהתלמיד יבין היטב, שזה כרומז על פורים, שהמגילה חביבה ולכן נותן דעתו עליה לשמעה, שלכן יכול לשמוע משני קוראים (מגילה כא,ב) כיון שמבין היטב אע"פ שנקראת ע"י שנים יחד.