"וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים" (במדבר יג,יח-כ). משה אומר למרגלים לבדוק את הארץ, מה המיוחד דווקא בדברים אלו? (ראה הסברים מה משה אמר להם לרגל, ברמב"ן, רשב"ם, ספורנו, אור החיים, מלבי"ם ועוד.) רש"י מסביר את הפס': '"את הארץ מה היא" - (במ"ר) יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין. "החזק הוא הרפה" - (במ"ר) סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם שסומכין על גבורתם ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם. "הבמחנים" - תרגומו הבפצחין כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה. "הטובה היא" - במעינות ותהומות טובים ובריאים. "היש בה עץ" - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו. "בכורי ענבים" - ימים שהענבים מתבשלין בבכור'. לפי דבריו אפשר שחילק לשלושה חלקים (ולכן נאמר על בדיקת "הארץ" שלוש פעמים, וכן מחולק לשלושה פס'), דבר ראשון זה בדיקת האנשים עצמם, כמות האנשים וכוחם הגופני הקיים בהם, האם הם חזקים או חלשים, שזה מתגלה ע"פ התנהגותם (שלזה רמז בפס' השני) שהחזקים יושבים בערי פרזים והחלשים במבצרים (וזה קשור לארץ שהשפיעה עליהם, אבל עכשיו זה כבר קיים בהם). דבר שני זה מצד הארץ, האם יש בה מעיינות ומים טובים ובריאים, שזה השפעה של הארץ על האדם, שמחזקת או מחלישה אותו; וכן בארץ קיימים מבצרים שמגנים עליהם ומקשים על כיבושם. הדבר השלישי זה מהצד הרוחני, האם יש להם זכות שתגן עליהם משמים; ולפי זה גם שמנה או רזה קשור לזכות, האם יש לאנשים שם הרבה זכויות (כשומן שמרמז על שפע) או שדלים מזכויות. או שהכוונה לשומן הארץ, אלא שהיא משפיעה לרעה, שמשומן רב באים לכפירה, כעין "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב,טו), ולכן זה רמז לבדיקת זכויותיהם בנוסף לזכות של הכשר שבהם. אולי אמר להם לבדוק דווקא דברים אלו כרמז לאבות, ולכן סיים בכך ש"והימים ימי ביכורי ענבים", שזה תחילת זמן בישול הענבים, כרמז על התחלה, שזהו כאבות שהם תחילת גילוי בנ"י. הפס' על הגילוי שמצד האדם זה כנגד יעקב שהוא בחיר האבות, ולכן מתגלה בגילוי האדם, וכן בריבוי האנשים ("המעט הוא אם רב") כרמז שממנו בנ"י המרובים. הפס' השני שכנגד השפעת הארץ זה כנגד יצחק שהוא קשור במיוחד לארץ, עד שהיה אסור לו לצאת ממנה (ב"ר סד,ג), ולכן גם לבדוק איך בנויה הארץ (בעיר פתוחה או מבצר) כעין שליצחק נאמר להקים שכונה בארץ (שם). הפס' השלישי של הגנת הכשר זה כנגד אברהם, שהוא התפלל על הצלת סדום, וכן בזכותו כל העולם היה כדאי להתקיים (אבות ה,ב; ברטנורא), וכן בזכותו קיבלנו ניסים במדבר (ב"מ פו,ב). (או שהפס' הראשון זה כנגד אברהם, שמדגיש את האדם, שהוא הראשון שהתגלה כאדם ראוי בעולם [אבות ה,ב], וכן הוא האדם שהחל להאיר את הטוב בעולם [ב"ר ב,ג]; והפס' השלישי כנגד יעקב, שדרכו אנו מתחברים לשאר האבות, שכל אב נבחר וממשיך דרכו, ולכן דרכו אנו הנבחרים כהמשך שלושת האבות [שלא כעשיו], ולכן דרכו מתגלה זכות אבות שמגינה עלינו, וזהו כרמז בזכות הכשר, וכן יעקב הוא בחיר האבות כעין הכשר שמעל כל שאר אנשי העיר). שרמז להם שילכו לבדוק עם ראיה של האבות, שאהבו ביותר את א"י, וכך עליהם לראות בריגול שלהם את טוב הארץ; וכן שלחם בקישור לאבות שישפיעו עליהם להטות ליבם בעד א"י כדי שלא יחטאו, כעין שכלב הלך להשתטח על קברי אבות כדי שלא יחטא יחד עם המרגלים (סוטה לד,ב), אלא שהם רצו ותכננו לחטוא ויש לאדם בחירה לבחור אם לחטוא, ולכן לא עזר מה שמשה קישר לאבות. אולי משה בא לרמז להם שבמהלך הריגול שיביטו בהבנה הנכונה שכאן זהו שלמות הקדושה ולכן ירגלו לטובה, לכן רמז להם על שלמות הקדושה שהיא מתגלה בשלושה דברים שמתחברים יחד, שזה תורה בנ"י וא"י; בראשון אמר להם לראות את האנשים שזה כנגד האנשים – בנ"י, בשני אמר להם לבדוק את השפעת הארץ שזה כנגד א"י, ובשלישי אמר להם לראות אם יש כשר שיגן עליהם בזכותו שזה כנגד התורה שמי מקיימה הוא צדיק וגם היא עצמה מגינה. אולי גם רמז להם שהגעתנו לארץ זה הבאת קיום לעולם, גילוי קדושה בעולם, שכאן עיקר התורה (ספרי "עקב", מג), ולכן אמר שלושה כנגד שלושת עמודי העולם: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). הפס' הראשון מתמקד באדם ולכן מרמז על גמילות חסד (וכרמז אם הוא חזק או רפה, שיש לעזור לחלש, והמעט הוא או רב, שאדם עם משפחה גדולה בדר"כ צריך עזרה). הפס' השני מתמקד בארץ שמשפיעה, כעין רמז לעבודה במקדש שזה בירושלים שכל א"י מקופלת תחתיה ('תא חזי ירושלם כל ארעא דישראל אתכפל תחותה' [זוהר ח"א קכח,ב]), ולכן גם יש גילוי בארץ כנגד המזבח ('אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' [כתובות קיא,א]), והעבודה מטרתה השראת השכינה ועיקר גילוי השכינה זה בארץ הקדושה. הפס' השלישי שמתמקד בזכויות זה כנגד התורה, שהמקיים תו"מ מביא זכויות והגנה (סוטה כא,א). אולי אפשר שבא לרמז להם שרק א"י מתאימה לבנ"י ('מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל, הדא הוא דכתיב: "עמד וימודד ארץ ראה" וגו'' [תנחומא "שמיני" סימן ב]), שדווקא כאן אנו יכולים לגלות את ייחודנו ומעלתנו (כעין המתגלה באברהם שנאמר לו לעלות לארץ ושם ייוולד לו זרע ויתרבה זרעו וייוודע טבעו בעולם [רש"י; בראשית יב,א], שבארץ יש חיבור לישראל שמביא לשלמות, ולכן בארץ מתגלה ריבוי ישראל והשפעתנו בעולם). לכן בראשון רמז לרחמים, שרואה את הרפה ומרחם עליו (וזה ברחמים ולא חסד כעין ברמז שנאמר "וראיתם" בנעשה בראיה, שרואה ומרחם, ולא בעשיה שעוזר לו במעשה). בשני רמז לביישנים שרואה את הטוב שניתן לו (במעיינות ומים טובים), ורואה גודל וחוזק שיש בעולם שאז מתעוררת בו ענווה והרגשת קטנות, ולכן מתבייש מדוע מגיע לו כל הטוב. בשלישי רמז לגומלי חסדים, שזהו אם יש ברשותו עץ ופירות שמנים, או שאין ואז צריך לעזור לו בעשיית גמ"ח; וזה קשור בזכות של צדיק להגן, שבעשיית חסד יש זכות להצלה ממוות (שבת קנו,ב). בדבריו רומז כעין לחלוקה לחמשה בירורים: "את הארץ .. ואת העם ... ומה הארץ ... ומה הערים ... ומה הארץ", אולי רמז להם על חמשה חומשי תורה כדי להדגיש להם שעיקר התורה זה בא"י (ספרי "עקב", מג). אולי בדבריו שולחם לבדוק שבעה דברים, שזה כנגד שבוע הבריאה, כרמז שכל הבריאה נבראה כדי שנתקנה וזה קשור לישיבתנו בארץ שדווקא אז יש את עיקר תיקון וקידוש העולם. "וראיתם את הארץ מה הוא" כנגד יום ראשון בו נברא האור, שבאור רואים; וכן כלל הבריאה נבראה ביום הראשון ולכן רומז לראות את הארץ שנבראה מה היא. "ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה" כנגד יום שני בו הופרדו מים ושמים, שכך גילוי חזק או רפה מתגלה ע"י ישיבתו בערים בלי חומה אלא ישרים על הקרקע כמים עומדים בקרקע או עם חומה גבוה כעין רמז כעולה גבוה לשמים; וזה מתגלה בגילוי חוזק האדם כעין שהרקיע נעמד מגערה מפחידה כמו מאדם חזק שמפחד ממנו: '"יְהִי רָקִיעַ" - יתחזק הרקיע שאע"פ שנבראו שמים ביום הראשון עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו "יהי רקיע", וז"ש (איוב כו יא) "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ" כל יום ראשון, ובשני "וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ", כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו' (רש"י; בראשית א,ו). "המעט הוא אם רב" כנגד יום שלישי בו התגלתה היבשה עליה נמצאים והולכים האנשים ממקום למקום, וכך יוצא שיש מקום עם רבים ויש מקום עם מעטים. "ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה" שזה ארץ נחלי מים (ספורנו), שהזרימה משתנה במשך תקופות השנה (בשל הגשמים והמסת השלג בהרים), ולכן רומז ליום רביעי בו נתלו המאורות (וכן המעיינות [כשיטת רש"י] מצטמצמים בקיץ). "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" רמז ליום חמישי בו נבראו עופות ודגים, שדגים זה במים שנמצאים למטה כמחנים שאינם גבוהים, ועופות עפים בשמים גבוה כעין מבצר גבוה. "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה" רומז לשישי בו נבראו הבהמות שהם שמנים או רזים, וכן 'לראות הארץ עצמה לענין התבואה והפירות ומרעה המקנה השמנה היא אם רזה' (מלבי"ם), כך שזה למאכל אדם ובהמה, כך שרומז לשישי בו נבראו אדם ובהמה; וכן בשישי חטא בעץ הדעת ונענש בהרס הצמיחה (בראשית ג,יז-יט), ולכן כנגד זה לראות האם הארץ מצמיחה ושמנה או יבשה ורזה. "היש בה עץ אם אין" רמז ליום שבת קודש, ולכן מתגלה כנגד אדם כשר שהעולם עומד בזכותו, כעין שבת קודש שבה מביאים קדושה לכל העולם; וכן זכות השבת מביאה לגאולה ומכפרת עוונות (שבת קיח,ב), ולכן זהו כעין הזכות שמשפיע הכשר. גם אולי רמז בעץ שמרמז על עץ החיים שזהו התורה, ובשבת יש חשיבות מיוחדת ללימוד תורה (תדב"א רבה, א). משה חשש שהמרגלים יחטאו בדיבת הארץ ולכן שלחם תוך הדגשה של מעלת הארץ כרמז שיפנימו שהארץ טובה וקדושה ומעלתה רבה עד בלי די, ולכן יש לדבר עליה רק טובות.