"וַנִּצְעַק אֶל ה’, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ" (במדבר כ, טז)

בפירוש "אבני אליהו" על התפילה (פירוש רבי אברהם בן הגר”א על התפילה, המורכב מדבריו ודברי אביו הגר”א, הפירוש מודפס בתוך סידור “אישי ישראל”), עומד המחבר על משמעות ברכת “שמע קולנו” בתפילת שמונה עשרה:

הנה, אין אנו אומרים “שמע אמירתנו”, או “דיבורנו”, אלא “שמע קולנו“. כי יש הבדל בין “קול”, לבין “דיבור”.

ב”דיבור” - אדם מסביר ומטעים את כוונתו, ואילו “קול” הוא עצם ביטוי הרצון, ללא טעמים או נימוקים (ובלשונו - “פירוש, שיש הבדל בין דיבור לקול. דיבור הוא להטעים את כוונתו, וקול, הוא קול דברים היוצאים מרצון האדם בלא טעם”).

ובהתאם לכך, כשאומרים “לשמוע בקול“ מישהו, הכוונה היא למלא אחר רצונו, ללא קשר לצדקת נימוקיו או הסבריו, ומביא המחבר ראיות רבות לכך, למשל:

הקב”ה אומר לאברהם בפרשת וירא (בראשית כא, יב): “כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ“, כלומר, עשה כרצונה, למרות שאתה סבור שאין לה נימוק מספיק ולא מוצדק בעיניך לגרש את ישמעאל.

דוגמה נוספת, נאמר (בראשית כו, ה): “עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי”, והכוונה היא לשבח את אברהם, שעמד בניסיונותיי (עיין רש”י שם) וקיים את ציוויי מכוח עצם העובדה שכך רציתי וציוויתי, גם כשהדבר היה נראה בעיניו חסר טעם.

ואף כאן בפרשתנו, בברכה זו: "וַנִּצְעַק אֶל ה’, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ", אנו מבקשים מהקב”ה שימלא רצוננו גם אם אין לכך טעם מספיק ואין לנו די זכויות שיצדיקו זאת, וזהו “שמע קולנו”.

וממשיך המחבר, בזכות מה רשאים אנו לבקש בקשה כזו? בזכות האבות, שמילאו אחר רצון הקב”ה ומצוותיו גם מבלי להבין את הטעמים לכך. כך, מידה כנגד מידה, מבקשים אנו שהקב”ה ימלא את רצוננו וישמע את “קולנו” גם כשאין לנו הסברים וזכויות המצדיקות את קבלת הרצון.

בפירוש “רינת יצחק” על התורה (הרב אברהם יצחק סורוצקין) מובאים דברים אלה של ה"אבני אליהו", והוא מוסיף ומבאר לפי זה את הפסוק: “וַנִּצְעַק אֶל ה’, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ”, על פי פירוש רש"י: “בברכה שברכנו אבינו, הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים“ - ההסבר בכך הוא, שעם ישראל התברך בברכה מיוחדת, שישמע ה’ את קולו גם בהיעדר זכות או טעם, בזכות האבות שקיימו את המצוות בלי טעם.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/