“כד ברא קודשא בריך הוא לעלמא, ברכיה בשיתא יומיה ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה, כמאן דבנה ביתא וגמר ליה לעבידתיה עביד יומא טבא' (תנחומא בראשית סימן ב).

"דמחייבין דבית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה קודשא בריך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומי ונח ביומא דשבתא וברכיה וקדשיה כאינש דבני ביתא וכד מצבית ליה וגמר ליה לעיבידתיה - עביד הילולא חד יומא כדאמרי אינשי הילול בתי וכו' (שאילתות א).

“אמר לו הקב”ה למשה, חנוכא דביתא במאי הוי, בסעודתא”. (זוהר; ויקרא ג,ב).

“מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ”. (דברים כ,ה)

רבי יונה אבן ג’אנח (ספר השרשים) “וְלֹא חֲנָכוֹ” היינו בסעודת חנוכת הבית”. וכן ברד”ק (ספר השורשים, ערך חנך): “כי התחלת האכילה בבית החדש יקרא חנוך, עמו שיקרא תחילת הלימוד בנער, ומנהג הוא שעושים סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית החדש“.

“סעודת חינוך הבית בוודאי הוא דרך רֵעוּת, בפרט בעוונותיו הרבים אותם סעודות וחינוכים שעושים ההמון עכשיו הוא קלון ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש, וכן מצאתי שפסק מהר”ם”. “ומכל מקום נראה מי שהוא ירא אלקים ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצוות, וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש, אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה ולדרוש בו מעין המאורע, שפיר הוה סעודת מצוה”. (ים של שלמה)

"וכל טעם הסעודה הוא שעושה זה לכבודו יתברך שזיכהו בחסד זה ולפרסם טובו וחסדו יתברך. גם הוא לסימנא טבא על דרך מה שאמרו רז"ל על דברים הבאים על השלחן בריש שתא לסימנא טבא. וכמו שבראש השנה אנו אוכלים מאכלים שיש בשמותם משמעות של בשורות טובות. כך יש לעשות בראש כניסתו לביתו שיהיה עם סעודה ושמחה שיהיה בזה סימנא טבא לכניסתו לבית בשמחה ובתורה ובהודאה להשם יתברך. (תורה לשמה; תפד).

'דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל' (מג"א; שו"ע תקסח).

בפרשתנו:

"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. אדנ'י ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א'ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג,כג-כה).

מעלת א"י גדולה מאוד ליושבים בה:

ואחרי כן קבר אברהם את שרה — ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים' וכו' (ראב"ע בראשית כג,יט [900 שנה]). חלקת השדה — חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא' (שם לג,יט [קניית מקום בשכם ע”י יעקב]).

סיפר הרב שמואל זעפרני: היה מעשה במישהו שבנו רצה ללכת ליחידה קרבית והאב לא רצה לחתום כי אח אחד שלו נהרג בצבא. ואח אחר נהרג בתאונת אופנע. ופחד שיקרהו אסון ח"ו כמו שקרה לאחיו. שהרגיש שמידת הדין מתוחה עליהם. ובאו האב ובנו הצעיר אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שיכריע ביניהם. והרב שמע והיה לו צער גדול לשמוע ששני אחים נהרגו ל"ע. ושאל את בעל הבית האם נכנסת לבית חדש. אמר לו שנכנס לבית בשכונת בקעה בירושלים. ושאל אותו הרב האם עשית חנוכת בית? אמר לו: לא. ענה הרב ואמר: לכו ותעשו עכשיו חנוכת בית. למרות שעברו מאז כבר עשר שנים. ואחר כך יכול הבן ללכת ליחידה קרבית ואין לכם לחשוש כלל. וכך היה הרב זצ"ל מקפיד לשאול בכל מקרה של שלום בית וכד' על כך.