"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" וגו' (במדבר יט,א-ב). 'ג' שבפרה ... שבעה הזאות שבפרה מעכבות זו את זו ... ג' שבפרה – "חוקה" ... שבע הזאות שבפרה מעכבות זו את זו – "חוקה"' (מנחות כז,א). 'ג' שבפרה אדומה – עץ ארז ואזוב ושני תולעת ... שבע הזאות שבפרה – "והזה אל נכח פני אהל מועד" וגו'' (רש"י). נראה שאלו מעכבים בשל שנאמר בהם חוקה, כרמז שפרה אדומה מכפרת על טומאת מת, ועניין המיתה בישראל חזרה בעקבות מעשה העגל: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). אמנם גם לגוי יש טומאת מת (תלוי בדעות, בגמ' ביבמות סא,א), אבל העיקר זה המתגלה מיתה בישראל שיכולנו שלא למות, ולכן זה כנגד העגל. שפרה אדומה היא כפרה לעגל: 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך; אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח [וראה הרחבה ברש"י בפס' כב]). לכן נרמז שזה 'חוק' ב"חקת התורה", כרמז שהעגל פגם במעמדנו שהיה ממתן תורה, ולכן כדי לכפר צריך שלא לשנות ממה שצריך. ג' שבפרה מתגלה כנגד העגל, כמו שמביא רש"י: '"עץ ארז ואזוב ושני תולעת" - ג' מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו' (רש"י; במדבר יט,כב). אולי בנוסף כנגד שחטאו בשלושה דברים בעגל – בע"ז ש"ד וג"ע (שמות לב,ו; רש"י). ארז כנגד ע"ז, כמו שיש עץ אשרה, שמגאוותם כפרו ועבדו ע"ז. אזוב כנגד ש"ד כעין ש-חור נהרג והיה מת שוכב על הקרקע, כעין אזוב שהוא נמוך ואין בו חיות. תולעת שני כנגד ג"ע, שהזיווגים נעשים אצל כל היצורים החיים (אדם וחיות), ואדם שחוטא בעריות מתדרדר ונופל ממעלתו, שרודף אחר תאוותיו עד שנעשה כעין חיה ולא אדם, ולכן מרמז על מעמד חיה נמוכה שזהו תולעת: "תולעת ולא איש"; וזה בצבע אדום כרמז שבא על אשה, שגילה את מקור דמיה (כעין ויקרא כ,יח). עוד אפשר שכנגד שלושה סוגים שהיו בחטא העגל: היה את הערב רב שיזם והחטיא, והיה את כלל ישראל שהתדרדרו וחטאו, והיה את שבט לוי שלא עבדו את העגל. הארז הגבוה מרמז על הלוים, שזה הראה את מעלתם הגבוה שלא חטאו כשאר בנ"י. האזוב מרמז על הערב רב שהם היו היפך מלוי, שהם החטיאו ולכן זהו אזוב שהוא נמוך – היפך מהארז (כעין "וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר" [מלכים א ה,יג]. וכן יש אזובי הקיר, שהוא גדל על הקיר, כטפל לו, כמו שהערב רב יצאו ממצרים כטפלים לישראל). והתולעת כנגד שאר בנ"י שהלכו אחר הערב רב, וזהו כתולעת שהיא קטנה (שבזה דומה לאזוב – הערב רב), ותולעת הולכת ואוכלת מהאזוב ומהארז, שכך בנ"י היו כעין קשורים לשניהם, כעין בין שניהם – לא יזמו לחטוא כמו ערב רב, אבל כן חטאו שלא כלוים; וכן חטאו בעגל (כערב רב), אבל כשמשה חזר הם חזרו בהם וברחו (כלוים); וזה אדום שבעקבות חטאם חזר המוות לבנ"י. אולי גם מרמז שמשה ביקש כפרה בהזכרת זכות אבות, לכן שלושה דברים כנגד שלושת אבות: אברהם התנסה בעקידה ("נסה את אברהם" [בראשית כב,א]), שזה מלשון נס – הורם גבוה כדגל רם ונשא שיראו אותו (אברבנאל; רס"ג [בראב"ע]. ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', תשרי, "והאלקים נסה את אברהם", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ולכן זהו כארז שהוא גבוה (וחזק כמו שאברהם התחזק ועמד בניסיון). יצחק הלך אחר צו אביו, שזהו נמוך שנכנע לפני דברי אביו ולכן צמח כעין רמז שהוא בנו של אברהם (ששניהם צמחים – ארז ואזוב) אבל נמוך כנכנע לפניו (ועלה לעקידה, שהיה שכוב שם, ששכיבה זהו הכי נמוך שאפשר באדם); וכן כרמז שיצחק נדבק בא"י – שלא ירד לחו"ל ולכן כעין אזוב שתפוס בקיר. יעקב ברח ללבן מפני עשו, וגם מלבן הוא ברח בחזרתו, וכן ירד למצרים מפני הרעב, לכן זה נרמז בתולעת שהולכת ממקום למקום, וזה בצרותיו ולכן רומז לנמיכות קומה בשל כך (ולכן דווקא תולעת), ובצבע אדום כרמז לצרות (כעין דם). מזים מדם הפרה שבע פעמים: "והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים" (במדבר יט,ד), כרמז שהם פגמו במעמד של מתן תורה שהוא תיקן את העולם והעמידו כסיום הבריאה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן מזים – '"אל נוכח פני אהל מועד" - עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם' (רש"י; במדבר יט,ד), שהמקדש כהמשך של כח מתן תורה (שהשכינה עברה אליו מסיני) והוא מוכיח על הכפרה לעגל (תנחומא "פקודי" סימן ב), ולכן מזים שבע פעמים כנגד שבוע הבריאה, שקלקלנו את המעמד של מתן תורה שהיה לקידוש העולם (ולכן מזה כנגד פתח ההיכל, שהמשכן כנגד הנברא בשבוע הבריאה [תנחומא שם]). וסה"כ יוצא עשר (3+7) כרמז לעשרת המאמרות שבהם נברא העולם, שאנו באים לגלות בעולם את דבר ה' שמתגלה בתורה וזה כנגד דבר ה' במאמרות שבזה נברא ועומד העולם (ולכן יש עשרת הדברות שבהם כלולה כל התורה, כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם), לתקן את העולם בקדושה בגילוי ה'; שהיסוד של זה הוא במתן תורה בו קיבלנו את התורה ועשרת הדברות והושפע תיקון לכל העולם, אלא שחטאנו בעגל ובכך פגמנו בשלמות גילוי הקדושה שהייתה אז, ולכן מרמזים בפרה אדומה כנגד זה כדי לתקנו. אולי גם שבע הזאות כנגד שבנ"י חיכו עד סוף השעה השישית שמשה יחזור, וכשלא בא חטאו בעגל (שבת פט,א), לכן מזים שבע כנגד השעה השביעית בה החלו למרוד ולחטוא בעגל. '"ויקחו פרה" – שלא יקחו עגלה ויגדלו' (ספרי זוטא), אולי כיון שחטאו בעגל לא ראוי שיחלו לגלות את עשיית הפרה מהזמן של היותה עגלה, כי אז זה מדגיש מידי את העגל, כעין המשך ממנו ולא כפרה עליו; לכן לוקחים דווקא פרה שהיא אמא ובאה לכפר על בנה. '"ויקחו אליך" – לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר' (רש"י), אולי זה מודגש תמיד כדי לגלות כפרה בפרה אדומה, ולכן מודגש גילוי של משה שעמד והתפלל לה' שיכפר לבנ"י עד שה' סלח; וכן משה עצמו לא חטא, ולכן מגלה גילוי של אי קשר לחטא העגל; וכן משה הוריד את התורה, והעגל פגם במעמד מתן תורה, ולכן יש גילוי משה לתקן ולקשר למעמד שהיה במתן תורה. אסור שיעלה עול על הפרה אדומה: '"לא עלה עליה עול" - כשם שפרקו מעליהם עול שמים' (רש"י). אולי גם כרמז שהעגל פגם בחיבור לתורה, ולכן בתיקונו מרמזים על חיבור גמור לתורה, שזהו בהורדת העול: 'רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ' (אבות ג,ה). וכן בנ"י עבדו לעגל, ולכן כנגד זה מגלים אי עבודה בצורה גמורה, כתיקון לעבודתם. 'אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה כבאיש, ואין כשרין אלא ביום. מניין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת? ת"ל "תורה". יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש? ת"ל "זאת". ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב ומיעט, אמרת הרי אנו למדין כולן מהזאת מימיה, מה הזאת מימיה אינן כשרין באשה כבאיש ואין כשרין אלא ביום, אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת הואיל ואין כשרין באשה כבאיש אין כשרין אלא ביום, ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש הואיל וכשרין באשה כבאיש כשרין נמי ביום ובלילה' (יומא מב,ב). אולי הפעולות שעד סיום השריפה מרמז כדגש כעין עונש בפרה כדי שיכפר על החטא, ולכן בו מתגלה דברים שמדגישים את החטא; וכיון שכל הנשים לא חטאו בעגל (במדבר רבה כא,י) לכן אין זה בנשים (אמנם גם הלויים לא חטאו בעגל, אבל כלל בנ"י הגברים חטאו ולכן לא מפרידים ביניהם; בפרט שהלוים לא מנעו מהשאר לחטוא, להבדיל מהנשים שהוכיחו אותם אבל לא שמעו להן [' ... ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן'. שם]), וזה דווקא ביום כיון שעיקר החטא היה ביום, שבשעה השישית באו לחור ולאהרן ואספו ונתנו לו את נזמי הזהב ונעשה העגל, וכן למחרת חטאו מהבוקר במשך שש שעות עד שמשה בא. או אולי החלק שעד סוף השריפה קשור לגילוי של המעשה בפרה (עד שבאים לאסוף שאז היא כבר אפר וכעין בוטל כל גילויה כ-פרה שעכשיו היא אפר גמור) ולכן כנגד הגילוי של החטא, לכן זה רק ביום כרמז שבאים לטהר את גילוי החטא, שבאים להחזיר את גילוי התורה בשלמות, ולכן זה ביום, שיש אז אור גדול בכל העולם כרמז ל"ותורה אור" (משלי ו,כג), שהתורה הייתה בשלמות לפני שחטאו ועכשיו באים לכפר כעין לכמו שהיה קודם לחטא. לכן גם זה לא בנשים כיון שהן לא מצוות על לימוד תורה, כך שבהם לא מתגלה התורה בשלמות במעשה, שזה כולל לימוד תורה. הפרה אדומה כרמז לחטא: '"אדמה" - על שם (ישעיה א) "אם יאדימו כתולע", שהחטא קרוי אדום' (רש"י). אולם אולי גם רומז שאהרן עשה את העגל בשל שראה שהרגו את חור: '(שמות לב, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו", מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם; מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א), לכן כרמז על שורש חטא העגל אותו באים לתקן זה באדום כעין דם רמז להריגת חור. וכן אדום דומה לזהב (משנה יומא ד,ד), ולכן בזה כעין רמז שהיא האמא של עגל הזהב (ולכן ביוה"כ שבו הורדו הלוחות השניות ונסלח על מעשה העגל [תענית ל,ב] נעשית העבודה במחתה של זהב אדום [משנה יומא שם]). '"זאת חקת התורה" – רבי אליעזר אומר: נאמר כאן "חקה" ונאמר להלן "חקה" (ויקרא ט״ז). מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר' (ספרי). בפרה אדומה באים לכפר על חטא העגל, לכן נעשה בבגדי לבן כדי לרמז שאנו באים בעשיית הפרה אדומה להסיר מעלינו כל קשר לחטא העגל, ולכן בבגדי לבן הרומז לכפרה כהיפך מאדום, כפס': "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיהו א,יח). 'דתניא: "עול", אין לי אלא עול, שאר עבודות מנין? ת"ל (במדבר יט, ב) "אשר לא עלה עליה עול" מכל מקום. אם כן מה ת"ל "עול"? עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה' (סוטה מו,א), אולי בנ"י חטאו בעגל בגלל שהתרגלו לע"ז במצרים, והערב רב שהיה אתם במצרים משכם לחטוא כמו במצרים; לכן העבודה והעול מרמזים על השפעת שעבוד מצרים לחטאם בעגל, לכן כדי לכפר צריך שלא יהיה את השורש הזה, ולכן אסור שיעלה עליה עול או שיעשה בה עבודה. אבל יש הבדל כיון שעול מצרים היה עלינו כל הזמן במצרים שהינו תחת יד מצרים המשעבדים, לעומת עבודה ששועבדו כשעבדו אבל היו זמנים ביממה שלא עבדו; לכן עבודה אסורה דווקא כשנעשית עבודה ואילו עול פוסל גם שלא לעבודה, שעול תמיד פוסל.